''יש לנו מספר ארצות בארצנו הקטנה'' כך אני תמיד נוהג לספר לאורחי מחו''ל כשאני לוקח אותם לסיורים בארץ. יוצאים צפונה מת''א, הנמצאת במישור החוף החולי, השטוח, וכעבור שעה אנו כבר מטפסים במעלי הרי הגליל כשמסביב עצי חורש ירוקים. נסיעה של שעה דרומה לעומת זאת, מביאה אותנו לנוף קדומים הררי וצחיח, אדמת ליס מדברית וצמחיה מינימלית.
לנגב היו מיועדות פנינו באחד מימי שישי האחרונים, למסע בעקבות כרמים ויצרני יין.
הרשו לי לעצום את העיניים למספר דקות, לכבות את הרדיו והטלביזיה ולחזור בזמן כ- 2,000 שנה אחורה, לתקופה הנבטית-רומית-ביזנטית - 300 לפנה''ס עד 640 - לסה''נ.
הנבטים שעסקו בעיקר בגידול מקנה, והובלת שיירות סחר חוצות מדבר, נאלצו להתמודד עם התבליט הגיאוגרפי ותפוצת מקורות המים המועטת שבמרחב הנגב, עקב כך, התמסדו בו אתרי חניית לילה, ומקורות המים שירתו את אותן שיירות.
בחניוני העדרים והשיירות הללו, ניתן לראות את גרעיני יישובי הקבע, אשר החלו להתגבש באותה תקופה, רוב רובן של החוות החקלאיות שהוקמו אז מוקם במתאם טופוגראפי מובהק לאורך קווי איסוף המים בגיאיות.
העקרונות הבולטים על-פיהן נבנו חוות אלו הם סכור, תיעול וטרסות על המדרונות.
תעלות המדרון הותוו באלכסון מתון, והטרסות, עליהן גודלו גידולי השדה, וניטעו הגפנים ועצי הפרי, נועדו להאט את זרימת המים ולאפשר להם להיספג באדמה, במקום לסחוף אותה בדרכם המואצת קדימה.
אחד הסימנים הבולטים של חקלאות זו, שנותרו עד היום הן חלקות המדרון, על פניהן בנויות תלוליות אבן קטנות, אותן זיהה ותיאר לראשונה הנוסע הבריטי פאלמר בשנת 1870, בעת ביקורו באזור.
''קשה היה להעלות על הדעת, כי באדמה צחיחה ושוממה זו גדלו אי-פעם עצים או גפנים, והנה באה המסורת הערבית לעזרתנו''.
( הבדואים המקומיים מכנים תלוליות אלו בשם תולילאת אל-ענב - תלי הענבים, או רוג'ום אל-כרום - גלי הכרמים ).
מכיוון שהגפן נוטה לרבוץ ולהשתרך על פני האדמה, שריגיה עלולים להילפת סביב הגזע ולחנוק אותו, בנוסף על כך, הענבים השרויים על הקרקע עלולים להירקב מהר יותר. נראה כי בהיעדר עצים בנגב, תפקיד גלי האבנים, היה 'להגביה' את הגפן.
ניתן לומר כי זוהי שיטת ההדליה הראשונה של גפנים, בשילוב שיטה קדומה לחיפוי הקרקע. ערמות האבנים שמרו על הרטיבות שהצטברה באדמה מתחתן. רטיבות זו נספגה באדמת הכרמים, והגיעה לשורשי הגפנים הצמאים השתולים במדבר הצחיח, שהמים בו הם מצרך יקר.
עד כה נתגלו תשע גיתות לדריכת ענבים וייצור יין באזור הנגב הצפוני: ארבע בעבדת, שלוש בשבטה ושתיים בחלוצה.
חזרתי לשנת 2003. ואם הנבטים החליטו שכדאי וטוב לגדל גפנים בנגב, והגתות שלהם יצרו אלפי ליטר יין בשנה, אין סיבה שגם כיום זה לא יעשה.
מספר ק''מ לפני מצפה רמון, נמצא כרמו האורגני של אמציה שועלי. 120 דונם של כרמי ענבי יין באמצע שממה. את הענבים מספק אמציה ליקבי ברקן.
ישנן מספר דרגות של יין אורגני. יש יין שרק יוצר מענבים שגודלו בכרם אורגני, ויש יין שנעשה כולו בתהליך ייצור מיוחד. בכרם אורגני משתמשים בחומרים לא סיסטמיים נגד עשבים, ונעשה חיפויי קרקע ע''י קרטונים וניירות כסף, שמונע מהעשבים, יונקי המים, לצמוח, ובנוסף שומר על הלחות מפני אידוי. התרסיס נגד מזיקים וקימחון מכיל חומרים טבעיים, תמציות עץ התה, אקליפטוס ונענע בתוספת עוד חומרים. הוא מאושר ע''י ארגון הבינלאומי לחקלאות אורגנית.
על מנת שהיין יהיה אורגני לחלוטין צריכה להיות ביקב מחלקה נפרדת שתטפל ביין עם חומרים ושיטות ייחודיות.
בייצור היין האורגני לא מכניסים גופרית בתהליך התסיסה על מנת לדכא שמרים טבעיים, אלא משתמשים בשמרים טבעיים בלבד. הפיקוח האורגני המאוד הדוק נעשה ע''י חברת אגריאור, ועלותו גבוהה.
מבחינה כלכלית לא תמיד כדאי לייצר יין אורגני מושלם לכן מציינים על הבקבוק – ''גודל בכרם אורגני''.
אמציה מקווה כי תוך 3-4 שנים יוקם במקום יקב שייצר יינות אורגנים לחלוטין.
