הצד הויאטנמי של המטבע

מיד אחרי שבירר שאין לנו שום מגבלת כשרות או בריאות, בנה לנו דון ארוחה שנפתחה בסלט ירוק עם עלי חסה, בזיליקום, כוסברה וירוקים אחרים והמשיכה בסדרה של מנות שריגשו לנו את החיך כמו שלא ריגשו אותו מזמן. למשל מנת הפנקייקס הויאטנמים הקטנים העשויים מקמח אורז עם עדשים ובצל ירוק ברוטב אננס

בפעם הראשונה שבה אכלנו בין ינג, לפני יותר מעשר שנים, היא ישבה בתוך בניין אקלקטי בשדרות רוטשילד, שנראה כאילו הוצנח יחד איתה מאיזה קנטון סיני ישירות למרכז תל אביב. אנחנו היינו זוג צעיר, חגגנו איזה יום הולדת או יום נישואים בארוחה לא שגרתית משום בחינה וחיפשנו ריגושים. כדי לא להשאיר אתכם במתח, נודה מיד שקיבלנו אותם ובשפע. הכל נראה לנו אותנטי ומלהיב במסעדה האדמדמה עמוסת האקססוריז האוריינטליים ובמיוחד המלצרים, שדיברו אנגלית או עברית (מה זה בעצם משנה) במבטא כל כך כבד עד שלרגע חשבנו באמת ובתמים שאנחנו בסין וכמובן שענינו להם במבטא סיני כנדרש. בערב ההוא קרו לנו שלושה דברים: כמו כל עם ישראל גם אנחנו התחלנו להעריץ את אהרוני; הבנו שאנחנו ואוכל סיני זה שידוך מושלם ואהבה ענקית; וכנראה הדבר הכי דרמטי שהתרחש באותו ערב נהדר: פיתחנו אובססיה למנת הבקר עם חצילים בנוסח סצ'ואן חריף של ין ינג.

במשך השנים הזמנו אותה בטייק אווי הביתה לפחות שלושים פעם. הקפדנו להזמין אותה בין ינג בפעמים הספורות שבהן ביקרנו במסעדה וגם בכל הסיניות האחרות שאכלנו בהן בארץ ובעולם, לשם השוואה כמובן. לכן, כשיצאנו בשבוע שעבר לאכול בין ינג החדשה, שממוקמת כעת בבניין משרדים רב קומות ברחוב הארבעה, היה לנו ברור מראש מה נאכל.

סמוכים ובטוחים שאנחנו יודעים בדיוק לאן יתפתח הערב התיישבנו ליד אחד השולחנות שעל הבמה מיד בכניסה למסעדה. משם השקפנו על החלל של ין ינג שעוצב הפעם באלגנטיות חפה מכל רמז לקיטש סיני (שאנחנו דווקא מאוד מחבבים). דון, שותפו של אהרוני, ניגש לשולחן והציע להזמין לנו ארוחה ויאטנמית. הצלבנו מבטים וחייכנו אחד לשנייה, נזכרים בארוחה הויאטנמית היחידה שאכלנו אי פעם במסעדה קטנה במנהטן, שישבה בתוך בית זונות אסיאתי. היססנו שנייה, רק בשביל לקפל את הפנטזיה על מנת הבקר עם החצילים בנוסח סצ'ואן ולאפסן אותה בבוידעם של החשקים, וענינו יחד: ''כן''.

האינטואיציה שלנו התבררה כנכונה. מיד אחרי שבירר שאין לנו שום מגבלת כשרות או בריאות, בנה לנו דון ארוחה שנפתחה בסלט ירוק עם עלי חסה, בזיליקום, כוסברה וירוקים אחרים והמשיכה בסדרה של מנות שריגשו לנו את החיך כמו שלא ריגשו אותו מזמן. למשל מנת הפנקייקס הויאטנמים הקטנים העשויים מקמח אורז עם עדשים ובצל ירוק ברוטב אננס (25 ₪), הרול הקר הממולא שרימפס, אטריות אורז דקות ועלי תיבול טריים (30 ₪) או סלט העוף החריף עם הנענע והכרוב (35 ₪). מהר מאוד הבנו שגם עם המטבח הויאטנמי צפוי לנו רומן, כי הוא בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, פיקנטי, מעניין, מורכב ומרגש.

למרות שכבר היינו מלאים, הצליחו גם המנות העיקריות לחדור לליבנו (ואף לקיבתנו). את נתחי המוסר בקרמל עם פלפל שחור ואננס טרי (85 ₪) ליקקנו עד שהצלחת הבריקה. מהקבב שרימפס שהוגש על עלה של קנה סוכר (95 ₪) אכלנו ככל יכולתנו. הוא היה מצוין אבל אנחנו חצינו זה מכבר את גבול כושר הקיבולת.

מה שכיף במטבח הויאטנמי הוא שאפשר ואולי אף מומלץ להרכיב את הארוחה רק ממנות ראשונות, להזמין מבחר גדול מהן יחד עם איזה דרינק ולחגוג את עצמכם לדעת. אין בו מונסודיום, אין בו סויה ויש בו מבחר גדול של מנות קרות ומרעננות, מה שמתאים כל כך למזג האוויר הישראלי.
רק לפני שיצאנו נזכרנו במנת החצילים הסינית. הצצה בתפריט הבהירה שהיא עוד מוגשת בין ינג, יחד עם מיטב המנות הסיניות של המסעדה הותיקה. אולי בפעם הבאה שנבוא נזמין אותה, ואולי כבר המשכנו הלאה.

ין ינג
הארבעה 17, בניין מילניום, תל אביב
טלפון: 03-6869888