מיתוסים על תזונה

נכון שאסור לשתות בסמוך לארוחה? האם ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביום? האם כל הויטמינים בירקות נמצאים בקליפה? האם שקדים ואגוזים יכולים לשמש כתחליף לבשר? כתבת מיתוסים אחרונה– מיתוסים על תזונה בריאה

אחרי שניפצנו את המיתוסים על ההרזיה, הריון, הנקה והינקות כדאי לבדוק מה קורה בתחום של תזונה בריאה. גם שם רבים מאוד המיתוסים

נכון שאסור לשתות בסמוך לארוחה כי זה מדלל את מיצי העיכול?
ממש לא נכון!!!
המיתוס נשען על הרעיון ששתיה בסמוך לארוחה גורמת למיהול של מיצי העיכול ולכן מקטינה את אפקטיביות העיכול. לטענה זו אין שחר מכיוון שמערכת העיכול מפרישה כמויות גדולות פי כמה מהנחוץ לעיכול עצמו. לכן גם אם מתרחש מיהול כזה הוא לא פוגע באיכות פעולת מערכת העיכול. לעומת זאת רוב האנשים ממקדים חלק נכבד מהשתייה היומית שלהם סביב הארוחות. גם כך אחוז ניכר מהאוכלוסיה לא שותה מספיק ונמצא במצב כרוני של התייבשות. אם נגדיל את הסייגים של הרחקת השתייה מהארוחות נחמיר למעשה את המצב שאינו טוב ממילא. לכן בפירוש מומלץ לשתות , כמה שיותר, בין וגם עם הארוחות

האם ארוחת הבוקר היא אכן הארוחה החשובה ביום?
הסינים אומרים "אכול בבוקר כמו מלך, בצהריים כמו נסיך, ובערב כמו אביון" והם אכן צודקים.לאחר לילה ללא אכילה יש חשיבות לספק לגוף אבות מזון ( בעיקר פחמימות) כדי להתחיל פעילות יומית אפקטיבית. הדבר נוגע במיוחד לילדים וגם למבוגרים המבצעים בשעות הבוקר משימות הדורשות הבנה וחשיבה. ארוחה בוקר המבוססת למשל על דגניים וחלב או לחם וגבינה תספק לגוף את אבות המזון הדרושים לתחילת היום.

המון אנשים חושבים שמכיוון שללחם מלא יש קונוטציה בריאותי הוא מכיל פחות קלוריות
ממש לא !
למוצרים העשירים בסיבים תזונתיים יש קונוטציה בריאותית ובצדק. הסיבים תורמים לפעילות תקינה של מערכת העיכול, מקטינים סיכוי לסרטן מעי, תורמים להורדת רמות סוכר וכולסטרול בדם ועוד. לפעמים, ביחד עם התחושה שקנינו מוצר בריא יותר, מגיעה גם ההרגשה שהוא דל יותר בקלוריות. אבל כאן חברים, נכונה לנו אכזבה. בלחם מקמח מלא , שלא נעשו מאמצים להפכו ללחם דל קלוריות, יש בדיוק אותה כמות קלוריות כמו בלחם לבן. בערך 70 – 75 קלוריות לפרוסה. אבל בכל זאת מה הועילו חכמים בתקנתם? הלחם העשיר בסיבים מעניק תחושה שובע גדולה יותר מאחיו הלבן ולכן בסופו של דבר נאכל ממנו פחות ובכך נחסוך את הקלוריות.

אחד המיתוסים המוכרים לי עוד משנות ילדותי הוא שכל הויטמינים נמצאים בקליפה
ממש לא נכון!
הויטמינים נמצאים בכל מקום בפרי ובירק. הקליפה עשירה יותר בסיבים אבל גם הם נמצאים בשאר חלקי הירק או הפרי. בקיצור על הקליפה יש רק יותר חומרי ריסוס והדברה ולכן חשוב לשטוף אותה היטב או לקנות אורגני.

