לחם בשר הרצליה

על הבר עם יואב שורד


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

החל מהשבוע יתפסם כאן אחת לשבועיים טור אישי של יואב שורד. ולא שצריך להציג, אבל רק לשם הנימוס נזכיר שחוץ מאליל בנות, חתיך וכוכב טלוויזיה, מדובר בברמן מקצוען ומנוסה ומהחודש האחרון גם בעליו של הבר ויינשטוק בנחלת בנימין בתל-אביב

תל אביב. ספטמבר 2006.
33 מעלות ו-85 אחוזי לחות.
17:48
אתה במצב רוח לא מדהים.
שוב יום עבודה מצאת החמה ועד שכבר אין נשמה.
ואיך שנגמרת הנשמה – מתקשרת החברה ועושה פרצוף.
שוב.
למה אתה לא מקדיש לי... ולמה אתה לא מקשיב לי...
ואתה מחפש מוצא.

ואז מגיע הצלצול הגואל.
לא, זה לא ממפעל הפיס.
לא, גם לא ממס הכנסה, הם – לא חייבים לך.

זה בסך הכל אסף, החבר הכי טוב שלך, שמצבו – לא ממש שונה משלך...
אך בפיו הבשורה.
''בוא נרד לבר אחרי העבודה, הזמנתי שני מקומות''
ואתה – לא צריך יותר מזה.
כבר הכל נראה אחרת. הכל נראה טוב יותר.
החום, שלפני רגע המיס כל מחשבה חיובית וצוננת – הצטנן מעט.
נדמה שהרגע החלה בריזה נעימה של ערב.
85 אחוזי הלחות נחבאו מאחורי חמישה עשר אחוזי יובש נעימים.
סוף יום העבודה אף פעם נראה היה כל כך קרוב, כמו בדקה זו...
והחברה ? מי ? מה ?

19:27
כמו שהרשית לעצמך לאחר בשתי דקות בבוקר, כך אתה מרשה לעצמך להקדים את היציאה בשלוש.
השעה האחרונה היתה כמו היממה לפני טיסה לחופש בחו''ל. אתה נהנה מעצם הציפייה. מכל רגע, מההכנות עצמן.
לוודא שהדרכון בתוקף. לארוז מזוודה. לחשוב מה להזמין לאכול בטיסה ולקוות ש''אל על'' שינו תפריט.
לוודא שהדס, הברמנית, עובדת. לדחוף את כל השולחן לתיק, לחשוב מה לנשנש ליד המשקה ולקוות שבבר ליד הבית, לא, אבל ממש, לא נגעו בתפריט.

20:00
זו היתה אחת המקלחות הזריזות. שטיפה במים קרים, סבון נוזלי טוב, ושוב מים קרים. ארבע דקות מטכ''לי.
הספקת גם אגב אורחא לדבר עם החברה ולהודיע שתגיע אליה מאוחר יותר.
''שוב דרינק, שניים, ארבעה עם אסף ?'' אתה מאשר ומהנהן לעצמך, עם דגש בראש על ה''ארבעה''.
וכבר אתה למטה, ואסף כבר כאן, ושניכם צועדים יחד אל מקום חפציכם.

אתה פותח את הדלת, נותן לחוויה להכות בך.
הריח המוכר של הבר; הדס מנופפת תוך כדי מזיגת בירה; פינק פלויד ברקע; המזגן החלש בשיא עוצמתו;
אתה ואסף מתיישבים במקום הקבוע. הבירה הטרייה הונחה בדיוק מול החבר הכי טוב שלך. הוויסקי הסקוטי נמזג אל מול עיניך ונוגס באותה קוביית קרח שכל יעודה בימי חייה הקצרים הוא לצנן מעט את המשקה החום האהוב. ברור לך שהדס בחרה כוס פושרת, לא כזו שהרגע יצאה ממדיח הכלים, ועדיין – חמה היא.
הכוס מונחת ממש קרוב ליד.
הדס אינה שוכחת את הטקס הקבוע, מוזגת לעצמה צ'ייסר קטן של וודקה, מרימה אותו אל מול שניכם, נועצת בזה מבט, ובזה מבט. זה מחזיר, וזה מחזיר. והאחרון – מבט בין שני חברים טובים. ואז, המילה הכל כך שכיחה, שמכילה בתוכה כל כך הרבה אושר, כל כך הרבה טוב, כל כך הרבה חיים – ''לחיים''.

הטעם המוכר והטוב. יותר משבני האדם אוהבים הפתעות טובות, הם אוהבים לצפות למשהו שסופו ידוע מראש, וטוב הוא. ידוע טעמו. ידוע ריחו. אפילו מחירו ידוע. לגימה אחת בתפאורה מושלמת, ופתאום - כל העולם טוב יותר.
אחרי הלגימה השנייה – עוד יותר.
אחרי הכוס השנייה – הרבה יותר.

23:00
אותו חבר, שרק לפני שעות מספר היה כרכוב על חמור לבן, הופך בן רגע למשבית שמחות ואומר: ''יאללה גבר, הביתה. לי יש אישה, לך יש חברה, ולשנינו – עבודה מחר''.
אתה לא מתווכח. יודע שהצדק עימו. במקום זה אתם מתפשרים על עוד צ'ייסר עם הדס.
והכל בסדר.
ממש בסדר.
טוב ששניכם לא נוהגים.
חשבון, טיפ, נשיקת לילה טוב, והביתה.

23:32
''טוב שלא הגעת בבוקר'' היא אומרת.
''טוב שאת לא מגזימה'' אתה מחזיר.
''טוב שאתה פה'' היא מפייסת.
ואתה – אתה צריך להודות באמת. השילוב של לחתוך מהעבודה שלוש דקות לפני הסיום, מפגש עם החבר הכי טוב שלך, מפגש עם הברמנית האהובה, בבר הקבוע, עם הוויסקי הידוע, ועוד בסוף לקבל חיבוק אוהב ?
כל העולם יפה פתאום.

ואכן – זו תכונתו הראשונה של ידידינו האלכוהול, ובכלל – חווית הישיבה בבר.

בשבועות / חודשים הקרובים אשתף אתכם הגולשים בחוויות כאלה ואחרות, מצדדיו השונים של הבר. כאחד שיש לו בר, וחוטא לעיתים במזיגה, או כיושב מהעבר השני.
מקווה שתיהנו.

נ.ב.
אם יש לכם את מי, אל תשכחו לחבק, רגע לפני שנרדמים.

יואב שורד


לחם בשר הרצליה אירועים חדש