וויסקי אירי. לא מה שחשבתם

למה הוויסקי הסקוטי פופולרי יותר מאחיו האירלנדי? מה זה אישקה ומה הקשר בינו לנזיר האירי שאהב בשמים? ואיך לעזאזל השתרבב המזרח התיכון גם לסיפור לידתו של הוויסקי האירי?. על כל זאת ועוד בטור מרתק של אבי הלוי על תולדות הוויסקי האירי

שתי סיבות עיקריות מונה סיימון נלסון לכך שהוויסקי הסקוטי מוכר יותר מהוויסקי האירי: האחת, מלחמת האזרחים באירלנד וסכסוך הדתות שבא בעקבותיה, והשנייה, מלחמת העולם השנייה. מסתבר שהמצב הפוליטי-דתי באירלנד והאמברגו הבריטי על מוצרים איריים עיכבו את התפתחותה של תעשיית הוויסקי האירית. מנגד, הוויסקי הסקוטי קיבל דחיפה שיווקית עצומה כאשר מאות אלפי החיילים של בנות הברית שבו ממלחמת העולם השנייה, וחיפשו וויסקי טוב וזמין.

סיימון הוא בחור אירי, נציג מכירות של חברת Castle Brandsהאמריקאית, שהגיע ארצה לרגל השקת שני מותגי וויסקי אירי: CLONTARF (קלנטַרף) ו- ) NAPPOGUEנַפּג) - שניהם שמות של טירות קדומות באירלנד. את מותגי הוויסקי האלו מייבאת לארץ חברת כספי משקאות ובאדיבותה נפגשנו עם סיימון בפאב 'טמפטיישן' שבתל אביב. וכך, כשהוא תופס את עמדת הברמן ואנו, יושבים מסביב, שמענו את הרצאתו תוך כדי טעימת שני סוגי הוויסקי המסקרנים והנאה ממטעמי המטבח של ה'טמפטיישן'.

בגאווה לא מוסתרת סיפר סיימון על לידתו של הוויסקי, דווקא באירלנד ולא בסקוטלנד, בשנת 600. היה זה כאשר נזיר אירי שחזר ממסע במזרח התיכון הביא עמו מכשיר זיקוק, את ה'אלמביק', ששימש במקור לזיקוק בשמים. האירים זיקקו באלמביק אלכוהול מדגנים ולמשקה שהתקבל קראו ISHKABAHA שמשמעותה בשפתם 'מי החיים', ובקיצור 'אישקה'. במהלך השנים התגלגל השם הזה למילה המוכרת כיום 'וויסקי'. שמונה מאות שנים מאוחר יותר, רק במאה ה- 14, כך אומר סיימון, הגיע הוויסקי לסקוטלנד. במאה ה- 15 היה הוויסקי האירי 'בושמילס' המשקה החביב על בית המלוכה האנגלי ובהמשך פרחה תעשיית הוויסקי האירי עד שנבלמה בעקבות האירועים שהוזכרו בפתח הכתבה.

בשנים האחרונות חלה פריחה מחודשת של הוויסקי האירי. סיימון מספר שהמכירות, בעולם כולו ובישראל בפרט, הולכות וגדלות משנה לשנה. הוויסקי האירי נבדל מהוויסקי הסקוטי בכמה תכונות מה שהופך אותו למסקרן ומבוקש על ידי קהל הולך וגדל. ככלל, הוויסקי האירי קל יותר ונוח יותר לצרכנים שאינם 'מקצועני' וויסקי. אחד משני סוגי הוויסקי שטעמנו באירוע, ה- CLONTARF, מבטא אכן את התכונות האלו, אולם ה- KNAPPOGUE הוא בהחלט מורכב ועשיר יותר ויכול להתחרות היטב בטובי סוגי הוויסקי הסקוטי.

Clontarf Black Label

ה- קלנטַרף 'בלק לייבל' הוא אחד משלושה סוגי קלנטַרף המדורגים לפי תקופות יישון וערבוב עם סוגים אחרים. ה- 'בלק לייבל' עצמו מיושן שלוש שנים בחביות עץ אלון בנפח 700 ליטר ששימשו קודם לכן ליישון בורבון. בשקפים שהציג בפנינו סיימון מסופר שהוויסקי מיוצר מדגנים משובחים שבושלו במי מעיין טהורים. הסינון נעשה דרך פחם עץ אלון אטלנטי.
רשמי טעימה: צבע הוויסקי כצבע הענבר. ריחו מתקתק ובלגימה מרגישים חספוס קל. אפטר טייסט חם ונעים. מומלץ בכוס 'אולד פיישן' עם מעט קרח. פותח את התיאבון ומעלה את מצב הרוח. הולך יופי עם המטעמים של 'טמפטיישן': כמו הברוסקטות - לחם קלוי עם עגבניות קצוצות, שמן זית, בזיליקום, בלסמי וגבינת מוצרלה, הנאצ'וס עם הסלסה והגוואקאמולי וכן הטורטיות הממולאות בכל מיני דברים טובים.

Knappogue Single Malt 1995

על ה- 'נַפּג' נאמר שהוא מיוצר מחומרי גלם מעולים. הוא מזוקק שלוש פעמים בשיטת הזיקוק הישנה והמסורתית 'פוט סטיל' ומסונן לאחר מכן בתהליך מצונן ללא תוספות חומרי צבע (בד''כ מוסיפים לוויסקי מעט קרמל – א.ה.). עוד נאמר, שהשעורה אינה עוברת עישון מה שתורם ל- ''טעם נקי ואמיתי של מולט''.
רשמי טעימה: הוויסקי הזה הוא כבר משהו אחר לגמרי. צבעו זהבהב בהיר, כמעט שקוף. הוא מדיף ריחות עישון קל שמקורו כנראה מן החביות (שהרי השעורה לא מעושנת, כך אמרו לנו). ריחו נעים מאוד. בפה הוא חלק יותר מאחיו הקלנטַרף. אפטר טייסט נעים וממושך. לא הייתי ממליץ לאכול אתו משהו – חבל להפסיד את חוויית הוויסקי נטו. לשתות נקי ללא קרח. כדאי להוסיף כפית מים, זה גורם לריחות לפרוץ החוצה אל האף, מה שמגביר את התענוג.

תחי אירלנד!