גפילטע פיש או חריימה

איך מכינים ארוחת חג בבית מעורב? מה מגישים למישהו שהוא חצי אשכנזי, רבע תימני, שמינית כורדי ואחת חלקי שתיים-עשרה מרוקאי? איך לא מקפחים אף עדה, לא מעליבים אף מוצא, ומה הם המאכלים שאפשר ללכת איתם על בטוח? לכבוד ראש השנה, קבלו את המדריך המלא למאכלי ראש השנה, בחלוקה לפי עדות ישראל השונות.

איך מכינים ארוחת חג בבית מעורב? מה מגישים למישהו שהוא חצי אשכנזי, רבע תימני, שמינית כורדי ואחת חלקי שתיים-עשרה מרוקאי? איך לא מקפחים אף עדה, לא מעליבים אף מוצא, ומה הם המאכלים שאפשר ללכת איתם על בטוח? לכבוד ראש השנה, קבלו את המדריך המלא למאכלי ראש השנה, בחלוקה לפי עדות ישראל השונות.

את זה שראש השנה הוא אחד החגים הקולינאריים ביותר בארץ, לאמור – בדרך כלל חוגגים אותו בסעודה, כולנו כבר יודעים. גם העובדה שזו בדרך כלל הזדמנות לכנס את כל המשפחה המורחבת, כולל דודנים ומחותנים, ידועה לכל. אבל לא כולם מודעים לבעיות שכינוסים מסוג זה עלולים ליצור, בעיקר בקרב משפחות מעורבות. הניסיון לא לפגוע באף אחד, לא לקפח אף עדה ואף מאכל, ליצור מגוון שיתאים לכל חיך גיל ומוצא, לא לשים חלילה דבר מה שאסור, וגם להכין את הכל בפרק זמן מוגבל, עם ההתאמות ההכרחיות לכל היושבים בשולחן, עלול לשלוח גם את השף החרוץ ביותר להסתכלות פסיכיאטרית.

הבשורה הטובה היא שלמרות הכל, ראש השנה הוא בכל זאת חג מסורתי-דתי, המבוסס על הכתובים הקדושים ליהדות. על פי מסכת כריתות שבגמרא, ראש השנה הוא היום בו בורא אלוהים את השנה החדשה, ולכן מומלץ לאכול בראש השנה מאכלים סמליים, שיש בהם סימן טוב לכל השנה. לכן, רוב המאכלים של ראש השנה הם מאכלים סמליים, והבסיס שלהם דומה, גם אם המאכל עבר אדפטציות שונות בתפוצות ישראל השונות, בהתאם לחומרי הגלם המקומיים.

לכבוד ראש השנה הקרב, אנו מגישים את המדריך המלא למאכלי ראש השנה, כולל הסמליות הטמונה בהם והפרשנויות שהם קיבלו בכל עדה ועדה. קראו היטב את המאכלים, הפנימו, והגישו למשפחה מאכלים מבוססי-סמליות. ככה אפשר אולי יהיה להתווכח על טעם וריח, אבל אי אפשר יהיה להאשים אתכם שפגעתם בסמליות והרסתם את השנה.

לחם וחלות
כמעט בכל עדות ישראל טובלים בראש השנה את הלחם, שעליו מברכים את ברכת "המוציא לחם מן הארץ", בדבש, ולא במלח כנהוג בשאר ימות השנה. כמו כן, נהוג לאכול חלות בעלות צורה סמלית, כגון חלות עגולות (לסמל את גלגל המזלות של השנה), בדמות סולמות (מי יישפל ומי ירום) או ציפורים (כציפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים).

 

מתוק – "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
ברוב עדות ישראל לא אוכלים בראש השנה מאכלים חמוצים, מרים או חריפים, והמנהג לאכול תפוח בדבש, למען תחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, פשה כבר בכל בית בישראל ובכל המוסדות והארגונים המציינים את החג. אבל לא בזאת מסתכמת התאווה של ראש השנה למתוק.
במרוקו, למשל, כל המאכלים מתוקים בערב החג, לכן הדג מבושל רק בראש השנה ללא פלפל חריף. כתוספת לאורז מכינים טנזיה מתוקה, ויש שמכינים אותה עם בשר. בנוסף, ניתן למצוא על השולחן ספרזל- ריבת חבושים, ונפאע וזנזלן - סומסום ואניס בסוכר. בתימן נהגו לאכול בראש השנה תמרים, רימונים, תפוחים ומיני מתיקה. גם בתימן לא אכלו דברים חמוצים – אבל כן אכלו דברים חריפים. עדות אשכנז פתחו את הארוחה בתפוח מתוק (נטול חמיצות) טבול בדבש, ונמנעו מלאכול בחג דברים מרים או חמוצים. בתוניס, לעומת זאת, המקובלים הקפידו שלא יהיה דבש על השולחן, כיון שהדבש מסמל דינים, כמו ביונתן ויערת הדבש. כתחליף, העמיסו יהודי תוניס על השולחן תאנים, רימונים ותפוחים.
הודי כורדיסטאן נוהגים בראש השנה לטבול את הלחם בסוכר. במלחיות שעל השולחן שמים מלח וסוכר, במקום מלח ופלפל. לאחר מכן אוכלים פירות שברכתם "עץ" ו"אדמה", כדי לפטור את יתר הפירות שעל השולחן, ובין שאר המנות אוכלים גם תפוחים בסוכר. בבבל נהגו לאכול, בנוסף לפרות הסמליים שמפורטים בהמשך, גם פרי מפירות העץ (לרוב ענבים), פרי מפירות האדמה (לרוב אבטיחים) ותפוח מבושל בסוכר. את המלחייה מילאו בסוכר במקום במלח. כמו במקומות אחרים, גם בבבל לא אכלו מאכלים חמוצים או חריפים, ולא פירות או ירקות כבושים במלח או בחומץ.
ברחובות לוב נהגו היהודים לטגן בלילה שלפני ערב ראש השנה סופגין (ספינג' – לביבות שטוחות), ולמכור אותם בכמויות גדולות מתחילת הערב וכל הלילה, עד למחרת היום. על שום כך נקרא הלילה הזה, שלפני ערב ראש השנה, "ליל התנור". בערב החג עצמו מילאו את המלחייה בסוכר, ונמנעו משימוש בפלפל חריף בהכנת הדגים, שימוש שהוא נפוץ בשאר ימות השנה.

