הזקן והים

"אכלתי פילה בקר רך וטוב, שהחליק אל הבטן המלאה כאילו מעולם לא היו בה עשרים סוגי סלטים. הוא היה עדין, לא כבד ולא מפוצץ, עשוי כהלכה וטעים מאד. אסי העניק לפרגיות שלו את הציון "דה בסט".." עיינה גל מדווחת מהזקן והים

אסי הכי אוהב מסעדות בהן הוא מקבל עשרים סוגים של סלטים לשולחן. היחס שלי, לעומת זאת, אל מסעדות כאלה, הוא יותר אמביוולנטי. מצד אחד אני נורא אוהבת מנות ראשונות, וסלטים הם סוג של מנה ראשונה; מצד שני, אני מתמלאת מהסלטים נורא מהר, ואז אני לא יכולה להנות מהעיקרית. לא עברו שתי דקות מהרגע בו התישבנו ב"זקן והים", ועל השולחן שלנו היו מונחות עשרים צלוחיות קטנות עם כל טוב. אסי התרווח בכסאו בשמחה, אבל אני נמלאתי דאגה. הכל נראה טעים כל כך, איך למען השם ישאר לי מקום?!?!?

מיקומה של מסעדת הזקן והים, כמו שניתן לתאר, ניצבת ממש מעל הים. זאת מסעדה עצומה ומסתובבים בה המוני מלצרים, כך שאין שום סכוי שתמצמץ בחוסר שביעות רצון ואחד מהם לא יעוט עליך, לסייע לך במצוקתך. המלצר שלנו זיהה את המצוקה שלי, וכנראה חשב שהיא קשורה למחסור בפיתה, כי הוא מיד הניח בין הסלטים סלסלה עם פיתה מיוחדת, ענקית וטריה. זהו, החלטתי, מגינים למטה. אין לי מה להלחם בזה, זה חזק ממני. התחלתי לאכול.
על השולחן היו סלט כרוב, סלט חצילים, טחינה נפלאה, כרובית מטוגנת, חומוס ביתי מצוין, פלאפל, טבולה, סלט סלק, סלט עלים, סלט פטריות, סלט ירקות בטחינה, סלט שומר ועוד כל מיני דברים שקצרה היריעה מלתארם. העמסנו על הפיתה הטעימה עוד ועוד, וברגע שצלוחית קטנה אחת התרוקנה, מיד קיבלנו אותה מלאה מחדש. כמו באוטומט, בלי לבקש בכלל.

בשלב הזמנת העיקריות אסי לא היסס וביקש את שיפודי הפרגיות. אני קיבלתי המלצה על הפילה, ולמרות חששותי הכבדים הסכמתי. ובינתיים, עד שהמנות יגיעו, זה אנחנו והסלטים. וכל עוד הם כאן – אי אפשר להתעלם מהם.
הגענו בשעת אחר הצהריים והתיישבנו בצל, כדי לא להסתנוור מהשמש הנוטה לערוב בחלון שכולו ים. אלא שכשהגיעו המנות העיקריות שלנו הבנו שאין מנוס במסעדה הזו מצפייה מרגשת בשקיעה: כל החלון היה עכשיו ים בצבעים ורודים וכחולים, והסועדים סביבנו התמוגגו כמונו. המשכנו להתמוגג כשהגיעו המנות העיקריות: על לפרגיות שלו העניק אסי את הציון "דה-בסט", והיות ומדובר בבחור החולש על סטקיות ברחבי העיר ומכיר כמה וכמה מנות של שיפודי פרגיות, ניתן בהחלט להאמין לו. אני אכלתי פילה בקר רך וטוב, שהחליק אל הבטן המלאה שלי כאילו מעולם לא היו בה עשרים סוגי סלטים. הוא היה עדין, לא כבד ולא מפוצץ, עשוי כהלכה וטעים מאד. אין צורך לציין את ההקלה שחשתי – הצלחתי לעשות את זה! הצלחתי, בפעם הראשונה, לא להתמלא מהסלטים!

הזקן והים היא מוסד יפואי. על המפיות, על הסוכר ואפילו על המטליות הלחות שהוגשו לנו בסיום הודפס שמה של המסעדה, שהיתה ידועה לאסי מזה זמן רב והוא רק חיכה להזדמנות הנכונה להגיע אליה. אז נכון שצריך לתעות טיפה בסמטאות יפו כדי למצוא אותה (למרות שכשמגיעים מבינים שהיא מאד מאד גדולה) אבל כשמוצאים – זו פשוט מציאה. אל תפספסו את השקיעה.