dekelcan@netvision.net.il
הגענו בערב יום שישי, אחרי יום עבודה קשה, ולפני המשך עבודה, להתפנק במסעדה שהומלצה בחום רב.
במסעדה קידם את פנינו רעש נוראי של מסעדה במפעל. מתחם ענק, שולחנות מלאים, אקוסטיקה נוראית.
הזמנו מנות ראשונות. מנת רביולי, מנת פטריות ומנת
סלט כפרי. מיד ראינו שהסלט לא ראה שום כפר. כמעט לא היו בו ירקות. היתה גבינה והיו בוטנים, אבל אנחנו, רצינו רק קצת ירק רענן. מאחר שממש התחשק לנו סלט ביקשנו מהמלצר שיבקש מהשף שיזרוק כמה חסות וקצת עגבניות שרי לצלחת ויגיש. מסתבר שאסור לו. ויתרנו על הסלט. מנות הרביולי שחו בכל כך הרבה שמן וכל כך הרבה חמאה ושמנת שזה עמד על גבול הבחילה. לצערנו אכלנו, הרגשנו כל כך כבדות שביטלנו את המנות העיקריות, שילמנו הון תועפות על שלוש מנות ראשונות שלא היה שום מאמץ להעשיר אותן בשום תבלין או ייחוד מלבד תועפות שמן.
חבל.
בדרך לצפון עצרנו במסעדה ערבית בצד הדרך, אכלנו שתי מנות גדולות של סלט ערבי טרי וקצוץ דק. זה העביר רק קצת את ההרגשה הלא נעימה. אבל לפחות שילמנו גרושים.
עם כל זה, המסעדה היתה מפוצצת. כנראה שאנשים אוהבים שמאכילים אותם שומן.
