מים שאלתי – מוחיטו נתנו

''אנחנו מתיישבות על הבר. לכוסותינו נמזג קאווה – יין מבעבע ספרדי בסגנון שמפניה, עדין, טעים וחמצמץ..''. הטרקלין, על מגוון האלכוהול הייחודי שלו והאוכל המעולה, היווה את הרקע המושלם לאיחוד של מיכל זמרני עם חברה ותיקה

''אנחנו מתיישבות על הבר. לכוסותינו נמזג קאווה – יין מבעבע ספרדי בסגנון שמפניה, עדין, טעים וחמצמץ..''. הטרקלין, על מגוון האלכוהול הייחודי שלו והאוכל המעולה, היווה את הרקע המושלם לאיחוד של מיכל זמרני עם חברה ותיקה

איחוד מרגש עם חברה שלא ראיתי למעלה מעשר שנים דורש הכנה מיוחדת. לפני הפגישה עם שני, שהייתה אחת מחברותי הטובות בתיכון, אני עושה סקר מסעדות וברים מיוחד. אני לא רוצה להתפשר, מתלבטת בין מסעדה וברים, ולבסוף מחליטה לא להחליט, ובוחרת בהטרקלין – בר מסעדה. סביב הסילבסטר, נחגג במקום חודש שמפניה וקוויאר. לנו דווקא נעים לחשוב שהפאסון זה במיוחד בשבילנו.

המקום לא גדול, מעוצב בקפידה ומאוד אינטימי. ''חשוב לנו להכיר באופן אישי כל לקוח'', יספר לי אחר כך יוסי, הבעלים. אנחנו מתיישבות על הבר. לכוסותינו הארוכות ושחורות הרגל נמזג קאווה – יין מבעבע ספרדי בסגנון שמפניה, עדין, טעים וחמצמץ. הקאווה מיושן במערות במשך מספר שנים, ומכאן שמו (מלשון cave – מערה). בעקבותיו, מגיע לחם הבית טרי ולוהט, ושתי מנות ראשונות: ברזואלה – שייטל כבוש במלח, משוך בשמן זית ודבש, מוגש לצד פירות העונה (מלון, במקרה זה). למרות דקיקותו, מצליח הבשר להיות קראנצ'י מבחוץ ורך מאוד מבפנים. הוא מתלפף נהדר על פלחי המלון, ויוצר מנה מאוד לא שגרתית. לצד הברזואלה – טריו של ביצי דגים. מדורה – תפו''א אפוי ומטוגן עם קרם פרש וקוויאר שחור; בליני עם סלמון מעושן במילוי קרם פרש וטוביקו (ביצי דגים מעופפים) מושרים בוואסאבי, בשילוב טעמים חמצמץ-חרפרף ונהדר; וביצי סלמון מלווים בקרם פרש על מעין פנקייק מלוח, בשילוב מענג במיוחד. אני צריכה להחזיק את עצמי בכוח ולאכול מהטעים-טעים הזה בביסים קטנים, בעיקר כשהקאווה קצת עולה לראש. שלא לדבר על כך שבינתיים נמזג לכוסי קצת קסיס, ומצאתי את עצמי לוגמת קי-רויאל.

יוסי, מבעלי בר-המסעדה, מספר שהטרקלין נפתח לפני כשמונה חודשים, והחזון שלו: ''להקים מקום שאני רוצה לבלות בו כחובב יין''. זה לא פשוט כמו שאתם חושבים. יוסי הוא סומלייה (מלצר יין) מהמובילים בארץ, הוא מעביר סדנאות בנושא, ונחשב לסומלייה המים המינרליים הראשון בישראל (בהטרקלין תפריט מים מינרליים מיוחד. מים רגילים בצידו האחד. מבעבעים בצידו השני). בבר של הטרקלין למעלה מ-150 סוגי יין, וגאוותו של יוסי היא על כך שרובם מגיעים מיקבי בוטיק קטנים, מהארץ ומהעולם, ועל המגוון הגדול של יין בכוסות. זה לא נגמר ביין - הטרקלין אוהבים לחשוף אנשים למשקאות חדשים. עכשיו, למשל, מציגים בבר תפריט וודקות מיוחד. יוסי שולף שני בקבוקים: מחד, טראמפ וודקה, הוודקה של דונלד טראמפ, שבקבוקה מעוצב כמו המגדל המפורסם שלו בניו יורק, ויוסי מגדיר כ''אגו וודקה''. מאידך – קאופמן, הבירה היקרה ביותר בעולם. היא מגיעה בבקבוק עגול ושקוף, הנח בתוך קופסא מרופדת, ומחיר שוט שלה עומד על 450 שקלים. לא טעמתי, אבל קשה להצטער על כך, כשיש כל כך הרבה אופציות מסביב. ''אין דבר כזה 'לא אוהב יין''', אומר לנו יוסי, ''יש 'לא טעמתי את היין הנכון'. אני רוצה לחנך את הצרכן הישראלי לבטוח בעצמו ולהזמין את מה שטעים לו. יש לנו פה טסטרים, אנשים טועמים, ואם זה טעים להם – לוקחים''. וכדי לחזק את דבריו, הוא מוזג לנו שתי כוסות מוסקטו של יקב כרמל (Young Selected – מוסקטו 2006), יין מוגז עדין, שהוא מגדיר כ''תחליף לדיאט קולה''. יין קינוח נפלא, מתוק וזורם בפה, שנכנס אוטומטית למצעד המועדפים הפרטי שלי.

