טל לנדמן
בתאריך 05/06/2012
אבי ואני ישבנו היום במסעדה לארוחת צהריים. אבי חולה סרטן, ועושה דיאטה מאוד ספציפית אשר מאפשרת לו לאכול אך ורק דברים מסוימים ומאוד מוגבלים. בדקנו לפני כי בתפריט יש דג וסלט (הדברים היחידים שיכול לאכול בחוץ)והגענו. תחילה ביקשנו את הדג עם תוספת של סלט ולא עם פירה, וחזרה אלינו מלצרית בתשובה מרגיזה על פיה - "במיוחד בשבילנו יעשו את המנה עם סלט" - כאילו שסלט זה דבר יוצא דופן. לאחר מכן הדגשנו כי הסלט צריך להיות ללא רוטב, והוא כמובן הגיע עם בלסמי- ועל כן נאלצנו להחזיר ולחכות לחדש. "גולת הכותרת" של הבילוי המאוד לא מוצלח הזה הייתה המנה העיקרית שהזמין. ציינו בפני המלצרית כי אין באפשרותו לאכול שום רוטב להוציא לימון ומעט שמן זית, ובנימה זו הזמנו דג. הדג הגיע, איך לא, מלא בחמאה ויין לבן, וכאשר ביקשנו להחליף ניסתה להסביר לנו המלצרית כי "יש מעט מאוד, רק נגיעה" - כאילו שאם הייתה אלרגית לחלב והייתי אומרת לה - בואי תאכלי קצת קוטג', היא הייתה מסכימה. לאחר שלא הסכמנו הגיעה אלינו אחראית המשמרת (שבאופן מגוחך הציגה את עצמה בתחילה כאילו היא השף) והסבירה לנו כי אין באפשרותה להוציא לנו את המנה ללא חמאה ויין כי לא יהיה לה טעם. הסברנו לה כי זה בסדר שלא יהיה לה טעם, זו לא קטנוניות אלא פשוט דברים שאסור לו לאכול, והיא המשיכה להתעקש-להסביר לנו שיש רק מעט, שזה בקטנה, שזה לא נורא, כאילו אם אביה היה יושב שם הייתה מתנהגת באותה הצורה. לא עזרו כל ההסברים שלנו, והקיבעון עמד בעינו- היא לא תוציא את המנה. אנחנו באמצע האוכל, באנו במיוחד, המנה שלי כבר הגיעה, והיא התעקשה כי לא יכולה לתת לו שום דבר לאכול. מיותר לציין שבאותו רגע קמנו והלכנו (כמובן לאחר ששילמנו על המנה שלי), שכן לא הגיוני שאשב לאכול בעוד אבי לא יכול לאכול דבר, ויתרה מזאת, כשהשירות והקיבעון עולים על כל דמיון.
בעולם המסעדות היום יש לא מעט מקומות עם אוכל טוב, אבל הדבר המרכזי המבדיל אותן זו מזו הוא איכות השירות - ובמקרה זה, לא רק שלא הייתה איכות, גם לא נעים לי לקרוא לזה שירות.
