ביצים בצהריים יופי של הרגל


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אני לא איש של ארוחות בוקר. לא בגלל שאני לא אוהב ארוחות, אלא בגלל שאני לא אוהב בוקר. את הסרט של הקפה הקרואסון והעיתון אני תמיד מפספס, זאת אומרת, אני מגיע לעיתון אבל רק בשעה שיש עליו כבר כתמים של טחינה.


זו הסיבה ששמחתי לשמוע שבקפה ביאליק עדיין מגישים את ארוחות הבוקר עד 15:00, שריד לשנות התשעים העליזות בהן היה צריך להזין את הלסתות המכווצות והרעבות של הקלאברים שחגגו מעבר לכביש במועדון המיתולוגי ''אלנבי 58'' וקמו מאוחר או לא הלכו לישון בכלל. היום הקלאברים נדדו לנמל ולדרום תל אביב וקפה ביאליק נותר עם קהלו הקבוע והשכונתי, בעל לסתות רפויות יותר, אך עם חוש טעם משופר. לקהל הזה תפר ישראל אהרוני תפריט חדש, ובכך הצטרף גם הוא לטרנד העכשווי של שדרוג תפריטי בתי קפה בתל אביב על ידי שפים ידועי שם.


היינו צריכים לדעת שבצהרי שישי שטופי שמש אין סיכוי לתפוס מקום באחד מהשולחנות על המדרכה, לכן נכנסנו פנימה, התיישבנו על הבר המעוגל והזמנו אספרסו קצר ומדויק של פורטופינו. אני הרמתי מהבר עיתון ''הארץ'' עם כתמים של אותיות ועשיתי את עצמי מעיין בו, תוך מעקב דרוך אחר שלבי ההתקפלות האיטיים ומלאי החשיבות העצמית של צמד צעירות בטריטוריה המיוחסת על המדרכה. בתזמון מושלם, עם מציצת הטיפה האחרונה של תרכיז האספרסו הבנות הסתלקו ואנו מיהרנו לכבוש את השולחן.


לקפה ביאליק תמיד היה שיק ניו יורקי, ומבחינתי היה זה אך מתבקש להזמין ביצים עלומות ברוטב הולנדייז עם סלמון מעושן על טוסט (38 שקל כולל שתיה קלה וקפה). ''Eggs benedict” כך קוראים למאכל הכל כך ניו יורקי הזה והגרסאות למקור השם רבות כמעט כמו מספר הוריאציות להכנת המנה. הסיפור המקובל ביותר לגבי מקור המנה מספר על איש עשיר מוול סטריט בשם לה גראנד בנדיקט שמאס בחד גוניות ארוחות הבוקר במסעדת ''דלמוניקו'' במנהטן, בה נהג לשבת. בתגובה לתלונתו הכין שף המסעדה מנה שאותה קרא על שמו. ביצה חלוטה במים חמים מונחת על מאפין אנגלי ובייקון, כשמעל הכל נסוך רוטב הולנדייז אשר מורכב מחלמונים, חמאה ומיץ לימון.


כאן בארץ אני מעדיף לקרוא להן בשמן העברי: ''ביצים עלומות''. שם כל כך יפה ותמים. כאילו קפץ החוצה מתוך ספר שירים של ביאליק ונחת על צנים פריך. תוספת הסלמון המעושן התגלתה כשינוי מפתיע ומרענן לעומת גרסת הבייקון המסורתית, שגם היא אפשרית באותו המחיר. הביצים עצמן היו עשויות בדיוק במידה. לבנות ורוטטות מבחוץ, מזמינות את נעיצת הסכין שתגרום לחלמון לפרוץ החוצה ולהתערבב עם רוטב ההולנדייז הסמיך ולהספיג את הטוסט.


בן זוגי לארוחה הלך על האופציה הישראלית שכללה ביצי עין, סלט ירקות, גבינה, זיתים, חמאה , ריבה ולחם. (36 שקל כולל שתיה קלה וקפה). נכון, על התפריט זה נראה סטנדרטי, כמעט צה''לי, אבל בפועל הגיעה לשלחן צלחת מלאת הפתעות. סלט הירקות היה עשיר וכלל בנוסף למלפפון והעגבנייה התקניים גם קולורבי, אנדיב ושומר, ירקות העונה למי שלא יודע. הזיתים היו סוריים שחורים, מבריקים משמן זית. הגבינה התגלתה כגבינת צאן מעולה -''שחת'' של מחלבת ''ברקנית'', שהיוותה שידוך מושלם ללחם המלא שהגיע ממאפיית ''לחם ארז'' הקרובה. שנינו בחרנו לשתות במהלך הארוחה מיץ תפוזים טרי שנסחט במקום. לקינוח התחלקנו בעוגת גבינה טובה תוצרת בית ב -24 שקל(יש גם עוגת שזיפים ועוגת שוקולד) והבטנו מדושנים לעבר השמש החלמונית שהחלה להעלם בין הבניינים המתפוררים של אלנבי, הרחוב שבזמנים אחרים חלם להיות השדרה השישית.
אני הזמנתי עוד קפה, הפעם עם גראפה. בכל זאת, היה זה כבר אחר צהריים, ובבית חיכו לי הספה, השמיכה והעיתונים של יום שישי.