העיקריות מגיעות. ראם סטייק עשוי מדיום, מלווה בפירה ובציר בקר מצומצם ויין. הסטייק עסיסי, עשוי בדיוק במידה הנכונה, והרוטב המלווה אותו מעולה ומעשיר את המנה. לצידו – מנת הדגל של הטרקלין: סינטה פרוסה דק, המגיעה בנתחים נאים לצד צ'ימיצ'ורי, שום אפוי בסילאן, רוזמרין, חרדל דיז'ון, וחלוק נחל גדול ולוהט. קיבלנו, מסתבר, מנת עשה זאת בעצמך. שני נכנסת מייד לעסקי הצלייה. היא מניחה את הנתחים הדקיקים על חלוק הנחל בזוגות, בודקת, הופכת ומחמיאה לאבן ש''צולה יפה''. ריח בשר צלוי ברוזמרין מתפשט בכל הבר. כשהבשר מוכן, אנחנו מורחות עליו חרדל ביד נדיבה, ומוסיפות קצת צ'ימיצ'ורי, עם מוטיב דומיננטי של פטרוזיליה וכוסברה. הטעם – מושלם. אני נותנת לשני לשחק עם האוכל, מתרכזת היטב בסטייק, ומקבלת ממנה נתחים מושלמים ומוכנים לאכילה. אכן, זה מרגיש כמו חברות שכדאי לשמר.

יוסי לוקח מאיתנו את הצלחות בשלב שבו נשארה רק האבן הקרה, ומתפנה לספר לנו קצת על ערב הסילבסטר. לקראת השנה החדשה הצטיידו בהטרקלין במגוון של יינות מבעבעים, במחירים הנעים מ-35 ₪ עד 100 ₪ לכוס. בערב הסילבבטר תיערך במקום ארוחת טעימות, שבה יושקו מנות שיוגשו בטרקלין בשנת 2008. כל המנות שאכלנו יככבו במהלך הערב, כמו גם נתח קצבים, אוסובוקו בקר ברוטב יין אדום וירקות שורש, ונתח זוגי של פורטרהאוס א-לה-פיטר לוגר (מסעדת בשרים מפורסמת), שאם לצטט את יוסי, ''צריך להיות – סליחה על הביטוי – בן זונה של איש בשרים כדי לדעת להכין את זה''. בכך הוא מכוון למשה יוחנן, השף של המקום, שלו שפע של רקע וניסיון בהכנת בשר. לקינוח, יוגשו פה קרם ערמונים חם ועוגיות פטיסייר.

אנחנו ממשיכות אל הקינוח שלנו, פליצ'ינטה בננה, מעין בלינצ'ס הונגרי, שנעלם מהצלחת כאילו לא היה. אני מבקשת כוס מים. אדי ניומן, הברמן המפורסם של המקום, מושיט לי במקום מוחיטו עם נענע, חזק מאוד ומרענן. ''מים שאלתי – מוחיטו נתנו'', אני אומרת לשני, ומרגישה שגם אני, ממש כמו סיסרא באוהלה של יעל, מתחילה להירדם. אדי מחליט לחזק אותי עם משקה נוסף בשם מוג'ו, על בסיס רום, ליקר צ'ילי ירוק, קרנברי, כוסברה עם לימון ופלפל. המשקה אכן מעורר, ושני, שמבוסמת קצת פחות ממני, מצליחה לגלות בו המון טעמים והמון רבדים. בנימה אופטימית זאת אנחנו מסיימות את הערב, יוצאות מתנדנדות אל המדרכה, ומבטיחות זו לזו לשוב ולהיפגש בקרוב, ולא עוד עשר שנים. בהטרקלין, אלא מה.

הטרקלין
נחלת בנימין 41, תל אביב.
03-5660013