מהודו באהבה

''פתחנו במגוון ירקות מטוגנים במעטפת בצק בציפוי קמח עדשים, עם מטבלים ייחודיים למטבח ההודי. בהם טבלנו בשמחה את הסמוסה (גזר, אפונה ובצל בעטיפת בצק), בטטה ואדה (תפוחי אדמה ובצל מטוגנים בציפוי קמח עדשים), ובהאג'יאה (חציל, טבעות בצל, כרובית ובטטה בבצק מקמח קטניות) וליקקנו את האצבעות...''. מיכל וייס התמוגגה במסעדת אלמורה, ומכריזה: זה הדבר הכי קרוב להודו, בלי טיסה

מתי בפעם האחרונה אכלנו אוכל הודי? נדמה שאין זמן טוב מחול המועד סוכות כדי להעלות זיכרונות על מסעדות אקזוטיות במקומות רחוקים, בעודנו יושבים איש תחת גפנו ותחת סוכתו, ומשקיפים על הנוף המופלא של הרי יהודה. ובמקרה שלנו, חובבי אוכל טוב העונה על מגבלות חוקי הכשרות, התשובה מפתיעה בפשטותה – אוכל הודי משובח כמו זה שמגישה מסעדת אלמורה, עדיין לא טעמנו, בארץ או מחוצה לה. ולמרות שאיננו מתגאים בהיכרות מעמיקה עם מולדת הסארי והקארי, המפגש עם הטעמים והריחות אכן גרם להרהור בדבר נסיעה קרבה ליבשת הענקית, או לפחות להבטחה לחזור למושב אבן ספיר ולמסעדה הכפרית-הודית, ולהתענג שוב ושוב על חגיגה של טעמים אקזוטיים שאין דומה לה.

כבר כשהתחלנו לטפס בעליות לירושלים, בואכה הדסה עין כרם, כדי לפנות למושב אבן ספיר הפסטוראלי המשקיף על הרי ירושלים, חצה את דרכינו שובל של מטיילים ורוכבי אופניים, אשר ניצלו את השקט והשלווה של המושב המיוחד הזה כדי ליהנות מנופיו. רק כאשר התיישבנו באלמורה, המשקיפה על הנוף הקסום והמיוחד מכל פינותיה, ומוסיקה הודית חרישית אפפה אותנו, הבנו מדוע נוהרים סועדים מכל הארץ (ולא רק בוגרי הודו) אל המסעדה המיוחדת הזו. אלמורה נפתחה לפני כשבע שנים על ידי יוסי, אשר מחלק את חייו כבר 37 שנים בין הודו לישראל, והגשים כאן את חלומו להביא את הטוב והשמחה שמצא בהודו, על טעמיה וניחוחותיה, להרי ירושלים.

למסעדה, אשר מעוצבת בסגנון הודי אותנטי ומשרה אוירה משפחתית נעימה ונינוחה, תפריט מגוון, אשר גם מי שאינו חובב המטבח ההודי ייהנה לנסות. אבל אנחנו רצינו אוכל הודי, וקיבלנו, ועוד איך קיבלנו. לאילו מבינינו שאינם בקיאים בהוויה המיוחדת של המטבח ההודי, נציין רק שהוא עשיר במנות צמחוניות הכוללות מיני קטניות, ירקות ואורז, אבל גם בבשרים עסיסיים, אשר התבלון ההודי המיוחד מוסיף ארומה, הגורמת להם להיות נימוחים בפה, יותר מכל בשר אחר. כך שזהו מטבח המותאם לצמחוניים, שוחרי בריאות וכמובן לא מקפח את אוכלי הבשר מבינינו. ואיפה מוצאים עוד שילוב שכזה?

על פי המלצתו של יוסי פתחנו במגוון ירקות מטוגנים במעטפת בצק בציפוי קמח עדשים, על מצע ירקות טריים, עם מטבלים ייחודיים למטבח ההודי שכללו לימון כבוש, עגבניות בחומוס, טופו-קוקוס, ג'ינג'ר ומנגו. במטבלים טבלנו בשמחה את הסמוסה (גזר, אפונה ובצל בעטיפת בצק), בטטה ואדה (תפוחי אדמה ובצל מטוגנים בציפוי קמח עדשים), ובהאג'יאה (חציל, טבעות בצל, כרובית ובטטה בבצק מקמח קטניות) וליקקנו את האצבעות, ועוד היינו ממשיכים לולא יוסי, שעצר אותנו עם המנות העיקריות.

בצלחות הודיות אותנטיות, שהובאו במיוחד מהודו יחד עם כלים יפהפיים אשר מוגשים בסגנון הודי מסורתי, הוגשו לנו עוף טיקה עסיסי ומתובלן, קבב כבש הודי צלוי היטב, עוף מסאלה נימוח בתערובת תבלינים, וגולת הכותרת – התאלי, ארוחת הצהריים הקבועה בהודו, הכוללת אורז מיוחד ומתובלן, ארבעה סוגי תבשילים של ירקות בקארי ופפאדם, הלחם ההודי הפריך, העשוי מקמח עדשים בלבד, שמרקמו המיוחד ויכולת הספיגה שלו הקלו על מלאכת ניקוי הצלחת עד תום (וניגוב רוטב הקטניות כמיטב המסורת הישראלית).

בעוד אנחנו מנגבים את השאריות מהצלחת, הזמין אותנו יוסי לקונצרט גורמה מלווה בסעודה קלאסית (וכשרה), אשר פותח סדרת מופעים ייחודית מלווה ביצירות קולינאריות, אשר יתקיימו באלמורה במוצאי שבתות (הקרוב ב – 10\13), ויתלוו לערבי שירה בציבור המתקיימים כאן מדי יום חמישי, באווירה רומנטית ושקטה. ואם בסעודה משפחתית חפצה נפשכם – באלמורה ישמחו לארח כל אירוע עד 250 אנשים, במשטח המוצל בחוץ או מול החלונות הגדולים הצופים לנוף בפנים, וכל זאת במחירים שווים לכל כיס.

לפני שפתחנו יומנים והבטחנו את מקומנו (מה לעשות שמוסיקה טובה ואוכל מצוין תמיד היו שילוב מנצח מבחינתנו? מומלץ להזמין מקומות מראש), עוד הספקנו לקנח בצ'אי מתוק בניחוח משכר ובעוגת גזר נימוחה, שהיוותה סיום מוצלח לרומן המתפתח עם המטבח ההודי בכלל, ומסעדת אלמורה בפרט. בשלב הזה כבר היינו שבויים של יוסי והמורשת ההודית, שרבים וטובים מחברינו נשבו בקסמה, והסכמנו בינינו שאלמורה, שמקור שמה הוא אזור מיוער בצפון הודו הנושק לרכס הרי ההימאליה, היא המקום הקרוב ביותר להודו ללא עצירה בנתב''ג וטיסה מפרכת. אין ספק – לחלק הזה של הודו אנחנו עוד נחזור.

אלמורה
מושב אבן ספיר, מטה יהודה.
02-6431186