טעמנו יינות מקברנה סוביניון ומקברנה פרנק, שהיה פעם בארץ בכמויות גדולות, לאט לאט נעלם, וכיום משמש בעיקר כתוספת ליינות אחרים, הוא בעל טעם ייחודי מאוד, ודומיננטי ומשתמשים בו ב- 4-5 אחוזים.
טעמנו גם פינו נואר מבציר ידני.
עבודה ציונית מיוחדת במינה ודי ייחודית , עושה אמציה שועלי סמוך למצפה רמון.
בסיום הביקור במקום עלינו קצת צפונה, לחוות בודדים - כרמי עבדת, הממוקמת מול עבדת. עשרים וארבע דונמים של כרמי קברנה סוביניון ומרלו ומספר בניינים. איל יזרעאל, חלוץ נוסף, ממתין לנו, ואנו מטפסים אחריו, בין סלעים לראש ההר המשקיף על חוותו.
''אין כמעט מקום בעולם שמגדלים גפנים במדבר'' אמר איל, ''אך האדמה במקום אינה מלוחה, והיא בעלת חתך טוב ומתאים לגידול גפנים''.
בראש ההר, על סלעי גיר טבעי, נגלו לעיננו ציורי אבן קדומים של בעלי חיים. גם ציור אווירון שציירו הבדואים היו שם. חוות כרמי עבדת יושבת בגבולות חווה ביזנטית נבטית קדומה בה גידלו ענבים ליין לפני כ - 2,000 שנה. היין נעשה בגתות הגדולות שבעבדת. תעשיית היין הקדומה באזור הייתה מאוד ענפה. וקיימת הערכה כי מרבית החוות סביב עבדת גידלו ענבים ליין. הכרם של ''חוות עבדת'' נשתל על שרידי כרם קדום, שהיה על טרסות בתחתית אגן הניקוז. איל יזרעאל סיפר כי אזור הנגב כולו מלא בשרידי חוות ביזנטיות עתיקות.
בעבר רוב הנגב היה ירוק. דרך הבשמים העתיקה עברה כאן, וגמלים הובילו סחורות מתימן לעזה. חוקרים מעריכים כי בנגב היו בין 150 ל- 200 אלף חקלאים. לכל אורך הדרך הוקמו התיישבויות חקלאיות, שנועדו לשרת את השיירות.
בתקופה המוסלמית חזר הנגב לשיממונו, אך החל לפרוח שוב בשנים האחרונות, בסיוען של מדינת ישראל, משרד החקלאות ורשות שמורות הטבע, שאיתרו את הנקודות הראויות להקמת חוות בודדים חקלאיות.
המועצה האזורית, רמת הנגב והסוכנות הקימו ועדות מיון, והמתאימים. המאושרים שהתקבלו התחברו לנקודת שטח והקימו נקודות יישוב קטנות ובודדות.
ירדנו מההר והתיישבנו סביב שולחן ארוך בסוכה הממוקמת בין בניני החווה. על השולחן הונחו בקבוקי יינות שהוכנו מענבי המקום.
בלנד של 75% קברנה ו25% מרלו. יין שונה מיינות אחרים. בעל טעם מיוחד, וחומציות נמוכה.
כ - 9000 בקבוקים ייוצרו השנה מענבי חוות עבדת. היין מיוצר בשני מסלולים :
הראשון הוא של יקבי ברקן, אשר קונים את מרבית היבול, והתווית שלהם מופיעה על הבקבוקים. במסלול שני מיוצר היין ע''י יובל בן שושן מקיבוץ ברור חיל. יובל מלמד את איל את מלאכת עשיית היין, מתוך כוונה כמובן, להקים בעתיד יקב קטן שייצר את היין מענבי המקום.
משם המשכנו להצפין לחוות הבודדים של משה והילדה זהר ''חוות שדה בוקר''. שהוקמה ב - 1999, אז גם ניטע הכרם, במסגרת פרוייקט דרך היין.
זוהי החווה השמינית שעלתה על הקרקע בעידוד ממשלתי. משה סיפר בי מתוכננות לקום באזור כ - 30 חוות כאלה. ההתחלה הייתה קשה וכללה הגשת בג''צ. עקב הבעיות שהתעוררו, נטע רק 20 דונם, במקום 40, ובתום מאבקים משפטיים, קבע השופט כי משה יוכל להמשיך בדרך בה החל.
בשנתו הראשונה של הכרם, שאף הוא נטוע על טרסות ביזנטיות עתיקות, ירד שלג באזור. השנה (2003) היה הבציר השני. בבציר ראשון נבצרו שני טון, הכלל שטוען כי כמות ענבים משפיעה על איכותם, אינו תופס כאן, לטענת משה גם הכמות היא גבוהה וגם האיכות. ב-2003 בעקבות פגעי מזג האוויר נבצר רק טון ענבים לדונם, עם צבע אדום יפה.
900 בקבוקי קברנה סוביניון ייצר שלומי צדוק ביקב בן חנה, שבכפר רות עבור חוות שדה בוקר.
תנאי מזג האוויר במקום מעולים אך החיסרון הגדול הוא שהמים יקרים ומייקרים את המוצר מאוד.
אנשים צמאים היינו, וכבר שעה שלא נכנסה טיפת יין לפינו וגרוננו ניחר.
משה זהר עזר לנו בעניין ולכוסיות נמזג יין הקברנה שלו, בעל טעם מיוחד ופירותי עם אפיון מיוחד.
וכתבו לי אם יש שאלות.
pisarel@netvision.net.il
ישראל פרקר - אתר היין הישראלי
