Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ארוחת השבוע במסעדת בויה
לחם בשר הרצליה

הטאו של פו


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''הקלמארי, שהתרגלנו לקבל אותו מטוגן כברירת מחדל מוגש כאן כשהוא מבושל. הדבר חוסך את האפקט המוכר של 'פריך בחוץ ורך בפנים', אבל מגלה פשטות נימוחה המתמוססת בפה. הקלמארי נפרד מן העולם בתוך רוטב עשיר על בסיס קרם-פרש, ותודו שגם אתם מוכנים לגמור ככה''. אחרי ארוחה במסעדה בויה, מיה בר מסכימה עם פו הדב: הרגע היפה ביותר ביום הוא רגע הארוחה

''הקלמארי, שהתרגלנו לקבל אותו מטוגן כברירת מחדל מוגש כאן כשהוא מבושל. הדבר חוסך את האפקט המוכר של 'פריך בחוץ ורך בפנים', אבל מגלה פשטות נימוחה המתמוססת בפה. הקלמארי נפרד מן העולם בתוך רוטב עשיר על בסיס קרם-פרש, ותודו שגם אתם מוכנים לגמור ככה''. אחרי ארוחה במסעדה בויה, מיה בר מסכימה עם פו הדב: הרגע היפה ביותר ביום הוא רגע הארוחה

''באנו שמחים, יצאנו מאושרים'', כך סיכמנו בפני קובי, המלצר שלנו, את חווית ההנאה שלנו מהארוחה המענגת בבויה. קובי חייך חיוך של מי שכבר ראה פרצופים כאלה במשמרות קודמות, ואם לשפוט על פי תפוסת המסעדה במשך כל הערב, אני מנחשת שהוא ראה הרבה פרצופים כאלה. המון.

אבל ההתחלה הייתה קשה. תכננו להגיע לארוחת ערב, אחרי יום ששמרנו מקום בבטן והסתפקנו בסנדביץ' ועוד משהו קטן. יצאנו בזמן מהבית, לפי חישוב של מרחק כפול קמ''ש משוער, מקולחים ודרוכים. כשנכנסתי לאוטו, חשבתי לעצמי בחיוך על איה, החמור החמוד מ''פו הדב'', שברגע של ווידוי אומר לפו ברצינות תהומית, שהרגע היפה ביום הוא הרגע שלפני הארוחה. באמת כך הרגשתי, מן אופטימיות ושמחה, שגרמה לי לבדוק טוב טוב עם עצמי מה הכי בא לי לאכול, וכך העברתי בראשי תפריט שלם של מזונות, עד שהצלחתי להתמקד בטעמים שיעשו לי נחת.

בן זוגי למכונית ולארוחה הרגיש אחרת. הרעב שלו הפך אותו לבלתי תקשורתי בעליל, וכמי שמכירה אותו כבר אי אילו שנים, ידעתי: הוא רעב מדי מכדי לדבר בכלל, ועל אוכל, בפרט. למעשה, הוא שיקף בהתנהגותו את פו, שבשיחה הנפלאה בינו לבין איה, העיד שהרגע היפה ביותר שלו ביום הוא רגע הארוחה. עזבו אותם מציפייה, ותנו להם לאכול!

אבל מה לעשות, שבהתקרבנו לנמל, שורת מכוניות האטה את נסיעתנו, עד שעצרנו כליל. הכביש היה פקוק לגמרי, עמוס במכוניות שיוצאות אל הנמל, מי לארוחה ומי לחתונה. כאשר היינו סוף סוף הראשונים בכניסה לחנייה, סגר עלינו השומר את המחסום, ואמר שאין יותר מקומות. לא אלאה אתכם בכל הפרטים האחרים, ורק אסכם, שהגענו לבויה רעבים מאוד.