ועוד מיתוס על ויטמינים גורס כי בישול הורס את כל הויטמינים והמינרלים
וגם זה נכון רק באופן חלקי.
בישול של ירקות פוגע רק בוויטמין C המצוי בירקות כמו עגבנייה או פלפל. לעומת זאת הבישול דווקא משפר זמינות של וויטמינים אחרים כמו בטא קרוטן המצוי בגזר , דלעת, בטטה וכו'. וגם לייקופן – הפיגמנט של העגבניה – הופך זמין יותר לאחר הבישול.ויטמינים מקבוצה B לא נהרסים בבישול קצר. חלק מהויטמינים והמינרלים עוברים למי הבישול . ולכן אכילת תבשילים המכילים נוזלים כמו מרק או תבשיל קדרה הם מקור טוב לוויטמינים מינרלים. מינרלים וגם סיבים תזונתיים לא נהרסים בבישול.

מיתוס שצמחונים רבים מתבססים עליו- שקדים ואגוזים זה משמין אבל זה תחליף טוב לבשר, לא?
ממש לא נכון !
לא ברור לי המקור למיתוס הזה אבל אין ספק כי צמחונים רבים פועלים לפיו. הבשר מהווה בתפריט מקור לחלבון, ברזל, B – 12 וויטמינים ומינרלים נוספים. לעומתו שקדים ואגוזים מהוים מקור לשומנים בלתי רוויים וחומצות שומן מסוג אומגה 6. יש בהם מעט חלבון. כדאי לכלול גם אותם בתפריט אבל הם בהחלט אינם יכולים לשמש תחליף לבשר. בגלל תכולת השומן הגבוהה שלהם הם, כמובן גם עשירים בקלוריות ולכן מי שיאכל מהם כמויות גדולות, מסתכן בהשמנה. תחליפים מתאימים לבשר הם הקטניות מיניהן (סויה, שעועית, אפונה , עדשים וחומוס), מוצרי חלב, ביצה, תחליפי בשר על בסיס סויה או טופו) ודגים.

ועוד מיתוס צמחוני – כדאי לאכול תרד כי הוא מכיל המון ברזל
כן ולא
התרד אמנם עשיר בברזל אבל הברזל קשור לחומרים צמחיים הנקראים אוקסלטים. התרד מאוד עשיר באותם אוקסלטים והם מקשים על הספיגה של התרד במערכת העיכול. כך שלמעשה רוב הברזל שמקורו בתרד לא נספג. אגדת התרד קיבלה תאוצה בעיקר בגלל פופאי המלח. מתברר כי הקריקטוריסט שהמציא את פופאי רצה לשכנע את בנו לאכול תרד. לא ידוע אם משימתו צלחה בידו, מה שבטוח הוא שאין סיבה להכריח ילדים לאכול תרד בגלל הברזל אבל לבד מזאת התרד טעים וניתן להשיגו במרכולים שטוף ומוכן לבישול.

לקינוח - – ביצה שווה ל – 7 זיתים
זהו מיתוס שהתוודעתי אליו במהלך הרצאות והנחיית קבוצות. מאז ומתמיד היה לי ברור כי המיתוס מופרך מיסודו אבל התקשיתי להבין מהו מקורו. באחת ההרצאות בנושאי תזונה שבה הרציתי לקהל מבוגר יחסית פתרה עבורי אחת המשתתפות את התעלומה. מתברר כי בשנות החמישים, בימי הצנע, כאשר מזון חולק לאוכלוסיה תמורת תלושים, ניתן היה להחליף בין תלושים מסוימים. תלוש של הביצה היה שווה לתלוש של 7 זיתים. ללמדכם שכך מתגלגל לו מיתוס בארצנו הקטנטונת. מובן שאין שום דמיון בין ביצה וזיתים והם אינם מחליפים זה את זה משום בחינה תזונתית.

ליאורה חוברה דיאטנית קלינית ומטפלת בתזונה סינית ובצמחי מרפא