Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> : ארוחת השבוע: סרנדה לשף - מסעדת סול בירושלים

סרנדה לשף


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''והנה זה התחיל: חציל בלאדי, לחם שום, אמפנדס פטריות וגבינת קממבר, קונפי ארטישוק עם טרטר טונה אדומה.... יש צורך לעצור כאן לרגע, ולהסביר איך זה הולך. מגיעות כ-2 מנות לשולחן, אנחנו אוכלים, מחליטים שזו המנה הכי טעימה שאכלנו מעודנו, וחוזר חלילה...''. נדב אבידן ניסה לשכנע את קובי מקציאנו, השף של מסעדת סול הירושלמית, לעבור לגור איתו ולבשל לו כל יום. הוא לא הצליח. ירושלמים - הרווחתם

''והנה זה התחיל: חציל בלאדי, לחם שום, אמפנדס פטריות וגבינת קממבר, קונפי ארטישוק עם טרטר טונה אדומה.... יש צורך לעצור כאן לרגע, ולהסביר איך זה הולך. מגיעות כ-2 מנות לשולחן, אנחנו אוכלים, מחליטים שזו המנה הכי טעימה שאכלנו מעודנו, וחוזר חלילה...''. נדב אבידן ניסה לשכנע את קובי מקציאנו, השף של מסעדת סול הירושלמית, לעבור לגור איתו ולבשל לו כל יום. הוא לא הצליח. ירושלמים - הרווחתם

כתל אביבי (נכון לשנה האחרונה), וגם לפני, ירושלים היא עיר די מפוספסת עבורי. אני מאוד אוהב את האווירה שבה, מאוד נהנה ללכת ברחובותיה, אבל איכשהו תמיד יוצא שכמעט לא יוצא לי להגיע, והאהבה הזו מתבססת בעיקר על זיכרונות רחוקים של טיול כזה או אחר (או זו שיצאתי איתה פעם, וגרה שם, אבל זה כבר סיפור אחר). לכן, כשקראתי בעיתון על ''חמשושלים'', הפרויקט שנועד לשים זרקור על העיר הזו, הבנתי שיותר אין לי איך לדחות, ואני חייב לעצמי זיכרון קצת יותר עכשווי. למזלי, שירלי, שאיתה רציתי לצאת, חלקה איתי את התחושה, וכך הוכרע הפור- דייט בירושלים. משיחות קודמות על מסעדות, ידעתי ששירלי מאוד אוהבת סגנון מסעדות ספרדי, טאפאסים ודומיהם, ולכן (כמעשה כל בן זוג רומנטי וחביב) ביררתי קודם לכן אם קיים מקום ירושלמי שיענה לצרכינו. מקום אחד התאים לחיפושי: סול, טאפאס בר ירושלמי, שבדיעבד למדתי שהפך כבר מזמן לשם דבר בעיר הזו. אז הזמנתי מקומות לשניים, פיניתי לי ערב, למדתי במפה איך מגיעים, ויצאנו לדרך.

מה אומר לכם - ירושלים ממש קרובה לת''א! תוך 40 דקות מרגע היציאה כבר מצאנו חנייה, ומהרגע שנכנסנו למסעדה, הקסם הירושלמי (משולב עם הקסם של סול) התחיל לעבוד. העיצוב פשוט וחם, עם צבעים שולטים כמו אדום ועץ, שממש מבקשים את היין שיוזמן עוד לפני התחלת הארוחה. ובכלל, המסעדה כמו נגזרה מסרט ספרדי רומנטי, עם אווירה אלמודוברית של יצרים, תשוקה ואהבה. כמעט עשה לי חשק להציע נישואין, אבל אז החלטתי שאולי עדיף להכיר עוד קצת, ולא להפתיע עד כדי כך בדייט השני...

ואז הגיע רגע האמת- מבט חטוף בתפריט גילה שסול מציעים המון, אבל המון סוגים של טאפאסים. מבט יותר ממוקד גילה לנו, שכל טאפאס שנמצא בתפריט, נשמע כאילו אנחנו הולכים להתאהב בו לגמרי. מה עושים? למזלנו, לנה, המלצרית המקסימה שלנו, הציעה שרק נאמר לה אם יש משהו שאנחנו פחות אוהבים, והשף כבר ידאג להוציא לנו את מה שהוא יבחר. החלטנו שעדיף, כי אחרת רגשות האשם על שהעדפנו טאפאס אחד על משנהו היו רודפים אותנו לנצח.

