יוסי מילר - על מסעדת בסרביה 24/05/2015
yossmiller@gmail.com
לרגל הזדמנות חגיגית, חבר בקש לסעוד איתי, במסעדה המכינה את האוכל, שמוצאו משם - מולדובה, כנראה געגועים.
באינטרנת מצאנו, אחת כזו - בחיפה. יש לציין, שהחבר שמע עליה זה מכבר. אם כן, לבשנו חגיגי, כיאה למראה הנשקף מהצילומים שבאתר - הדר וכבוד ויצאנו לדרך,ממרכז הארץ, בצהרי יום לוהט. אני מבקש לציין, שגם התפריט שבאתר הרשים אותנו וגם חוות הדעת. הסתבכנו קצת עם איתור המקום, היות ומרפי החליט, שהסוללה בנייד צריכה להגמר בדיוק בעתוי הנכון, מה גם שמהרנו טיפה. האמת, שהמיקום, בסביבת אזור תעשיה ואח"כ התברר, שגם בתחנת דלק, קצת הרתיעו אותי, אולם היות ואני מכיר בסביבה מסעדה טובה, החלטתי, לתת לה הזדמנות.
הגענו בסביבות14:30-15:00. חזית המסעדה נראתה סביר, קצת בקונטרסט למקום עצמו, עם מספר קטן, של מקומות חניה ( 2-4), כשאחד מהם היה פנוי. נכנסנו מעט מהוססים. זוג סועדים הסבו ליד אחת השולחנות. זה לכשעצמו עודד אותי, למרות הסביבה הלא מלבבת. המראה הפנימי, די יפה, טיפה מיושן, אך נראה לעין, שנסו להעניק למקום אוטנטיות, עם קישוטי קיר עממיים מולדובניים/רומניים. בפינה שממול, ראיתי ציוד של הופעות חיות, מכוסה,דבר שמצא חן בעיני, אך לא היה ברור, אם זו עדות עכשיוית או מן העבר.
המקום אינו גדול. אני הבחנתי, מבלי לתת לכך יותר מדי תשומת לב, ב 8-10 שולחנות, רובם, בעלי 6 מקומות ישיבה.
גברת בשנות ה 50 + ושתסלח לי, אם טעיתי באמדן, נפנתה מייד לקבל את פנינו, בלבביות והגישה לנו תפריט בעברית-רוסית, כנראה, מן התקופה שהמולדובנים דברו יותר רוסית משפת אמם - מולדובנית/רומנית. בחרנו והמתנו בסקרנות ובתיאבון הולך וגובר, לאור השעה המאוחרת.
תוך זמן סביר בהחלט, קבלנו את המרק הרומני/מולדובני הידוע בשם " צ'יורבה " , מרק יקרות חמצמץ, עם תוספת של ירק אופייני - לאושטיאן - בעל טעם אופייני ושתי קציצות בשר קטנות.
מייד סברנו שנינו, שהטבח "מאוהב", כי המרק המהביל, לא רק שהיה חמצמץ, כפי שאמור להיות, כי אם גם מלוח מאוד, כפי שלא אמור להיות. אני אוהב מלח ובדרך כלל, מוסיף אותו אוטומטית למזון המוגש. למזלי, הפעם, קודם כל , טעמתי. אני לא טיפוס של מתלונן ואיני אוהב להחזיר מנות, על כן, המשכנו לאכול ולקטר בשקט, אולם לכשהגיעה הגברת, שבדיעבד, נראה לי, שהייתה לא רק המלצרית, כי אם גם בעלת הבית (יחד עם בעלה, השף, על פי מה שקראתי אח"כ באחד האתרים) ושאלה "איך היה" , אמרנו לה: "מלוח ומאוד!".
היא נתנה בנו מבט מופתע ונעלב, שלי נראה קצת "סינטטי" . לקחה את הצלחות ושבה לאחר מכן עם המנות העיקריות - "מיטיטיי ", שזה קבב רומני על האש ותפו"א אפויים וצלעות על האש עם אותה תוספת.
מייד טרחה להדגיש בפנינו, שטעמה את המרק וכי הוא לא מלוח, אלא חמוץ...
אנחנו לא התווכחנו יותר מדי, אלא נגשנו לתקוף את המנה העיקרית, על אף שטעמו של המלוח של המרק, נותר וצרב עוד זמן ממושך בקדמת הפה ועל חוד לשונותינו.
גם כאן צפתה לנו אכזבה רבתי :
המיטיטיי היו סבירים, אם כי קצת יבשים ודחוסים ולא בטעם ממשי של גריל. למען האמת, לנו נראו, כאילו לא הוכנו במקום, אבל , למען ההגינות, חייב לציין, שלא היו לנו כלים, רצון ויכולת לאשש זאת וגם לא טרחנו לשאול.
הצלעות לעומת זאת - מלבד שהוגשו בצורה מעוצבת ויפה, עם קישוט של עכברון חמוד, עשוי מצנונית, עם הזנב השעיר (השורש) - היו יבשים מאוד, בלתי לעיסים, כמעט וסרי טעם ; רחוק מהציפיות שלנו, מרחק של שמיים וארץ. תפוחי האדמה היו רובם שרופים ובטעם ישן, לא טרי.
השתיה - בירה שחורה ומיץ התפוזים מבקבוק, היו קרים וטעימים...
למען האמת, מהרנו קצת, כאמור ולא רציתי להשבית את השמחה, על כן, ברוב טפשוטי, לא קמנו ויצאנות במחאה, כפי שהתבקש או לפחות הייתי מחזיר את המנות לשולח, כראוי לצרכן, המכבד את עצמו.
שלמנו, כולל 10% דמי שירות, שממש לא הגיעו להם, אך להבדיל מהמלצרית, אני בקשתי לשמור על כבודי. לכשהבענו את אכזבתנו בפניה, אמרה , כי בשבע שנים, לא שמעה אף תלונה, רק תשבחות, דבר התמוה לכשעצמו, שהרי בתקופה שכזו, תמיד יהיה מישהו לא מרוצה או יקרה שמנה לא מצליחה...
אני מופתע מן הביקורות שקראתי או אולי, הפעילות במקום אפסית במשך השבוע או במשך היום ואנו "זכינו" ל"שאריות"...?!, בכל אופן גם לאכזבה גדולה, לטעם רע בפה ובהמשך, לנושא לשיחה מרגיזה במשך כיממה וחצי .
אל תנסו! לפחות לא בשעות היום ו/או באמצע השבוע...
