מנהגים לשנה טובה

ברחבי העולם נהוג להתנשק בסילבסטר, והיהודים נוהגים לאכול בראש השנה ראש של דג. בכל תרבות מצוין סיומה של שנה אחת ותחילתה של אחרת באופן שונה. בסין רוקדים את ריקוד האריה, בפרס קופצים מעל מדורות, בתאילנד עורכים מלחמות מים, ורק ברוסיה סבא חורף דומה שתי טיפות מים לסבא כריסטמס. כך חוגגים את ראש השנה במקומות שונים בעולם.
למידע החם ביותר מהמסעדות והברים על האירועים הכי מדליקים לחצו כאן

ברחבי העולם נהוג להתנשק בסילבסטר, והיהודים נוהגים לאכול בראש השנה ראש של דג. בכל תרבות מצוין סיומה של שנה אחת ותחילתה של אחרת באופן שונה. בסין רוקדים את ריקוד האריה, בפרס קופצים מעל מדורות, בתאילנד עורכים מלחמות מים, ורק ברוסיה סבא חורף דומה שתי טיפות מים לסבא כריסטמס. כך חוגגים את ראש השנה במקומות שונים בעולם.

חגיגות הסילבסטר הן השם בו מכונות בישראל, כמו גם בגרמניה, באוסטריה, בפולין ובהונגריה, חגיגות השנה האזרחית החדשה, ע"פ הלוח הגרגוריאני (לוח השנה הלועזי). השם סילבסטר נגזר משמו של האפיפיור סילבסטר הראשון שכיהן בשנים 314-335, ומת ב-31 בדצמבר. ליל הסילבסטר נחגג בלילה שתחילתו ב-31 בדצמבר, והמשכו ב-1 בינואר, כלומר בלילה בו מתחלפת השנה האזרחית. ערב השנה החדשה השתרש בקרב הציבור החילוני, ונחוג כמעט בכל רחבי העולם, מכיוון שלוח השנה הגרגוריאני הוא הלוח שעל פיו מתנהלים החיים החילוניים ברוב המדינות, ובכלל זה חיי התרבות, הכלכלה והמסחר.
ליל הסילבסטר נחגג במסיבות ששיאן - בחצות הלילה, עם התחלפות השנה – נחתם בנשיקה. מנהג נפוץ נוסף הוא יריית זיקוקין די-נור במרכזי הערים הגדולות.מסיבות הסילבסטר נערכות במקומות ציבוריים רבים ברחבי העולם, כמו גם במועדונים ובבתים פרטיים. בכיכר טיימס בניו יורק, למשל, מתקיימת אחת מזירות המסיבה הראשיות, בין הבניינים בכיכר נתלה כל שנה כדור ענק היורד אל החוגגים בחצות.
אולם במקומות רבים בעולם נוהגים לחגוג את השנה האזרחית החדשה, בדרכים שונות ומשונות.

בברית המועצות, למשל, בוטלו בימי המשטר הקומוניסטי חגיגות חג המולד, כחלק ממלחמתו בדת ובמיצגיה. לכן, הפכו חגיגות השנה החדשה לחג חילוני, בעל סממנים דומים מאוד לסממני חג המולד. העם העניק לחגיגות הסילבסטר מעמד חשוב ומיוחד, ובזמן השלטון הקומוניסטי היה זה החג הלא-קומוניסטי היחיד שנחגג במדינה. רגע התחלפות השנה צוין בהרמת כוסית שמפניה, בהצבת עץ מקושט ותחתיו מתנות לילדים, וללוות את מתן המתנות בסיפור על דמות מסורתית המעניקה אותן, בשם "סבא כפור" (המקביל לסנטה קלאוס הנוצרי).

