Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבה על מסעדת קימל

הקסם הקימלי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''הרשו לי בכל זאת לאזכר כמה הברקות שגורמות לי לרייר על המקלדת עד כדי סכנת קצר חשמלי - סלט סלק בוניגרט בלסמי צנוברים, נתחי דניס ברוטב לימונים כבושים, ונתח קצבים נהדר..'' אדם בר מגלה את סוד הקסם בקימל

בקימל אכלנו את הארוחה הרומנטית הראשונה שלנו. בקימל היתה גם הפעם הראשונה שאכלתי מוח. אם היינו במשחק אסוציאציות, איזה מהחוויות המכוננות הללו היתה קופצת ראשונה לתודעה למשמע השם ''קימל''? שלום הבית מחייב לבחור בתשובה א' (הארוחה הרומנטית), אבל ארוחות רומנטיות היו לנו מאז לא מעט, אבל מוח כמו בקימל (שהתמוסס בפה, ברוטב לימוני עשיר) לא בא אל פי מאז.

קימל היא מוסד. כששאול בן-אדרת, המייסד והשף, תקע יתד בפאתי נווה צדק לפני 16 שנה, לא שיער איש שהמקום יפרוץ דרך לעשרות מסעדות עלית בשכונה, וישרוד את משך הזמן שבו הוא שורד (וכידוע, שנה של מסעדה שקולה לשבע שנות כלב...) . למעלה מזה – כשנכנסנו למקום ביום חמישי בערב, לא היה שולחן פנוי לרפואה (מלבד זה שהזמנו מראש וחיכה לנו), ועוד לפני שהתיישבנו לשולחן הבנו שהקסם הקימלי מממשיך לעבוד.

זה מתחיל בעיצוב. מדפים של עץ גס, מזווה כפרי, אם תרצו, שמתפקעים מערימות של גזרים, חצילים, שומרים ועוד ועוד, טריים (מוחלפים מדי יום!) מעבירים את המסר הבא ''כאן עושים כבוד לחומרי הגלם, (גם הפשוטים שבהם) ולאסתטיקה שלהם, והם במרכז הפוקוס שלנו, עבורכם''. זה מה שלחשו לי הגזרים מהמדף, נשבע לכם! אבל החוויה הקימל-ית היא משהו שקיים באויר, והוא מעבר לריהוט ולפריטי העיצוב. יש באוויר מין המולה שמחה, לא רועשת, אולי מין ברית של יודעי ח''ן שיודעים שהם עומדים לעבור חוויה מרגשת.
מי שחלל המסעדה לא מספק אותו, יכול להתארח גם בשני חדרים פרטיים במבנה (האחד לשישים איש, והשני למאה!).

המטבח של שאול בן אדרת הוא וריאציה חופשית, אישית ויצירתית על המטבח הצרפתי הכפרי. ''צרפתי'' במובן של הרטבים העשירים (בין עם על בסיס שמנת, ציר בקר או שמן זית) ,השימוש חסר הבושה בכבד אווז (מהמקומות האחרונים בעיר שעומדים בפרץ) ומנות ''מסורתיות'' כמו סטייק טרטר, בויאבס ושאטו-בריאן. מאידך, אין כאן קיבעון אורתודוקסי, ותמצאו אצלו חומרים כמו טחינה גולמית, חצילים שרופים ולימונים כבושים, שהשף של ''רטטוי'' כנראה לא היה מכניס למטבחו.

מרגריטה לימון עם פירות יער עזרה לנו להיכנס לאוירה, ומכאן והלאה עלינו על משטח ההמראה.
מכיוון שהתכנסנו לארוחה מרובת משתתפים, טעמנו מגוון עשיר של מנות, וכל אזכור של מנה אחת עלולה לגרור עלבון לא מוצדק של מנה אחרת. זה המקום לומר – בקימל כל מספר זוכה. ואחרי שאמרנו זאת, תרשו לנו בכל זאת לאזכר כמה הברקות שגורמות לנו לרייר על המקלדת עד כדי סכנת קצר חשמלי - סלט סלק בוניגרט בלסמי צנוברים גבינת סנט מור – וזה שוב המקום להזכיר שאין כמו סלק, וכשהוא מלווה סלט עלים עם הפתעות מיוחסות כמו צנוברים, וגבינת סנט מור, ועוטה שמיכה דקה של ווינגרט משובח – דוז פואה!; ריזוטו בפטריות ושבבי פרמז'ן – עושר של טעמים עדינים ומלטפים, ונדמה לי שטעמנו גם שמן כמהין; פטה כבדי עוף בקלוודוס דבש וריבת גזר – השילוב הקלסי של פטה כבד עם ליווי מתוק/אלכוהולי מקבל כאן פרשנות מסעירה.

בעיקריות (ושוב, סליחה ממנות שלא זוכות כאן לאזכור בשמן המפורש, אהבנו את כולכן!) – ברווז בצ'אטני שזיפים – להתעסק עם ברווזים זה לא עסק פשוט – וכאן היתה גם בחירה מוצלחת בברווז, וטיפול מקצועי שיצרו אופטימיזציה ברצף שבין היבש לשמן – שתי מלכודות שקל ליפול אליהן עם ברווזים; נתחי דניס ברוטב לימונים כבושים על מצע פירה, ונתח קצבים נהדר, שהזכיר לנו כמה חשוב לטפח את היחסים עם האיש באטליז, שיש נתחים שלא כל אחד יזכה לטעום מהם...

למנות האחרונות הגענו בעיניים מזוגגות, וצללנו לאורגיה של שוקולד, שמנת, אגוזים וקרם פיסטוקים.
עכשיו נשאר רק לחפש ביומן את סיבה הקרובה לחגוג, את המקום כבר בחרנו.
קימל
השחר 6, נווה צדק, תל אביב
03-5105204