אלעד הנודד
בתאריך 10/02/2017
התיישבנו אני והאישה במסעדה, לאחר ששוטטנו הלוך וחזור ברח' יפו וכמעט שנלאינו למוצאה.
רושם ראשוני - מקום מרהיב בסגנון ירושלמי אותנטי של נחלאות, המכיל חללים מגוונים בצורתם אך אומרים שירה יחדיו, שירת הלל לירושלים של מטה.
רושם משני- הדלת נעולה, הגברת ניגשה רק לאחר דפיקות ובאופן כללי נרשמו לא מעטו חיכוכים בין המלצרים לבין עצמם ולמטבח. לא נעים. מקווה שבאותה עת פעל שם מנהל זמני אחרת הייתי ממליץ לנערו היטב.
הרושם השלישי שכלל נסיונות לקלוט ניחוחות מזון נקטע באיבו כאשר נגש אלינו מר מלצר ובאמתחתו תפריט חלקי מנויילן ומזוהם. למה חלקי? בהמשך.למה מזוהם? תשאלו אותם.
אנכי הזמנתי טורטיליוני עם כבד עוף והאישה עוף במדורה. העוף במדורה כלל פרגית לצד תפודים קלויים עם ריח של מדורה, ואילו המנה שלי כללה כמובן פסטה וכבד. מה החידוש? שהכבד היה מעולה.
נינוח טרי ועשוי במדויק, והפסטה כנ"ל כמעט ברמת אל-דנטה טובעת בתוך ים של סויה זולה. בחיי שרוקנו שם בקבוק. לעומת כל הטוב הזה בין הכבד לאיטריות לא שררה אידיליה והם סרבו להתכתב או לפתח חיבה זה לזה.
"תבין" סחה הפסטה לתוצר העוף המבויש "זה לא אתה זו אני!" ושבה ונעלה בצלילה חלקה בים הסויה העכור.
את הארוחה הקצרה קיווינו ללוות באיזה קינוח פרווה או יין אך התפריטים המציגים את אלו לא הגיעו לשולחננו ורק מאוחר יותר התברר שמר מלצר פשוט שכח להגישם. שוין. הפסידו אותנו.