גם באקוודור מצוינת ראש השנה האזרחית ב-1 בינואר, אולם החגיגות נחגגות דווקא ב-31 בדצמבר, בסיום השנה האזרחית הנוצרית, והן האניו וייחו (השנה הישנה). התושבים מציבים מחוץ לבתיהם דחלילים ובובות סמרטוטים, המסמלים את השנה החולפת, ומציתים אותם בחצות. באש אמור להתכלות גם המזל הרע, והחטאים של השנה שהסתיימה עולים בלהבות. אם השנה החולפת הייתה גרועה במיוחד, בועטים בדחליל או חובטים בו במקלות לפני שמציתים אותו. במקומות מסומים, נהוג גם לעצב את הדמויות בדמות פוליטיקאים ואנשי ציבור שאינם אהודים. ילדים, נשים וגם גברים נוהגים להתחפש ל"אלמנת השנה הישנה", העולה על המוקד. הם לובשים שחורים, "בוכים" ואוספים כסף ל"לוויה", או ממתקים. יש כאלה שאפילו כותבים "צוואה" ומפרטים בה את הרעות החולות שפקדו את בני המשפחה במהלך השנה ואת החטאים שחטאו. הם קוראים את הטקסט בזמן שהבובה נשרפת, וזכר השנה החולפת נמוג גם הוא בעשן.

ה-1 בינואר הוא התאריך החשוב ביותר ביוון,  משום שזהו צירוף של חג השנה החדשה עם יום ואסילי הקדוש, אחד מאבות הכנסייה היוונית־אורתודוקסית, המציין לפי המסורת הנוצרית את יום פטירתו. הקדוש מזוהה עם נדיבות ועם טוב לב, ולפי האגדה הוא מגיע בלילה להטמין מתנות בנעלי הילדים, מעין סנטה קלאוס יווני. במהלך החג אוכלים מאפה מיוחד שנקרא ואסילופיתה, שבתוכו טומנים מטבע. את המנות מחלקים לפי סדר קבוע: הפרוסה הראשונה לוואסילי הקדוש, השנייה לבית המשפחה, ואחר כך לבני המשפחה, בסדר יורד, מהמבוגר ועד לצעיר ביותר. יש להקצות פרוסה גם לעניים, ולחיות הבית. מי שבפרוסתו התגלה המטבע יזכה במזל במשך השנה כולה. מלבד הואסילופיתה מציבים על השולחן גם אגוזים, ענפי זית, פֵירות טריים ודבש - כולם סמלים לשפע ולמזל בשנה החדשה.

הסינים, לעומתם, חוגגים את ראש השנה שלהם דווקא באביב, והחגיגות נקראות גם פסטיבל האביב. הפסטיבל נחגג ביום הראשון של החודש הירחי הראשון לפי לוח השנה הסיני (ב-2008, למשל הוא ייחגג ב-7 בפברואר, ויסמל את כניסת שנת החולדה). החגיגות נמשכות 15 יום, עד יום שנקרא פסטיבל הפנסים. כהיערכות לתקופה זו, נוהגים הסינים לנקות היטב את בתיהם, לקנות בגדים חדשים ולקשט באדום את בתיהם ובגדיהם. חבילות אדומות ניתנות לרווקים ולילדים ע"י מבוגרים ונשואים. ביום הראשון של השנה, המוקדש לקבלת האלוהות של גן העדן והארץ, נמנעים סינים רבים מלאכול בשר, מתוך האמונה שזה יביא להם אריכות ימים. המשפחה המורחבת נוהגת לבקר את המבוגרים ביותר, לרוב הורים וסבים. משפחות מסוימות נוהגות להזמין קבוצות שיבצעו אצלם את ריקוד האריה – ריקוד סיני מסורתי המבוצע בתחפושת של אריה, שמטרתו לגרש מהבית רוחות רעות. בכדי למנוע מהסינים להדליק זיקוקים באופן עצמאי, מה שגרם בעבר לשריפות, ניתן לצפות בערב השנה החדשה בזיקוקים מטעם הממשלה, בכל הערים הגדולות בסין.

חגיגות השנה החדשה של העם הפרסי נקראות נואורוז (Nowruz), והן נחגגות באירן, צפון עירק, תורכיה, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן, אלבניה, גיאורגיה ובמדינות נוספות באזור. זהו לא חג מוסלמי, אלא חג פרסי המשותף לדתות שונות ולזרמים שונים, בהם הזורואסתים והבהאים. בדומה ללוח הסיני, גם תחילת השנה הפרסית מצוינת באביב, והיא נחגגת ביום האקווינוקס, בו היום והלילה שווים. בימים שלפני החג קונים בגדים חדשים (גם העניים משתדלים לקנות לפחות פריט אחד, לרוב נעליים), מנקים את הבית ביסודיות, ולקשט אותו בשיבולים, בגרעיני דגן ובקטניות, שמסמלים שפע וברכה. את הקישוטים יש לשמור 13 יום, ואז להשליכם לנהר. על שולחן החג שסביבו נערכת המשפחה מונחים שבעה פרטים, והם תפוחים ופרח היקינטון, המסמלים מידות טובות ומזל טוב - מאושר ובריאות, דרך סבלנות ויופי ועד חיים ולידה מחדש. במקומות מסוימים ישימו על השולחן חפצים סימבוליים נוספים, גם קערה עם דגי זהב חיים, ביצים מצוירות המסמלות פריון, קנקן עם מי ורדים, נרות ומראות. המאכלים אותם אוכלים מסורתיים, ובהם בקלאווה, עוגיות שקדים מתוקות ועוד. נהוג שהמבוגרים נותנים לצעירים מתנת כסף. יש המשמרים עוד מנהג קדום: הדלקת מדורות וקפיצה מעל ללהבות, שאמורה להביא מזל טוב למדלגים.

