למרות מאמצי, אני לא מצליחה להיזכר בשום אופן איזה טעם מזכירה לי העוגה, אבל מקווה שהיא לא תיגמר לעולם או לפחות עד שאזכר. אבל היא נגמרת, עם הטעם הנוסטלגי הזה שאני לא מצליחה לפצח. ואז, דווקא המלצר האוסף את הכלים באדישות, פולט את המפתח לזיכרונותי. ''זה קצת כמו עוגות ביסקוויטים'', הוא אומר ואני מתחילה להתרגש. ''כן, כמו עוגות שכבות של יומולדת, שאמא מכינה ולא אכלתי מגיל עשר''. גל נוסטלגי וחמים עוטף אותי ופתאום אני מבינה את אופיר, בשביל טעם כזה שווה לחזור שוב
אופיר זוכר שהוא ישב עם ההורים שלו באקליפטוס כשהיה בן עשר בערך, וזו כבר סיבה טובה לחזור לשם. מקומות שעובדים שנים רבות ראויים להערכה המיידית שלנו, כך הוא חושב. אני מסכימה שננסה ונראה אם עדיין לא נס לחו ואיך עומדים הזיכרונות המתוקים מ''אקליפטוס'' במבחן הזמן. בכל זאת עבר כבר למעלה מעשור.
השארנו את המכונית בחניון של קניון ''חוצות אלונים'', שבשבתות הומה וגדוש בני אדם. כמו בעיר, גם בכפר, מוטב לבקר במקומות הבילוי באמצע השבוע ואת סופי השבוע ההמוניים לבלות בבית. את זה גילינו מהר מאוד אחרי שרכשנו בית בשכונה בקרית טבעון בואכה רמת ישי והפכנו למקומיים. בשבתות מציפים המוני תיירים מהמרכז את האזור הכפרי שלנו ומחסלים לנו, המקומיים, כל אפשרות להנאה. השלמנו כבר עם המציאות הזו וקבענו כלל: אנחנו יוצאים רק באמצע השבוע.
בערבו של יום חול נעים ומרווח בחניון ובקניון ואנחנו עולים במדרגות הנעות לקומה העליונה בה פועלת כבר מעל עשור מסעדת אקליפטוס. אחרי שהתמקמנו והצצנו בפריטים, אנחנו מתפנים להזמנה. לראשונה, מנה שנקראת ''הים האדום'' ובה רצועות פילה סלמון בטמפורת קוקוס ובוטנים.
מעל הנשנוש מעורר התיאבון שמונח על שולחננו אנחנו מתפנים לספר אחד לשני על חוויות היום ונותנים לעצמנו להתמסר לטעמים. כשמגיעה המנה הבאה, ''סלט יפעת'', אנחנו כבר עמוק בשלב הויכוחים הפוליטיים, ובעיקר אופיר.
בסלט שלנו (ושל יפעת), יש פטריות שמפיניון, עגבניות שרי, אגוזים וגבינת פטה, וכל אלה מוקפצים על מצע ירקות טריים. החיטוט הנעים בסלט והברירה של החלקים האהובים מתוכו משתלמת במיוחד כיוון שהפרטנר שלי אוכל את מה שאני משאירה בלי טענות. הוא עסוק בפוליטיקה. הנבירה בסט מסיחה את דעתי מהמתרחש ולפני שאני מבינה מה קורה מתברר לי ששותפי לארוחה ולחיים כבר הזמין לי מנה עיקרית.
מזל שהוא בחר בסטרוגנוף, אחרת הויכוח הפוליטי היה הופך לאישי. הסטרוגנוף, מסתמנת כמנה מבטיחה ואחרי זמן רב שלא אכלתי אותה, אני מתגעגעת. אורז טובל ברוטב שמנת ופטריות מלווה את רצועות הפילה של הסטרוגנוף ואני מתמוגגת. יש לי תחושה שבביקור של אופיר אז, כשהיה בן עשר, הוא אכל סטרוגונוף. איכשהו זה מסתדר לי עם העדפותיה הקולינריות שלאמא שלו.
לקינוח אנחנו בוחרים במשהו סטנדרטי והמלצר מעקם מולנו את הפרצוף ומציין בלי מצמוץ שאנחנו טועים בבחירה. עם ביטחון עצמי כזה אנחנו מחליטים להקשיב לו ודקות אחדות אחר כך מקבלים את ה''לה פלאן''- קינוח מקורי שאקליפטוס עושים במקום, קצת כמו עוגת גבינה אבל לא ממש, עליה מזוגג שוקולד חם. למרות מאמצי, אני לא מצליחה להיזכר בשום אופן איזה טעם מזכירה לי העוגה, אבל אני מקווה שהיא לא תיגמר לעולם או לפחות עד שאזכר. אבל היא נגמרת, עם הטעם הנוסטלגי הזה שאני לא מצליחה לפצח, ודווקא המלצר באדישות אסיפת הכלים שלו אומר לי ''זה דומה קצת לעוגות ביסקוויטים כאלה'', ואז אני מפצחת את הזיכרון. עוגות שכבות של יומולדת, מהסוג שאמא מכינה ולא אכלתי מאז גיל עשר. גל נוסטלגי וחמים עוטף אותי ופתאום אני מבינה את אופיר: בשביל טעם כזה שווה לחזור שוב.
אקליפטוס
קניון חוצות אלונים , אלונים
טלפון: 04-9530406
