שלום להנהלת רשת ריבר!
אני באמת אשמח (בשבילכם בעיקר) אם לפניה זו ייתייחס מישהו מהמנהלים הבכירים, שוודאי נמצא בתפקיד שכזה בשל חשיבתו העסקית והשיווקית ושאחראי גם על קבלת החלטות ע"י המנהלים הזוטרים הכפופים אליו.
הצטרפתי למועדון לקוחות שלכם.
הודעתם לי שמגיע לי מבצע 1+1 על ארוחה עסקית בימי ראשון אחה"צ. תכננתי היום לפנק את ביתי אך – לרוע הזמל – היא לא חשה בטוב ולא יכלה לצאת מהבית, לכן נסעתי בעצמי לסניף פ"ת ברחוב שחם.
לאחר שנכנסתי אמרתי: "ידוע לי שאתם לא עושים Take away במסגרת הטבה זו ולכן באתי לעצמי. האם תוכלו לארוז עבורי שתי מנות?"
- "לא" – ענה לי מנהל הסניף החביב. המבצע תקף רק בישיבה במסעדה.
(אכן ראיתי את זה בתקנות ולכן זרמתי): "אוקי. אז אני אשב ואזמין שתי מנות עיקריות ומה שיישאר אבקש לארוז".
- "לא" – המשיך לעמוד על שלו מנהל הסניף החביב. לארוז עולה לנו כסף.
זרמתי גם הפעם ואמרתי: "אוקי. הגעתי עד לכאן, אז אני אשלם על כך שתארזו".
- "לא" – התעקש לענות בשלילה מנהל הסניף החביב. – "אנחנו עובדים לפי התקנון. את והבת צריכות לבוא ולשבת כאן כדי לאכול שתי מנות עיקריות שבמבצע".
- "ובן אדם אחד לא יכול לאכול שתי מנות עיקריות שבמבצע?" – סיקרן אותי העניין של קשיחות התקנון.
כנראה לא הייתה לו תשובה זמינה לשלוף כדי לענות שוב בשלילה ולכן בחוסר רצון הוא הסכים שגם לבן אדם אחד יש זכות להזמין שתי מנות.
- "יופי!" – שמחתי סוף-סוף. "אז אני אשב ואוכל, ומה שיישאר אבקש לארוז"
- "לא" – השיב לי שוב שתחושת ניצחון מנהל הסניף החביב. מותר לנו לארוז רק אם נשאר רבע מהמנה!!
שורה תחתונה:
אני די רגילה גם לשירות "לא משהו" בארץ וגם לטמטום של חלק מבני אנוש, אך הפעם באמת הצלחתם להפתיע אותי. עליי להבין:
מה ההיגיון שבכל הסיפור המשעשע שקרה היום במסעדת ריבר פ"ת?
הרי הייתי משלמת יותר, כפי אמרתי, כולל אריזה וטיפ.
הסכמתי לשבת במסעדה כדי לא להפר (חס ושלום) את תנאי התקנון.
מדוע היה לכם כל כך חשוב להפסיד את הכסף שהתכוונתי לשלם, וגם אותנו כלקוחות – אותי, את משפחתי ואת חבריי?
