הכוס שמשפיעה על היין


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

לא רבים מודעים לעובדה כי לכוס היין, ממנה אנו נוהגים לשתות, השפעה רבה על טעמו של היין. חובבי יין שואלים אותי מדי פעם איזו כוס מתאימה לאיזה יין. לאחרונה נכחתי בערב שנערך ביקב צרעה, בו הודגמו הכוסות השונות והתאמתן לסוג היין.
המסקנה העיקרית מאותו הערב היא כי הכוסות מהם שותים יין בחתונות ואירועים ציבוריים רגילים ( לא אלה המוקדשים במיוחד ליין וטעימתו), הן הכוסות הגרועות ביותר. טעמם של היינות המגיע אליכם מכוסות אלה הוא לא הטעם שהיינן ביקש שתטעמו כאשר ''שיחרר'' את יינותיו לשוק.

חוויה גדולה עברה עלי באותו ערב. בפאב הגדול של קיבוץ צרעה, סביב שולחנות ערוכים, התכנסו כ 60 אוהבי יין. לפני כל אחד עמד סט של 4 כוסות יין מקריסטל, הישר ממפעל רידל (Riedel ) שבאוסטריה (כוסות שמוספרו במספרים מ – 1 עד 4). לסט הכוסות נוספה כוסית קטנה יותר, עשויה זכוכית עבה, המוכרת לכולנו מחתונות, מסיבות וטעימות בחנויות ויקבים בהם לא מקפידים להגיש יינות בדרך הנכונה. ( מיד תבינו מדוע ...)
כוסית אשר לרוב מודפס עליה באותיות מוזהבות שם היקב, או מקום האירוע. לכוס זו ניקרא מעתה כוס הג'וקר.

יאיר היידו, ישראלי העובד במפעל רידל כמנהל שוק אירופה, ופיתוח כוסות זכוכית חדשות, אשר הנחה את הערב החוויתי. פתח את הרצאתו בהסבר ''הכוס נועדה לאפשר לנו ליהנות בצורה הטובה ביותר מהיין. במקרים רבים, טופלים על יינות האשמות כבדות של איכות גרועה, ולו בשל העובדה כי הוגשו לטעימה ברשלנות, בכוס שאינה מתאימה''.

משפחת רידל נמצאת בעסקי הכוסות למעלה מ - 300 שנה.
הסיפור של רידל מתחיל ב – 1678, בחלק הצפוני של בוהמיה, היום אזור צ'כיה ופולין. בחלק הזה של בוהמה הייתה הגרמנית השפה המדוברת. 11 דורות במשפחת רידל עסקו בייצור ובשיווק כוסות הזכוכית, בתחילה באירופה ולאחר מכן ברחבי העולם.
בשנים האחרונות ניתן דגש רב על פיתוח כוסות המיוחדים ליינות השונים המיוצרים באזורים השונים בעולם. קלאוס רידל , דור תשיעי למשפחה, היה הראשון שגילה את האפקט שנותנות הכוסות לשתיית היינות, ג'ורג' רידל, שבא אחריו, פיתח את התיאוריה והחל בייצור הכוסות בצורות שונות.