ראש השנה של התאילנדים נקרא סונגקראן, והוא נחגג באמצע אפריל. כמו ברוב העולם, גם התאילנדים חיים את חייהם לפי הלוח הגרגוריאני, אולם הסונגקראן הוא ראש השנה העתיק, והוא מציין את תחילתה של השנה האסטרולוגית החדשה, כשהשמש נכנסת למזל טלה. ביום החג מתכנסת כל המשפחה לסעודה גדולה. למחרת לובשים בגדים חדשים וחגיגיים, מצטיידים בחול ובמנחות לנזירים, והולכים למקדש. בחצר המקדש מכינים מחול פרמידה קטנה, ומקשטים אותה בדגלונים, בפרחים, בקטורת ובנרות. עוד מצוות חשובות בחג הן לשחרר ציפורים מכלוביהן, להחזיר דגים לנהר, ובכלל — לעשות מעשים טובים לשיפור הקארמה. דגש גדול ניתן בסונגקראן למים, המשמשים להיטהרות מבחינה דתית. צעירים מזים מים מבושמים על ידיהם של המבוגרים מהם במחווה סמלית של שטיפת החטאים, ומאחלים להם איחולי בריאות ואושר ומזל טוב. כל פסלי הבודהא במקדש ובבית נשטפים ביסודיות. לאחר מכן, מתחילה "מלחמת מים", בה מיידים זה בזה התאילנדים מאקדחי מים, צינורות, בקבוקים ודליים.

לוח השנה האתיופי כולל 12 חודשים, שבכל אחד מהם יש שלושים יום, וחודש אחד נוסף, הכולל חמישה או שישה ימים (תלוי אם זו שנה מעוברת). ראש השנה, הנקרא אנקוטטש, חל ב־11 בספטמבר, בסופה של עונת הגשמים הגדולים. בחג זה מקובל שכל בני המשפחה, גם אלה שגרים רחוק, מתאספים לארוחת ערב גדולה. הילדים לובשים בגדים חדשים, רצוי בצבע לבן, ומעניקים זרי פרחים למארחים. בערים הגדולות שולחים כרטיסי ברכה לשנה טובה במקום הזר המסורתי. בכפרים מקובל לרקוד, לנגן ולשיר, ובערב להדליק מדורות. לפי המסורת הנוצרית המקומית, זהו גם חגו של יוחנן המטביל, וחגו משולב בהילולה. ראש השנה הוא חג גדול לילדים: ילדים ובני נוער מסתובבים בין הבתים, שרים משירי החג ומקבלים מתנות מהשכנים.

ברוב חלקי הודו, החג המציין את השנה החדשה הוא הדיוואלי. דיוואלי הוא אחד החגים העתיקים ביותר בהינדואיזם, הוא נחגג במשך ארבעה ימים, באזור נובמבר, ומכונה גם "פסטיבל האורות". עניינו ניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, ומסופר בו על ניצחונו של האל ראמה את מלך השדים ראוונה ואת חזרתו מהגלות. בערב החג נהוג להדליק מנורות שמן רבות ולהציבן בכל פינות הבית. שמי הלילה מוארים בזיקוקים, והמונים מתקבצים ברחובות כדי לצפות בהם ובסצנות מומחזות מתוך האפוס "ראמאיאנה", המספר את סיפור הקרב המיתולוגי בין ראמה וצבאותיו לעולם השדים. זהו חג משפחתי, ונהוג לתת לילדים מתנות וממתקים.