ההיכרות שלי עם אוכל איטלקי מסתכמת מכמה מסעדות איטלקיות, שמסתבר שהקשר בינהן לבין איטליה הוא בעיקר השם, ועצם העובדה שמגישים שם פיצה ומיליון סוגים של פסטה.. מסעדת צ'לו נתנה לי שיעור מצוין באוכל איטלקי.
ההיכרות שלי עם אוכל איטלקי מסתכמת מכמה מסעדות איטלקיות, שמסתבר שהקשר בינהן לבין איטליה הוא בעיקר השם, ועצם העובדה שמגישים שם פיצה ומיליון סוגים של פסטה.. מסעדת צ'לו נתנה לי שיעור מצוין באוכל איטלקי.
הגענו למסעדה בסופו של יום מטורף, וכבר בכניסה הרגשתי איך האווירה משתנה לה.
הקשנו בדלת הכניסה, כפי שמוסבר בפתק, ומלצר אדיב פתח אותה בפנינו. חשבתי שזה פתרון יצירתי ונעים לאיש אבטחה שהוא חובת המציאות של הזמן ובעיקר המקום...
צ'לו – שמיים באיטלקית, בשילוב עם המשמעות של כלי הנגינה הקסום, הם ההשראה שמלווה את עדי כהן, השף והבעלים של המסעדה. אופק ומרחבים אל מול מסגרת וחוקיות שיש לפעול בתוכם. לפי דבריו הצ'לו נותן את הרקע בתזמורת, לא מתבלט אך יחד עם זאת מרגישים בחסרונו כשהוא לא מנגן.
ממש כמו עדי, שהוא בעצם המסעדה. בשקט בשקט, כבר 12 שנה היא פועלת באותו מקום, בלי שהרבה ידעו על קיומה, ובעיקר בלי רוח וצלצולים. יש לו קהל לקוחות קבוע, מבוגר יחסית, אך גם קהל משתנה מאוד, לפי השעה ביום ולפי התקופה.
השורשים האיטלקיים של עדי כהן, משתלבים בצורה מופלאה עם הירושלמיות שבו.
זה מתבטא באופי של המקום, ובמראה. – מאוד קלאסי, נקי, מוקפד, פשוט ולא מתיימר.
ברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית שמשלימה את כל החוויה...
ואת האוכל המצוין עוד לא הזכרתי.
התפריט של צ'לו מאוד מגוון. הוא כולל סוגי בשרים שונים, דגים, פירות ים פסטות, ועוד .
התפריט בנוי, כנראה כמו באיטליה. מנות ראשונות (58-36), סלטים (30), מרקים (30) ואז רק הפסטה (50-43), ואחרי כל זה המנות העיקריות (100-55).
בראשונות הוקסמנו ממנה של ריבוע לזניה, בשרית כמובן, ולצידה צינור קנלוני נוטף גבינות. עם הטעימה הראשונה מיד הבנתי שכל אוכל איטלקי שפגשתי לפני צ'לו פשוט לא רלוונטי, ואיזה קול בתוכי אמר לי ''אה, אז זה אוכל איטלקי...''.
המנה השניה היתה קרפצ'יו של טונה אדומה, שהלכה מצוין עם הלחמניות הביתיות והחמאה שהוגשו לשולחן.
הזמנו מרקים. מינסטרונה ועגבניות. עדינים ביותר, אמיתיים, כאלה שברור לך שבדיוק כך זה אמור להיות.
על שלב הפסטה דילגנו, ובדיעבד הבנתי שהפסדנו. אני לתומי חשבתי שמה כבר יכול להיות כל-כך מרגש בפסטה ברוטב סטנדרטי של פטריות ושמנת לדוגמא. אחרי המנות הראשונות ידעתי שבצ'לו, הפסטות אמנם קלאסיות ולא מנסות להיות מתוחכמות במיוחד, אבל זה פשוט לא מה שפוגשים במקומות אחרים. אני לא יודעת מה ההסבר לזה, אבל זה פשוט טוב.
התפריט מציע מנות פסטה קלאסיות: לזניה בולונז, פנה ברוטב שמנת ופטריות, ספגטי או לינגוויני ברטבים לבחירה: בולונז, עגבניות, פסטו וארביאטה.
אין לי ספק שנבוא בהזדמנות אחרת להתענג רק עליהן.
לעיקריות: פילה עגל חלב ברוטב מופלא של שמנת וערמונים, ומנה של חזה מולארד וחבושים ברוטב דבש.
שתי המנות שלקחנו היו מהמיוחדים, שמשתנים לפי ראות עיניו של השף, ולפי רוח היצירתיות הנחה עליו. מנות המיוחדים אינם רשומות בתפריט.
לצד המנות העיקריות הגיעה תוספת שליוותה אותן מצוין. פירה בטעם עדין ומיוחד ביותר, שעוד לא פגשנו כמותו, ולצידו תרד מאודה ומתובל – טעים מאוד מאוד.
לסיום, לאחר מנוחה קלה, קינחנו באספרסו וקפה הפוך משובחים, ושתי מנות אחרונות, שמרוב שהיו מעולות, כל אחד מאיתנו שמר בקנאות על המנה שלו.
אז אני זכיתי בטירמיסו, הכי טעים בעולם, או לפחות בעולם שאני מכירה עד כה.
בן זוגי הרגיש מנצח עם מנה של סורבה ענבים ועליו עוד קומה של סורבה אננס.
כל המנות במסעדה, מוגשות בטבעיות על כלי פורצלן מעודנים. האוכל פשוט גאה בעצמו, ולא מתחבא מאחורי קישוטים. כ ל ו ם – לא תבלינים מפוזרים ולא אוכל מעוצב, מה שנקרא: אמת החומר. וזה מרשים ומעורר הערכה. שוב, הבנתי שבצ'לו הרקע הוא שונה. מי שמאחורי כל הקסם הזה כנראה ממש חי את זה, ומרגישים שהוא נהנה מכל שניה.
ואם עוד לא נאמר, אז יש גם תפריט עסקי.
ארוחות ב- 39 ₪, וכאלה ב- 60 ₪. ההבדל ביניהן הוא בעיקר גודל הארוחה ומספר המנות.
המנות המוגשות בעסקיות, לא מופיעות בתפריט הערב המלא, לא בגלל שהן פחות מושקעות ואיכותיות, אלא רק משום שבצ'לו לא מאמינים בגישה שגורסת כי מנה יכולה להכפיל ולשלש את מחירה בהתאם לשעה ביום.
אנחנו מאוד התרשמנו מצ'לו. נהנו מכל רגע, ובטוח נבקר בה שוב.
אני ממליצה בחום, לכל מי שמחפש אוירה נעימה, רומנטית ואוכל משובח. זה גם מאוד מקובל לבוא לשם רק בשביל מנה מעולה של פסטה במחיר סביר, אם האירוע לא מצדיק ארוחה מושקעת יותר.
בקרו בצ'לו, ושהמפות והפרחים על שולחנות לא ירתיעו אתכם – זה פשוט ככה שם, כי ככה הם רגילים מאיטליה.
מסעדת צ'לו:
רח' בן סירא 18, ירושלים.
טלפון: 02-6251132
