Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> מסעדת חדר האוכל בתל אביב

חדר האוכל


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הטעם העמוק והמעושן של החצילים השתלב עם מרקם מוס קטיפתי ועדין המחליק בפה. עומר מילר לקח מנה פשוטה בבסיסה ושדרג אותה למופלאה, לא פחות...". ליאור פנחסי נשאר עם טעם של עוד (מישהו אמר קרם חצילים?) מהביקור הסופר מוצלח במסעדת חדר האוכל של השף עומר מילר בתל אביב

"אני רעבה, איפה נאכל? רק לא מקום פלצני, בסדר?", ביקשה תמר לפני הדייט השני שלנו. איזה כיף למצוא בחורה שאוהבת לאכול ולא מתביישת בזה.

היא קיבוצניקית במקור, אז היה לי ברור שאקח אותה לאחת המובילות בקרב מסעדות מומלצות בעיר הגדולה, 'חדר האוכל' של עומר מילר, מסעדה שקיימת כבר שבע שנים ומכוונת לחוויה קיבוצית משודרגת באווירה משפחתית נעימה. העיצוב מזכיר אכן חדר אוכל בקיבוץ, רק יותר מרשים ואלגנטי. נכנסנו לחלל גדול ומזמין עם שולחנות עץ כבדים, הן לזוגות והן שולחנות מוארכים לישיבה משותפת.

חדר האוכל באווירה משוחררת


השקפנו אל המרפסת החיצונית שהייתה מלאה בסועדים ואל באי משכן האופרה ותיאטרון הקאמרי ממול. חשבתי לעצמי שיש משהו מקסים שדווקא במתחם כזה מעונב שוכנת לה מסעדת שף תל-אביבית שלא לוקחת את עצמה כל-כך ברצינות. על השולחן מפות נייר, מנות הספיישל כתובות על לוח עץ, אווירה קיבוצית, הכול בגובה העיניים. זו מסעדה שמרשה לעצמה לשחרר כפתור בחולצה, שלא לדבר על עניבה. כאן צעירים, מבוגרים ומשפחות באים להרגיש בנוח עם אוכל טעים במחירים שפויים.

לקחתי חצי אלכסנדר בלונד מצוינת. תמר הלכה על קוקטייל גרין ג'ין, עם בומביי ספייר, מיץ ליים וטעם דומיננטי של עלי בזיליקום. קיצי, מרענן ושונה. כמוה. הסתכלנו על התפריט העשיר והמגוון, וקיוויתי שהאוכל יהיה טוב כמו שהוא נשמע.

הקרם דה לה קרם של החצילים


המלצרית סיפרה לנו שיש אופה-קונדיטור במסעדה, אז היה לנו ברור שנפתח בלחם הבית. לחם מוארך מקמח שיפון ולבן מצופה בגרעינים ומלח גס. ממש הרגשנו שעכשיו יצא מהתנור. הלחם היה כל כך טוב שכמעט שכחנו מהמטבלים המצוינים שליוו אותו: איולי צ'יפוטלה ופסטו מאורגנו עם קצת פרמז'ן.

לא היה לנו ספק לגבי המנה הראשונה שתשתלב מעולה עם הלחם. קרם החצילים המפורסם של חדר האוכל, קרם עשיר בזיגוג דבש תמרים וצנובר קלוי, זכה לכל סופרלטיב אפשרי ונבחר כאחת המנות הראשונות הטובות בארץ. הוא כל כך מזוהה עם המסעדה, שאם נכנסים בוויקיפדיה לערך "מנת דגל", המנה הזו מככבת כדוגמה. היינו חייבים להבין סופסוף על מה המהומה, וכבר בביס הראשון הבנו.

הטעם העמוק והמעושן של החצילים השתלב עם מרקם מוס קטיפתי ועדין המחליק בפה. עומר מילר לקח מנה פשוטה בבסיסה ושדרג אותה למופלאה, לא פחות. תמר אמרה לי שאכלה הרבה חצילים בחייה ושזו ללא ספק המנה הטובה מכולן, ואני ידעתי שהגענו למקום הנכון.

המשכנו עם קציצות שרימפס עם צזיקי קישואים וסלסת עגבניות. שלוש קציצות יפות ותפוחות עם עשבי תיבול וטעם נפלא של שרימפס שהורגש היטב. המתיקות המרעננת של הצזיקי השתלבה נהדר עם הסלסה והחריפות המעודנת של הפלפל שאטה בקציצה. מנה טעימה, צבעונית ושמחה.

הביישנית ומלך הכיתה ברומן מפתיע


לעיקריות החלטנו לחלוק שתי מנות. לראשונה, בחרנו סינייה דג מוסר. הסינייה, ביישנית שכמותה, התחבאה מתחת לגבעת סלט רוקט עם עגבניות שרי, בצל סגול מתוק וזיתי קלמטה. כשנברנו פנימה, התגלה דג פילה מוסר משובח ונימוח, שחבר נפלא לטחינה החמימה. אף מרכיב לא השתלט על המנה, כל אחד ידע את מקומו. היה תענוג להכיר סינייה בווריאציה שונה מהסינייה הבשרית הקלאסית מהמטבח הערבי. יותר קלילה ונעימה, פשוט הברקה של השף.

לעיקרית השנייה לקחנו שיפוד פילה בקר, שבניגוד לסינייה, שכב על הצלחת גאה ובטוח בעצמו, כשמצדדיו ניוקי נימוחים, ערמונים, אפונה וציר בקר עמוק. הפילה הגיע בדיוק במידת העשייה המומלצת, מדיום רייר, והיה רך ומשובח. נהנינו ממשחק מרנין של טעמים ומרקמים, בכל ביס קיבלנו משהו אחר. הפילה והסינייה, הביישנית ומלך הכיתה, חברו יחדיו לארוחה נפלאה.

נקטרינה ג'וסית וחוויה מוסית


בקינוחים זרמנו עם ההמלצות של נועה המקסימה, ולשמחתנו היא לא טעתה. שני הקינוחים שקיבלנו היו משובבי נפש וחיך. קרמבל הנקטרינות, קינוח ספיישל, היה נהדר. חמימות הקרמבל התפשטה בפה והתמזגה נפלא עם גלידת הווניל הצוננת שמעליו. שילוב מרענן של מתיקות וחמצמצות.

מוס השוקולד פרלין הרס אותנו סופית. המלצרית סיפרה לנו שזה קינוח עוד מימי הפוד-ארט, שהפך להיות להיט מובהק ומנת דגל במקום, ממש כמו קרם החצילים. לשולחננו הגיעה מנה נדיבה מאוד של מוס בכוס עם קצפת נהדרת במתיקות מאוזנת, פניני שוקולד ושתי חתיכות פייטה – ופל גלידה שבור מצופה שוקולד. חפרנו בכוס הגדושה ובתחתית חיכתה לנו עוד הפתעה ופלית מפנקת.  מוס שוקולד הוא מנה פשוטה ומוכרת לעייפה, וכאן בזכות יד השף הברורה היא הצליחה להפתיע בגדול.

"וואו, איזו חוויה", התרפקה תמר, "אם זה היה חדר האוכל בקיבוץ שלנו, לא הייתי זזה משם. אנחנו חייבים לחזור לכאן!". ואני שמעתי רק "אנחנו", וחייכתי לעצמי.