צדיק ומתוק לו

לקראת הקינוח החלטנו להעביר הילוך ושיחקנו משחק. כל אחד מאיתנו מתוודה על חטאיו בשנה החולפת ולא מסתיר שום עוון או חטא והשני דן אותו לזכות או לחובה בעניין הקינוח. במתוקה המשחק הזה מרגש כמו רולטה רוסית

הסיפור של בית הקפה מתוקה ואולי ראוי לומר 'רשת בתי הקפה של מתוקה' כי הרי מדובר כבר בשני סניפים, שייך לסיפורי ההצלחה האלה שאצל חלקנו (הזרם הבריא בנפשו) מחממים את הלב ומעוררים השראה ואצל אחרים (אלה שגם 7 שנות אנליזה לא יושיעו) מפעילים את בלוטת המרירות. כי איך זה שאנחנו לא פתחנו בית קפה שם? ומה יש בעוגות שלהם שאני לא יכול לעשות, מה הם מתבלים בזהב?.

האגדה לבית מתוקה היא כבר בת שמונה שנים שבעסקי המזון והאירוח בישראל הם נצח נצחים. הכל התחיל כשמירי ושוקי, זוג צעיר, חרוץ, יסודי ומלא כוונות טובות, פתח ברחוב שלוש 30 בנוה צדק מאפייה קטנטנה שייצרה בעיקר עוגות ועוגיות לפי המתכונים של סבתא. מהר מאוד התמקמו הלקוחות על הכורסאות (של הסבתא) ודרשו גם משהו קטן לאכול, אולי סנדביץ' או יותר טוב סלט קטן עם ספל אספרסו קצר ועוגה לקינוח. השכנים שהתאהבו במאפייה השכונתית המתוקה שקמה להם הפכו להרבה יותר ממה שנהוג לכנות קהל מעריצים נאמן. במקרה הזה זו היתה קהילה, אותה קהילה שליוותה את שוקי ומירי גם כשעברו מנווה צדק לרחוב שד''ל, שם כבר התפרסו על פני כל שטחה של דירת ארבעה חדרים תל אביבית ישנה ומלאת קסם, כולל המרפסת הקדמית הרומנטית, ואותה קהילה שהמשיכה איתם גם לתחנה הבאה כי בתל אביב, כמו בתל אביב, הרבה יותר כדאי למקסם את הפוטנציאל היזמי של הבניין מלהשכיר אותו לבית קפה נחמד ככל שיהיה, ועל כן נאלצה מתוקה לנדוד בשלישית לפינת הרחובות קרליבך והארבעה שעד אז נחשבה מקוללת למדי.

העניין עם קללות הוא שהדרך הכי טובה היא לבוא אליהן בהפוכה, בחיוך, בשמחה ולעשות הכי טוב את מה שאתה יודע. עובדה שזה עבד למירי ושוקי. עושים על זה הרי קורסים שלמים ברוחניות, למה שעם עוגות ועוגיות זה יתנהג אחרת?

כשישבתי בשבוע שעבר עם ידידי ג' במתוקה שברחוב הארבעה, אוכל בהנאה ארוחת בוקר מאוחרת, קללות וברכות היו נושא שיחה לוהט, בכל זאת יום כיפור עמד בפתח. שנינו אמנם לא צמים אבל גם לא מפסידים הזדמנות להלקות את עצמנו, כך שניצלנו את הפגישה ל'תשליך' פסיכולוגיסטי. ארוחת הבוקר (38 ₪ כולל ביצים, סלט טונה, סלט ירקות, גבינה, שתייה קלה וקפה) היתה חביבה אבל לא משהו שראוי לעשות בשבילו רונדלים בחיפוש חנייה ברחוב הארבעה. גולת הכותרת היו הלחמניות. גם הפוך טעים כל כך לא יצא לי מזמן לשתות. לקראת הקינוח החלטנו להעביר הילוך ושיחקנו משחק. כל אחד מאיתנו מתוודה על חטאיו בשנה החולפת ולא מסתיר שום עוון או חטא והשני דן אותו לזכות או לחובה בעניין הקינוח. במתוקה המשחק הזה מרגש כמו רולטה רוסית.

מה אני יגיד לכם, נפשות רחומות יש לנו, ברור שסלחנו זה לזה על הכל, המעטנו בחשיבותם של האירועים וסיכמנו באופטימיות שמכל דבר לומדים והעיקר שאנחנו יושבים ככה, מתוודים, מכים על חטא, מודעים לעצמנו, עלק. וגזר הדין? עוגת מוס שוקולד מריר מופלאה (20 ₪) לג', שעם חטאים כאלה ראוי לפרס נובל לשלום ועוגיות מתוקות ממולאות בריבת שזיפים, אגוזים וצימוקים (10 ₪) בשבילי. מה זה אומר עליי אתם יכולים לנחש לבד.

מתוקה
הארבעה 2, תל אביב
טלפון: 03-5611511