ראש של דג או של כבש - "שנהיה לראש ולא לזנב".
אכילת דגים מקובלת ברוב העדות, לא רק בגלל הראש, אלא גם בגלל שהדג הוא סמל של שפע ופיריון. במרוקו המאכל המסורתי המכיל ראש של דג נקרא ראס דל חות. בתוניס נהגו לאכול ראש כבש ודג, ויש שלקחו ראש דג ואיחדו את שני האחרונים ביחד. גם בתימן לאכול ראש כבש או דג, בנוסף לנתח טוב של בשר, וגם בעדות אשכנז המשיכו מהתפוח בדבש לראש של כבש. יהודי כורדיסטאן אכלו בשר ראש כבש או ראש תרנגול (תוך הקפדה על זכר דווקא). בבבל נהגו היהודים בערב ראש השנה לשחוט כבש, והשחיטה וההתעסקות סביבה החלו כשבועיים לפני החג, עת נקנה הכבש ופוטם. בארוחת החג נהוג היה לאכול ראש של כבש, ואם המשפחה לא יכלה להרשות לעצמה ראש כבש – היו אוכלים ראש של תרנגול (זכר) או ראש של בצל, ובשום פנים ואופן לא ראש של עז, שהוא סימן ל"דינא קשיא".

תמרים – "שיתמו כל אויבנו".
תמרים נאכלו בתימן, כורדיסטאן ובבל.

רימון – "למען ירבו זכויותינו כגרגרי הרימון".
רימונים נהגו לאכול בראש השנה בתוניס, תימן, כורדיסטאן ובבל. גם במרוקו אכלו רימונים, אבל שם הם נקראו רמאן.

קרא (דלעת או קישואים) - "שתקרע רוע גזר דיננו".
בתוניס ניתן למצוא על השולחן דלעת, כמו גם בתימן ובכורדיסטאן.

סלק - "למען יסתלקו אוייבנו".
בתוניס התפרש סלק לא כסלק אדום, כפי שאנו מכירים אותו, אלא כעלי תרד גדולים. גם בתימן סלקא התפרש כעלי תרד. בבבל נהגו לשים על השולחן עלי סלק ירוק, שאינו ראוי למאכל אבל מסמל את המשפט "שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו",

כרישה (בשמה הקדום כרתי) - "שיכרתו שונאינו"
בבית מרוקאי ניתן למצוא על השולחן קערת ירקות מבושלים הכוללת פורו (כרישה). גם בכורדיסטאן ובבבל נהגו לאכול כרישה. בתימן התפרש כרתי כבצל-בר.

רוביא (שומשום, או לוביא) – "שירבו זכויותינו".
בתוניס ניתן למצוא על השולחן שומשום. בתימן התפרש רוביא כתלתן – דהיינו חילבה, או כפול מצרי (לוביא או דגרה), ולכן נהוג במקומות מסויימים לאכול משניהם. בכורדיסטאן נהגו לאכול לוביא. בבבל רוביא התפרשו כקישואים גדולים הנקראים בערבית קרא.

פולים מבושלים - "שיפלו כל מבקשי רעתנו"
בתימן הרבו לאכול בראש השנה פולים וקטניות, שכן הם מרבים כיחה וניעה. גם בתוניס ניתן היה למצוא על השולחן פול.

בקטנה
יהודי תוניס נהגו לשים על השולחן שום. באזורים מסוימים בעדות אשכנז נהגו לאכול בשר אייל, זכר לאילו של אברהם אבינו.

איסורים
יהודי צפון אפריקה אינם שותים קפה, בשל צבעו השחור. גם בבבל נמנעו משתיית קפה שחור, גם מכיוון שהוא מר וגם על שום צבעו. יהודי תימן הקפידו לא לאכול ענבים שחורים, בשל צבעם, וחלקן הקפידו לא לאכול אגוזים. גם בעדות אשכנז לא אכלו אגוזים, שכן "אגוז" בגימטריה זה הוא "חט" (חטא), ומלבד מזה – אגוזים עלולים לגרום לשיעול שיכול להפריע בתפילה. כמו כן נמנעים מאכילת ענבים, בשר שמן וכל דבר העלול להביא לידי קרי.

זהו. לא חשוב מאיזה תפוצות הגיעה לכאן המשפחה שלכם, או לפני כמה זמן – עכשיו אתם יודעים מה מותר ומה אסור לשים על השולחן, ויכולים להתפנות לתכנן את ארוחת החג בשקט (ואם שכחנו משהו – אתם מוזמנים להוסיף זאת במנגנון התגובות). כל שנותר לנו לעשות זה לאחל לכם חג שמח, ולקוות שתתחדש עליכם שנה טובה ומתוקה, שתהיו לראש ולא לזנב, שירבו זכויותיכם וזרעיכם כגרגרי רימון, שיסתלקו/יתמו/יפלו/יכרתו כל אויביכם, שונאיכם ומבקשי רעתכם, ובאופן כללי, כל מה שאתם מאכלים לעצמכם לשנה הבאה עלינו לטובה – אנחנו מצטרפים.