המקום הזה די ייחודי בכך שנמכרים בו ככרות לחם ועוגות (דניש, קרואסון, בריוש, וכיוצא באלה) שנאפים במקום (כלומר שזוהי בעצם מאפיה) וכן אפשר לשבת במקום (הצר והמאד צפוף) ולשתות קפה ולהנות מאחד המאפים. הענין הוא שהקפה שלהם פשוט גרוע--מריר להחריד. קפה טוב אמור להיות חזק אך לא מריר. נכון שזוהי מאפיה קודם כל, אבל כשמחיר של כוס קפה כאן משתווה לזה של בית קפה תל אביבי, אני מצפה שהקפה יהיה באותו סטנדרט. העוגות בסדר: לא כמו אלה שאכלתי בפריז, אבל טובות דיין. האם הם מכינים את המאפים עם חמאה ולא עם מרגרינה? אולי. לפי הטעם אני לא בטוח.
הלחם אינו זול, אבל אם נקח בחשבון שהוא נאפה במקום, והוא כמובן טרי-טרי, אזי המחיר שווה. הלחם עצמו? די טעים, אבל pas grande chose. אכלתי כבר לחם יותר טוב.
באשר לשירות הלקוחות: אנטיפטי. יכול להיות שאני מצפה ליותר מדי ממקום שמתיימר להיות אליטיסטי. אני גם מוותר על חיוך נעים ועל ה"שיהיה לך יום טוב" בסגנון האמריקאי, באמת שכן. אבל רבים מהאנשים שעובדים פה נראים לי תמיד מעט נרגנים, חסרי סבלנות. לא ממש ששים להיות מאחורי הדלפק. אני תמיד יוצא משם עם ככר לחם ביד והרגשה לא ממש טובה--כאילו שעשו לי טובה שמכרו לי משהו.
אני חייב לציין שלאור הצלחת המקום, נראה שאנשים אחרים אינם סוברים כמוני. ואולי הם פשוט רגילים.
