בשעות הבוקר המאוחרות של יום שלישי במזג אויר נעים ומטיב של שלהי אביב, שוב חזרנו למסעדת "עין כמונים" שאין כמוה לתחזוק הזוגיות ואימון בלוטות הטעם.
אהבנו בעיקר את הלַבּנֶה בחמיצותה העדינה ובמרקם קרמי ענוג. נהנינו גם מכל יתר פרוסות הגבינות שהוגשו לשולחן, מהקשות למחצה, דרך הפיקנטיות למיניהן ועד לקשקבל עדין הטעם . בקיצור כל עשרת הסוגים של "עז הגליל" שהוגשו לשולחן טעמו לחיכנו עד מאד וכמובן שבסיום הארוחה נכנסנו לקנות במעדנייה הצמודה למסעדה ממגוון הגבינות בהתאם לטעמנו, גם מאותן גבינות (בסביבות 150 ₪ לק"ג) שלא הוגשו במסעדה למשל: הקממבר והצפתית המשובחת בעדינותה וטעמה העדין, אך חטאנו גם באחת או שתיים מאלו שמחירן מרקיע ל 250 ₪ ואף 300 ₪ לק"ג.
לדאבוננו, כל הגבינות הוגשו קרות מדיי וצריך היה להמתין לפחות חצי שעה כדי שתתחממנה וטעמן יורגש כראוי. בינתיים השתעשענו למראה הטווס הזכר המסתובב בין השולחנות, פורש את זנבו המרשים כתמיד, ו... מגרש את החתולים מזי הרעב האורבים לכל פיסת מזון הנזרקת לעברם מהשולחן העמוס בכל טוב. השקט והאוויר הגלילי הנעים תחת סככת הגפנית והעצים המצלים בנדיבות העניקו אווירה נעימה בשעה הארוכה שבה ישבנו לבדנו מתמכרים לטעמים המוכרים והחביבים שגם הם מסוג הדברים שמחזירים אותנו לכאן שוב ושוב.
מבין המזטים, אהבנו את הכל: הטחינה מעולה, החצילים שעשויים היטב, הפלפלים האדומים הקלויים מרשימים בייחודם, הזיתים בעלי אופי עדין, חמאת השום מתובלת באיזון נכון, ובראש כולם אהבנו את "סלט הרועים" הנפלא המורכב מקטניות ברוטב חמצמץ. סיימנו במרקחת התאנים עם שברי אגוז שאי אפשר שלא ליהנות ממנה למרות שחסרה הייתה חמאה רגילה ללא תיבול, להשלמת ההנאה.
הלחמניות מקמח מלא היו פריכות חמות וטעימות אך היה ראוי לגוון את הסלסילה בעוד סוגי לחם.
לקינוח בחרנו בגלידות הסורבה אחת בטעם תות במתיקות עדינה ואחת בטעם פסיפלורה חמצמץ.
ביקשנו לטעום משמן הזית המקומי והתאכזבנו למדיי מטעמו הסתמי והישן-משהו. אולי פג תוקפו ואולי זהו טעמו הרגיל חסר הארומה.
למרות שהיינו זוג לבדו בכל מיתחם המסעדה, קיבלו את פנינו בשעה זו, ארבעה צעירים חייכנים וחביבים אך כנראה תאבי בטלה או לכל הפחות סרבני שירות. ארבעתם חמקו למבנה המקורה ולא הותירו במרחב החיצוני ולו גם מלצר-תורן אחד בשעה זו, שיענה לבקשותינו במהלך הארוחה.
אז מכאן, מסקנתנו החדשה: לא נחזור יותר למסעדה, אך נפקוד כמובן את מעדניית הגבינות שלה. הסתבר לנו כי במחיר הארוחה והטיפ, עדיף לקנות ממבחר הגבינות והגלידות המשובחות להכניסן לצידנית ולערוך עמן פיקניק במקום אחר, (למשל מצפה אמירים הסמוך או מצפה הר אדיר או הר מירון המרוחקים מעט יותר). סיכמנו שבפעם הבאה נארגן כמה מתאבנים, ירקות טריים וכמה סוגי לחם בהתאם להעדפותינו האישיות. נכין מבעוד מועד בבית או נקנה בדרך...
התוצרת המקומית המרשימה של הגבינות, כמו תמיד בעבר, מעולה ללא יוצא מהכלל. לא זולה, אבל
לאוהבי גבינות כמונו, אין עוררים על כך שאסור לחלוף על פני המקום מבלי להיכנס ו"לאסוף" מחנות המקום כמה וכמה סוגי גבינות שלא רק שמעולם לא הכזיבונו, אלא תמיד גרמו לנו עונג רב.
אז זו הסיבה למסקנה החדשה שתיארנו לעיל: לא ניכרת מיומנות בסיסית של מסעדנות במקום והשירות שניתן היה גרוע ביותר ועוד ביום חול ללא עומס בסועדים. העדר זמינות מלצרי המקום בלטה מאד. גם כשנכחו במרחק מה מאתנו לא היו קשובים לאפשרות שיתבקשו להיענות לבקשותינו שלא לצפות לדריכות סבירה המקובלת גם בגרועה שבמסעדות. כמו כן, מי שטיפלו בנו בסופו של דבר גילו בורות מוחלטת וחוסר עניין בולט לגבי סוגי הגבינות המוגשות, הציגו את התפריט ברשלנות או בחובבנות יתירה וכאמור הצטיינו בזניחת הסועדים לנפשם. לבנו לא נתן לנו שלא להשאיר טיפ נדיב כהרגלנו, הרגל מגונה שכזה...
