כשאמא הולכת לסימה

גם על אמא שפרה צח יכול לעבור יום קשה. מסעדת סימה, המגישה אוכל ביתי משודרג טעים, בשירות אימהי ומפנק, היא בדיוק המקום הנכון להתפנק בו ולהתפייס עם החיים

גם על אמא שפרה צח יכול לעבור יום קשה. מסעדת סימה, המגישה אוכל ביתי משודרג טעים, בשירות אימהי ומפנק, היא בדיוק המקום הנכון להתפנק בו ולהתפייס עם החיים

זה היה אחד מאותם ימים שהייתי שמחה לדלג עליהם: נתקעתי בעבודה, הגעתי הביתה באיחור רציני והגוזלים המורעבים כבר היו במצב ממורמר עד גבה-גלי. תקתקתי להם מהר צהריים ונזרקתי למיטה בלי שהיה לי כוח אפילו להכין לעצמי משהו לאכול. את הקניה השבועית שתכננתי לעשות בדרך הביתה כמובן שלא הספקתי, והמכולת השכונתית בדיוק סגורה לרגל חופשה, מה שחייב אותי, כשקמתי סוף-סוף, לצאת במיוחד לסופר. כשחזרתי הסתבר שכל מה שקרה עד עכשיו היה רק הפרומו למשבר הנוכחי: בהעדרי הקטנה הצליחה לדפוק את בוהן רגלה בדלת (''דם! יורד לי דם!'') האמצעית שפכה לעצמה מים חמים על היד (''אאוצ'! שורף לי!'') והגדולה מצוברחת בגלל קניה לא מוצלחת (''את לא מבינה שום דבר!''). די, נמאס לי, גם אני רוצה לאמא!

''לא לאמא, לסימה'' צץ פתאום בן זוגי. איזה סימה, מה סימה עכשיו? ''סימה, נו, המסעדה הירושלמית שאהבתי לאכול בה. יש להם עכשיו סניף בתל-אביב''. כן, בטח, להתחיל עכשיו להתלבש כדי לצאת למסעדה. ''לסימה לא צריך ללבוש שום דבר מיוחד וזה לא ממש נקרא לצאת. פשוט תאכלי וזה יעשה לך טוב. יאללה הולכים!''.

לפעמים שווה לתת למישהו אחר את הפיקוד. הגרסה התל-אביבית אמנם מגיעה בעיצוב עדכני יותר מהמוסד הירושלמי וגם עם תפריט משודרג, אבל הקונספט זהה – אוכל ביתי, טעים ועשוי היטב, שלא מנסה להמציא את המטבח מחדש, עם שרות כמעט אימהי. ז'ניה המלצרית טורחת סביבנו בחריצות, לא מפסיקה להביא צלחות ולסלק את אלו שהתרוקנו, ממלאת שוב ושוב את כוסות המים וממהרת עם מגבון לח כשקצת רוטב ניתז לו על הבגד. כשאנחנו מחמיאים לה על הקצב היא מצטנעת: ''זה כלום, אתם צריכים לראות איך מתקתקים כאן מנות בצהריים כשכולם באים לאכול''.

בתור התחלה נוחתות על שולחננו פיתות חמימות עם המון סלטים טעימים: פלפלים קלויים, חצילים, עגבניות ובצל, טאבולה, תפוחי אדמה זעירים בטחינה, בטטות בכוסברה, בורגול, סלק וגם כרישה מוחמצת טעימה ביותר. לכל אלו אנחנו מבקשים להוסיף צלחת חומוס, שבלעדיו אי-אפשר לפתוח ארוחה מהסוג הזה. החומוסולוג שבינינו טועם בארשת רצינית את החומוס, שהוא מהזן הדחוס והחמצמץ קצת, עם המון גרגרים חמים מעל, ופוסק:''בסדר גמור'', שזה מהציונים הגבוהים אצלו. ז'ניה ממליצה על מנה ראשונה נוספת – אצבעות סינטה. מנה תל-אביבית בעליל, שכוללת רולים של סינטה במילוי עירית, עשויים ברוטב מתקתק ושום קלוי. חידוש מרענן למי שרוצה מנה ראשונה בשרית וכבר מאס בקרפצ'יו הנדוש.

בעיקריות אנחנו מתלבטים בין מנות המטבח, שכוללות הצעות מעניינות כמו מדרוטה, שזה תבשיל בקר עם חצילים קלויים, או סינייה בטחינה שמוגשת במחבת לוהטת, לבין מנות הגריל. בסופו של דבר יצא שהזמנו מנה מובילה מכל צד: הוא בחר בטורשנה, שהן קציצות ברוטב עגבניות ופירות יבשים שמעניקים להן טעם מתקתק קצת, ואני במעורב הירושלמי המפורסם שנעשה על מיתקן גריל זהה לתאומו שבבירה, ועל פי אותו מתכון, מה שאומר שילוב של נתחוני פרגיות וחלקי פנים, מתובלים היטב ונימוחים בפה.
המנות נדיבות מאוד בגודלן וכך גם התוספות, שמגיעות בקערות עמוקות – אורז לבן בשבילו ומג'דרה עתירת עדשים ובצל מטוגן בשבילי. המחירים, אגב, ירושלמיים: מנה עיקרית עם תוספת, שמהוות ביחד ארוחה נכבדה, תעלה לכם בסביבות 50-60 שקל לרוב המנות (אלא אם תתעקשו על פילה או אנטרקוט), ובעסקיות הצהריים אפילו פחות.

בשלב זה אני כבר מרגישה מאוששת מספיק כדי לקחת את הפיקוד בחזרה ולהחליט על הקינוח המשותף (''לא, לא מוס שוקולד, בוא ניקח פעם משהו אחר!''). מרקיז השוקולד שמגיע אל שולחננו מעוצב כפרח, שעלי הכותרת שלו עשויים פונדנט שוקולד דחוס בציפוי שכבת קוקוס ומרכזו סורבה קוקוס – מוצלח מאוד ולא מכביד מדי.

עד שהגענו הביתה כולם כבר נרדמו כך שלא היה מי שיקלקל את הרוח המפוייסת שנחתה עלינו. ומחר כבר יום חדש.

סימה
הארבעה 24, תל אביב
03-6246644