ראצ'ה תל אביב

"השצ׳אמאדי, קדרת עגל ברכז שזיפים בתיבול גרוזיני, היא בדיוק מה שקדרה אמורה להיות, עטופה בחום ואהבה של שזיפים שנקטפו במטע אי שם למרגלות ההרים המרהיבים של גיאורגיה, והיא מוגשת עם תוספת של אורז..." עמרי שמילוביץ מגלה בראצ'ה תל אביב את הטעמים, הניחוחות והשמחה של המטבח הגיאורגי.

תמיד פנטזתי על הנופים המרהיבים של גיאורגיה, אבל די ברור לי שאני לא הולך להירשם לעונה הבאה של ״המירוץ למיליון״ שתטיס אותי לשם ותגרום לי לאינסוף של ייסורים כדי שאוכל לנשום את הריחות של האוויר הפתוח ולחוות את האווירה הציורית והקסומה של מדינה זו.

ייסלחו לי הרצים למיליון, אך כדי לחוות את גיאורגיה אני צריך רק לתופס מונית לרחוב אחד העם 1, אל תוך נבכי השכונה הכי פסטורלית של תל אביב, נווה צדק, ולהיכנס לראצ'ה.

בראצ'ה התנהג כגיאורגי

כיאה למושבניקים אנחנו מרגישים הכי בבית עם כל הפרטים הקטנים של עיצוב המקום, החל מההגשה עם סט צלחות חרסינה פרחוני, תמונות משפחתיות התלויות על קירות העץ, נברשת קריסטל מעל, אוסף אקלקטי של כיסאות מרופדים מפוזרים סביב השולחנות, והכל ממש כמו בסלון הביתי של פעם. ג׳ואי היה המלצר שלנו, כן כן, ג׳ואי כזה שלא כמו ג׳ואי מהסדרה ״חברים״ כן חולק אוכל, ולא רק שג'ואי מלווה אותנו לאורך כל הערב, הוא גם פורס בפנינו מסע קולינרי מרהיב ועושה זאת ביד רמה ובשירותיות מקצועית במיוחד.

במטבח הגיאורגי נהוג לפתוח את הארוחה עם מבחר סלטים גדול ומאפים מסורתיים, ומי אנחנו שנתווכח. הבחירה של המנות היתה קשה יותר מ-״בחירתה של סופי״, אך מכיוון שחשקה קיבתנו במאכלים אותנטיים, ג׳ואי הציע שנלך על מומלצי הבית: גלילות חציל במילוי מחית אגוזים, איספנחי - טפנד עלי מנגולד עם אגוזי מלך וחומץ בן יין, ואזיס טולמה - גלילות עדינות ומהודקות של עלי מנגולד ממולאים באורז ומבושלים ברימונים, פטריגאני - שכבות חציל ממולא בתערובת אגוזים בשילוב עשבי תיבול ורימונים, וקינדזמרי עוף - רצועות עוף ברוטב אגוזים. טעמנו מזה ומההוא, התענגנו משילוב הטעמים העדין, והופ – הכל נגמר. כל סלט עשוי באהבה גדולה, ומוגש כמו בארוחת מלכים ביתית, כך שהרגשנו הכי בבית של משפחה גיאורגית טיפוסית שמבטיחה לנו ערב שלא נשכח.

הסלטים, הקדרה והגריל

סלטים לרוב רק פותחים את התיאבון, כך שהיה לנו ברור שאנחנו ממשיכים עם שני סוגים של מאפים: צ׳יבוריאקי - סהרונים פריכים ממולאים בבשר בקר, מנה שנותנת פייט רציני לאמפנדה הארגנטינאית, פריכה וממכרת מהביס הראשון שחושפת את הסודות הכי כמוסים של המדינה היפה הזאת. לצד הצ׳יבוריאקי, בחרנו בחינקלי בשרי - כיסוני בצק מאודים המעוצבים בצורת שקיק, ממולאים בתערובת בשר מתובלת המוגשים עם רוטב טחמלי או איולי ראצ'ה. ״ברור שכיסונים! גדלנו על כיסונים במטבח הרומני״ הצהרתי בגאון. הסוד של הכיסונים האלו, לפי מה שג׳ואי סיפר לנו, זה שצריך לאחוז בהם, לסובב אותם ופשוט לתת ביס קטן וליהנות תחילה מהנוזלים שהיו אטומים ביחד עם הבשר בתוך הבצק, ורק אז לאכול את כל הכיסונים. אין ספק שהאקט נתן ערך מוסף למנה הפשוטה אבל הכל כך טעימה הזו.

אנחנו ממשיכים את המסע הקולינרי שלנו עם תבשיל קדרה שממש גרם לנו לרצות להבעיר את העצים באח שלידו התיישבנו ולהתפלל לגשם זלעפות בחוץ. השצ׳אמאדי, קדרת עגל ברכז שזיפים בתיבול גרוזיני, היא בדיוק מה שקדרה אמורה להיות, עטופה בחום ואהבה של שזיפים שנקטפו במטע אי שם למרגלות ההרים המרהיבים של גיאורגיה, והיא מוגשת עם תוספת של אורז. את תפריט הגריל ייצגו צלעות טלה. גילוי נאות: אני לא חסיד גדול של צלעות, אבל בגיאורגיה התנהג כגיאורגי, הפשל שרוולים ולכלך את הידיים. מעולם לא אכלתי צלעות כל כך טעימות ועסיסיות. עשויות במידה הנכונה ומתובלות בצורה מדויקת. תענוג של מנה.

מגיאורגיה באהבה

את השלב האחרון של הערב, בחרנו להעביר באזור פרטי ואינטימי יותר במסעדה, מה שהתגלה כחלל קבלת הפנים ללקוחות הממתינים לשולחן. מדובר בחלל קסום עם בר קטן ופינת אוכל, ואנחנו בטבעיות מתמקמים ליד הבר ומזמינים סיבוב שני של דרינק: בורבן בלי קרח וכוס של שבלי משובח. גם הקינוח שלנו ממשיך את הקו האותנטי של הערב, ללה - בלינצ'ס גרוזיני ממולא בשוקולד, אגוזים וצימוקים, עם גלידת סורבה ופרוסות מלון. פרזנטציה מרהיבה להפתעה אמיתית שהיא כמו התגלמות פנטזיה של סיום צום ארוך ומייגע. גם בלינצ׳ס ממולא בשוקולד וגם גלידה - שיא האושר. טיפ ממני - לא לשכוח ״לנגב״ את הבלינצ׳ס בגלידה.

בעוד אנחנו מתענגים מכל ביס של בלינצ׳ס שכמוהו עוד לא אכלתם - וזו הבטחה, אנחנו שומעים מרחוק המולת ריקודים צוהלת עם מוזיקה עממית כמיטב המסורת המגיעה מחדר האירועים הפרטי שבמקום. ״אם אתם רוצים לחוות חוויה גיאורגית אותנטית, אתם חייבים לגשת לשם עכשיו!״ הפציר בנו ג׳ואי, המלצר שלנו. אנחנו ניגשים לשם כמו זוג תיירים שעיניהם מוארות למראות השמחה והריקודים ומבינים שבדיוק מתארחת משלחת שאני בטוח שלא הייתה זוכה לכזו קבלת פנים בשום מסעדה אחרת. בשלב הזה, גם אנחנו מצטרפים לשמחה, ומרגישים שלפחות לערב אחד הפכנו לחלק מהמשפחה הגדולה של ראצ'ה.