לכוס מספר 1 נמזג היין הלבן, סוביניון בלאנק 2000, של צרעה.
ריחו חמאתי, ארומתי פירותי. הורגשו בו גווני לימון אפרסק לבן, עשב וכו', היין מאוד רענן עם יופי של פרי, לא בשל מדי.
ליין הסוביניון שהיה בכוס 1 היה דיוק של ארומות, תחושה נעימה, מינרליות טובה. יין של אוכל ולא של שרירים ועוצמה, גוף ומלאות. ''יין עדין, עם חמיצות טובה כמעט פריך, קריספי'', כפי שהגדיר יאיר היידו.
העברנו מחצית מתכולת הכוס לכוס הג'וקר הקטנה והנפוצה. האם זה אותו יין או לא? נשאלנו. האפקט היה מדהים. אותו יין שטעמו היה פרחוני ועדין, הפך ברגע ליין פשוט, ברמה נמוכה יותר, אגרסיבי, מר ואלכוהולי.
טעמנו שוב מכוס מס' 1, עדיין יין מדויק המבטא יפה את המאמץ שהושקע בו. העברנו את היין מהג'וקר גם לכוסית רחבת בטן. שוב הפתעה. היין הלך לאיבוד בכוס זאת, והפך להיות מאוד חמוץ, שטוח ולא טעים לשתיה, נטול פרי כמעט, עם תחושה מימית.
האמינו לי, לא היה כאן כל קסם, תעתוע או היפנוזה,
לכל יין פרופיל של סגנון ואופי זן הענבים שלו. מבחינה ארומטית כוס אחת לא יכולה לבטא את התכונות שכוס אחרת כן מאפשרת.
כאשר בוחרים את כוס היין, קובעים במידה רבה כיצד יגיע היין לחך. כאן ישנה משמעות מעניינת. בשתייה בכוס צרה, ההבדל מבחינת מורפולוגיית של הפנים שונה משתייה בכוס רחבה. ברחבה היין ישפך מצד לצד בתוך הפה. לאף אין בעיה פיזית להיכנס לכוס ולחוש בריחות. קיימת רגישות לפירותיות ומתיקות בקדמת הלשון, בצדדים לחמיצות ולמליחות, ומאחורי הלשון בשורשה, קיימת הרגישות למרירות.
לעומת זאת בכוס הרחבה, היין מגיע לצדדים ואז מודגשת החמיצות, היין נראה לא מאוזן ואין הרגשת פירותיות.

בקיצור, הפתעה גוררת הפתעה, המציאות גדולה מכל דמיון. כמי שנכנס לפאב ברגל שמאל, סקפטי וחששן, יצאתי בראש מורם ובהנאה על שלמדתי דבר חדש הערב. אולי מהיום אקח איתי ברכבי 3 כוסות יין שונות בהן אטעם יינות בביקוריי ביקבים השונים.
ושלא תחשבו שעובדים עליכם. מדובר במדע...

אלפי שנים, 4000 לפחות, שותה האדם יין מכלי, ולא ישירות מחבית או מבקבוק. עם התגברות הצורך הטבעי של האדם לאסטטיקה פותחו כוסות מזהב, נחושת קריסטל, מצופות, או חתוכות יפה עם קישוטים. עד 1958 דיברו על המשמעות
האסתטית של הכוס לא על הפונקציונליות שלה. הקשר בין סוג הכוס ליין, היה משני, ולא חשבו כי לכוס השפעה כה ניכרת על טיבו, טעמו, ואיכותו, עד לשלב בו החלה מהפכת הפונקציונליות מול האסטטיקה, של רידל.

לשאלה – ''מהי כוס היין הטובה ביותר ?'' התשובה המיידית הינה פשוטה, ''מהו היין אותו אתם שותים ?''
במידה ומדובר ביינות ארומטיים, לבנים, בעלי חמיצות גבוהה וארומות מעודנות, רצוי להשתמש בכוס בה לא תתקבל עודף חמיצות או תחושת אלכוהול. היין יהיה תפור ע''פ מידתה, במידה ומדובר ביינות אדומים, עתירי טאנינים, אויבי היין יהיו כוסות קטנות וצרות, בהן יוגברו הטאנינים והאפיצות.
כוס בורדו הגבוהה, הפופולרית ביותר מיוצרת עבור היינות האדומים הכבדים, הצפופים, הטאנינים יותר ובעלי הארומות של לב וזנב. כך יש יותר גובה לשחרר את
שכבות היין.

כל כוס נותנת נקודת מבט אחרת ליין. מאמץ ניכר הושקע בעשיית יין טוב, וחשוב לכולם לקבל את המקסימום. יינות מצוינים ראוי לשתות בכוסות המתאימות.
וכעת אנו מבינים כי טעות גדולה היא להשקיע ביין, מבלי לתת את הדעת על הכוס ממנה נשתה אותו.

ישראל פרקר- אתר היין הישראלי.