לחם בשר הרצליה

אלורה, אהובתי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''מנת ריזוטו ירקות הייתה לנו בבחינת התנסות מרתקת ועזת טעמים: תבשיל אורז מסורתי עם זוקיני, פטריות, בטטה ופרמז'ן עטוף ברוטב שמנת אצילי וסמיך. איזה טעם מענג!...''. דניאל רום טוען שהיה נהנה במסעדת אלורה בת''א גם אם לא הייתה לו מילה טובה אחת לומר על האוכל. מזל שהמציאות לא העמידה אותו בניסיון הזה

אלורה לא מעוצבת כמו עוד מסעדה סטנדרטית. היא מרגישה יותר כמו בית שעוצב ביד אמן על תלה של פיצריית סטוצי המיתולוגית. נכנסנו אל המרפסת החיצונית שטופת השמש הצופה לשדרות רוטשילד, דרך ריצוף אבן בזלת עוצר נשימה שיובא מאיטליה, בהשראת המדרחובים סביב הפיאצות. הכניסה פנימה לוקחת אותך לתוככי בית איטלקי, גם אם מעולם לא דרכת באיטליה. מנורות ביתיות חמות מציפות את החלל הפנימי. אבן יפה מקשטת את הקירות. ריהוט עץ כבד סובב את מתחם השולחנות והבר. שולחנות עגולים עם אגרטלים קטנים וספת עור פינתית מהדרים את הסלון. הכל מעוצב בקפידה ובכל זאת האווירה חמה וחפה מיומרות. מוזיקה איטלקית צובעת את המקום יחד עם תמונות הרחובות והאנשים האיטלקיים, שצולמו בידי שגיא ושחר, בעלי המקום. כיור איטלקי המזכיר את המזרקות משם מוסיף נופך גאה משלו. במרכז ניצב טאבון עצים שמעניק את הטעם המעושן הנפלא למנות מחד, ומאידך נראה כמו אח בוער ביום חורפי במיוחד. הייתי נהנה כאן גם אם לא הייתה לי מילה טובה אחת לומר על האוכל. אבל מה שטעמנו, אני וזוגתי, רק הוכיח לנו את מה שכבר יכולנו לצפות מראש.

המלצרית מגישה לנו פוקצ'ה איטלקית עם שלושה מטבלים: ממרח זיתי קלמנטה, פסטו עגבניות וממרח עגבניות מיובשות. אנחנו בוצעים מהפוקאצ'ה החמה, אני מתענג על החלקים הרכים הבשרניים, היא לא עומדת בפני הפינות הקריספיות וטובלת אותן בנדיבות בעגבניות המיובשות. מנת חציל טאבון בעיטור עגבניות וגבינת פטה מלמד אותנו את נפלאות הטאבון האיטלקי - ארומת בעירה מציפה את חלל פינו, ממיסה את הגבינה ומשתלבת עם הקרירות של העגבניות הטריות. אם לא די בכך, בטרם נפרד מהראשונות אנחנו מתנפלים על פרושוטו טלה- קרפצ'יו טלה בשמן זית, לימון ועשבי תיבול. חרף מחירי הראשונות הנמוכים להפליא, גודל המנות מאתגר, בעיקר עבור אלה שמתכננים להמשיך משם לעיקריות.

למזלנו, יום שישי בצהריים. אנחנו לא ממהרים לשום מקום, אז פצחנו בשיחת חולין עם שגיא ושחר, הבעלים, שהכירו בהודו לפני עשר שנים, והיום הם מגשימים חלום. בכלל לא מובן מאליו שככה באמצע החיים, שני חברים טובים, צעירים ומשכילים, חוברים יחד כדי להגשים חלום ישן. עוד יותר לא מובן מאליו זה שכל היקום איכשהו מתחבר לחוויה הזאת ומפיח בה רוח חיים: חבר ותיק מהישוב אמירים בונה להם את כל ריהוט העץ המשגע; אביחי חיים, חבר ומעצב גרפי, מגבש להם קונספט פשוט וגאוני; והאמא אופה עוגיות של בית, שאחר-כך הופכות להיות חלק אינטגרלי מהפיניש לקינוח. הכל מתחבר לייעוד של שגיא ושחר, שני אנשים עם רקורד קולינארי מרשים, שכבר מזמן עברו לצד של האנשים שלא חוששים מהאושר הצרוף הזה שיש בה, בתחושת ההגשמה. הספקנים שבינינו בטח יאמרו שכלום לא בטוח. אני אענה להם בחזרה שאי אפשר להיכנס לאלורה ולא להישטף באהבה שהולידו ימים ולילות ארוכים של עבודה קשה ומסע באיטליה.