והנה זה התחיל: חציל בלאדי (חציל על הגריל, מצע יוגורט, טחינה גולמית, ציר רימונים ושמן זית), לחם שום (בלווית מטבלים כמו שמן זית ובלסמי, פטריות, וסלט חצילים), אמפנדס פטריות וגבינת קממבר, קונפי ארטישוק עם טרטר טונה אדומה.... יש צורך לעצור כאן לרגע אחד, ולהסביר איך זה הולך. מגיעות כ-2 מנות לשולחן, לנה מספרת לנו מה קיבלנו, אנחנו אוכלים, מחליטים שזו המנה הכי טעימה שאכלנו מעודנו, ואז מגיעות עוד 2 מנות חדשות, לנה מספרת לנו מה קיבלנו, אנחנו אוכלים, מחליטים שזו המנה הכי טעימה שאכלנו מעודנו, וחוזר חלילה...

האוכל של סול פשוט יחיד במינו. טעים, מעניין, מאתגר - כל אלו מילים יפות, ונכונות להפליא במקרה הזה, אבל תאמינו לי- אתם לא תסתפקו בהם. לא. כמונו, אתם תנסו לשכנע את קובי מרציאנו, השף המופלא, לעבור לגור לידכם, או אפילו איתכם, והעיקר שתוכלו לאכול את האוכל שהוא מכין כל יום.

והנה אנחנו ממשיכים במצעד האוכל והאהבה לאוכל: שרימפס מזוגג בקרמל על מחית ארטישוק, פילה דניס אנדלוס, קלמארי ממולא בגבינת פטה, פטריות ותרד, ביסק סרטנים וכוכב אניס, כבד עוף בריבת בצלצלי שאלוט, מדליוני פילה בקר וחזה אווז מעושן בלווית חרדל דיז'ון... אם הספקתם לשכוח, אתם מוזמנים לחזור לפסקה המתארת את רצף הגעת המנות. כל מנה הייתה יותר ויותר נפלאה, וזה נאמר מתוך החלטה מודעת שאנחנו מוכנים להסתפק במנה הראשונה בכל ערב בחיינו. כך שבאמת, מדובר היה בנס קולינרי בכל רמה שהיא.

כמובן שעם אוכל כזה, לא נרגיש שבעים מהר כל כך, ועברנו מייד לעיקריות: שירלי הזמינה לה את השרימפס ג'מבו בקטיפת קוקוס עם נגיעות צ'ילי ופרמזן (היא הרשתה לי לאכול רק אחד, אבל קולות העונג שלה גרמו לי לדאות במחשבות על רמתה של המנה הזו), ואני לקחתי לי פילה מיניון ברוטב שמנת ופלפל, מנה המגיעה בלווית אורז עם פטריות, וכרובית מטוגנת. בשלב הזה נשברנו, וביקשנו לקרוא לקובי כדי לדבר על ליבו. למה לו ירושלים? למה לא לבוא לת''א? מה, בטח שתוכל להישאר אצלנו עד שתמצא דירה, אלא מה?.. אבל קובי סירב. בינינו, סתם אדם עקשן, התחנפנו ממש יפה, וכל מחמאה שניתנה הייתה אמת לאמיתה.

קינחנו את הערב בפרפה חלבה בקרם קרמל ושמנת, ובטרין שוקולד (3 שכבות שוקולד, ביסקוויט ורוטב וניל). גם הקינוחים נעשים במקום, וגם הם לא פחות מנפלאים.

סול פתוחה כבר חמש שנים, ועם הזמן איכותה הבלתי מעורערת הפכה אותה למוקד עלייה לרגל ולמוסד ירושלמי. הערב הקסום שהיה לנו שם הבהיר לנו באופן בדוק שאתה יכול לפתוח מסעדה טובה, ואתה יכול לפתוח מסעדה שכל סועד בה לעולם לא ישכח אותה. בסול הלכו בגדול על האפשרות השנייה, והצליחו בה- בענק. רק חבל שאין שם פינה לשקי שינה. באמת שרצינו להישאר לישון שם ולאכול גם בערב למחרת...

סול
שלומציון המלכה 15, ירושלים.
02-6246938, 02-6223245