לשמחתנו, השירות שפגשנו היה יעיל ואדיב, ותוך זמן לא ארוך, הגיעו לשולחננו המנות הראשונות: בייבי קלמרי בקרם פרש צ'ילי ושום, טונה צרובה בתבלינים עם אבוקדו וצ'יפוטלי וכרובית בציפוי פריך ברוטב צ'ילי. כשזה מגיע למנות הראשונות, החבר'ה ב''בויה'' לא מתחנפים לאף אחד. שלושת המנות מטיילות על מנעדים של חריפות מתונה עד גבה גלית, באמצעות גוונים של צ'ילי ופלפל שחור גרוס. כדי לצנן את החך ולאזן את הטעמים, נעזרנו בפוקצ'ה החמה, שקובי פרס לנגד עיננו בעזרת Pizza slicer . הקלמארי, שהתרגלנו לקבל אותו מטוגן כברירת מחדל מוגש כאן כשהוא מבושל. זה חוסך את האפקט המוכר של ''פריך בחוץ ורך בפנים'', אבל מגלה פשטות נימוחה המתמוססת בפה. הקלמארי נפרד מן העולם בתוך רוטב עשיר על בסיס קרם-פרש, ותודו שגם אתם מוכנים לגמור ככה. הטונה הייתה טרייה וטעימה, אבל גולת הכותרת הייתה הכרובית. בבויה לוקחים חומר גלם כל כך סטנדרטי, כמעט אמרתי משעמם (אבל אני לא רוצה לפגוע באף אחד), והופכים אותו למעדן. הכרובית טוגנה בשמן עמוק והייתה פריכה כפי שמעולם לא שערנו שהיא יכולה להיות, וביחד עם הרוטב החריף-מתוק, הייתה זו הברקה של מנה, שהוציאה מאיתנו אנקות של אושר. אחרי שגמרנו הכול מהצלחת התרווחנו ונשענו לאחור. אפשר להירגע.

האושר נמשך עם המנות העיקריות. הזמנו מדליוני פילה בקר בגריל ברוטב יין אדום על פירה ואספרגוס, מנה שכל אחד ממרכיביה טופל כהלכה: הבשר היה עשוי מדיום, נימוח, ורוטב היין המצומצם היה טעים. הפירה היה קטיפתי וספג טעם מהרוטב, והאספרגוס היה פריך ורענן. בנוסף, קיבלנו דניס שלם על פלחי ירקות עשויים בטאבון. המנה הייתה יפהפייה ונראתה כמו ציור נטורליסטי, מחבת שחורה ובה מסודרים הדג, הירקות (בטטה, תפוח אדמה, שעועית ירוקה ועגבניות) ושתי שיני שום גדולות. הדג מולא בזר טימין והיה עשוי בדיוק במידה הנכונה. הירקות היו מלאי טעם, והשום הוסיף מידה של תענוג לכל ביס. את הארוחה ליווינו ביין אדום, קלו דה גאט, יין בעל גוף, אותו בחרנו בהמלצת המלצר, שקלט בדיוק את טעמנו.

עכשיו, כשמדד הרעב נרגע, אפשר להוסיף שבחרנו לשבת במרפסת, מקום שם הבריזה ליטפה את פנינו ופרעה את שערנו. בעונה זו של השנה, הישיבה בחוץ עדיפה בעינינו על פני חלל המסעדה היפה, אך רועש.

לקינוח הזמנו טארט טאטן בננות עם גלידת וניל. ביחס לכל הארוחה, מנה זו הייתה פחות מוצלחת, אולי בגלל שהבננות לא היו בשלות מספיק, ואולי בגלל שבצק העלים לא היה מספיק טעים. בטארט כזה עדיף בצק חמאה פריך. עם זאת, עיטורי המנה (שבבי פסטוקים), רוטב הקרמל והגלידה היו טעימים מאוד, ורמזו על הפוטנציאל הבלתי ממומש של הקינוח.

הדרך הארוכה מהמסעדה למכונית, אפשרה לקיבה שלנו לעכל את כל מה שספגה הערב. שבילי העץ בנמל היו הומי אדם, ומוסיקת רקע חזקה בקעה מאולמות האירועים. למזלנו, מצאנו חנייה בקלות ליד הבית, וכעבור דקות אחדות, עלינו על משכבנו שבעים ומאושרים. שנה טובה.

בויה
גני התערוכה הישנים, אולמות שפך הירקון, תל אביב.
03-5446166

לחם בשר הרצליה אירועים חדש