רבע שעה מאוחר יותר אנחנו מפקירים עצמנו (חוכמה גדולה באמת) להמלצות הבית. לשולחננו מוגשות ארבע מנות עיקריות המייצגות את כל מגוון הטעמים של אלורה: פיצה אורוגולה וחזה אווז, פסטה אליו-אליו עגבניות מיובשות, ריזוטו ירקות, וכבדי עוף בנוסח ים-תיכוני. הפיצה היא אותה הפיצה האגדתית של סטוצי, בצק פוקאצ'ה דק ופריך שעל מחציתו פוזרו בשפע עלי אורוגולה טריים, גבינת פרמז'ן מעולה, עגבניות שרי ושמן זית ועל מחציתו הנותרת חזה אווז, פטרוזיליה וביצה. באשר לפיצה, אצטט רק את מה שאמר לי שגיא: ''יש דברים שפשוט אסור לגעת בהם'', אז הפיצה של סטוצי עודנה מלכה אמיתית, עם אמירה שנשארת אפילו אחרי שהמקום נחרב או השף שלה עוזב.
עם הפסטה לקחנו סיכון. בת הזוג שלי לעולם, אבל לעולם לא תזמין פסטה ללא רוטב רוזה. היא פשוט מכורה לשילוב המנצח של עגבניות דומיננטיות עם נגיעה של שמנת שוברת. הפעם היא התעלתה על עצמה והחליטה ללכת על משהו שונה, הרי מה החוכמה הגדולה בללכת שנים באותה הדרך. לעולם לא תדע מה מצפה לך, שם, מאחורי העיקול שבחיים לא לקחת. והיא החליטה כאן, בהשראת הקסם האיטלקי של השניים שחייכו אלינו קודם, להתחיל מהאוכל. גם זה הישג מרשים בשבילה. הבחירה לא אכזבה: הפסטה הוקפצה קלות בשום והייתה בעלת מרקם אל דנטה מנצח. היא נמהלה היטב בעגבניות מיובשות מתקתקות בעלות טעם עשיר ועינגה לנו את החיך.
מנת ריזוטו ירקות הייתה לנו בבחינת התנסות מרתקת ועזת טעמים: תבשיל אורז מסורתי עם זוקיני, פטריות, בטטה ופרמז'ן עטוף ברוטב שמנת אצילי וסמיך. איזה טעם מענג! המנה האחרונה הינה גיוון למה שיש למבחר האיטלקי להציע. כבדי העוף ותפוחי האדמה המלווים אותם היו רכים ובעלי טעם מפתיע וחמצמץ, אבל שנינו העדפנו בהרבה את הטאצ' האיטלקי, אולי כי כל-כך נהנינו מהטעמים ואולי כי כבר היינו מלאים מלהכיל.

לסיום, התרפקנו על הקינוח הנצחי שלנו, זה שמלווה אותנו כבר מן הדייט הראשון - סופלה שוקולד חם ונימוח, מפוצץ שוקולד בלגי נוזלי משובח, אפוי לשברירי שנייה בטאבון העצים במקום. אנחנו משלבים טעימות מגלידת הווניל המעוטרת בפירורי העוגיות הפריכות של אמא של שגיא, וחיוך חם איכשהו מתפשט בנו. אני מבחין שהמקום כבר מלא עד אפס מקום, למרות שנפתח רק לפני שבועיים, ותחושה טובה ולא מוכרת דוחפת אותי לרדת בתחנה הבאה ולחפש את אלורה שלי.

אלורה
שדרות רוטשילד 60, תל אביב.
03-5665655

לחם בשר הרצליה אירועים חדש