אמיר ודורית - על מסעדת לנון בר 22/05/2008
האמת, ממש רצינו להכנס. אבל פשוט לא נתנו לנו
הגענו בעשרה לשמונה בערב, התבלבלנו בכניסה ונכנסנו מאחור,פגשנו מארחת נחמדה שהודיעה לנו שפותחים רק בשמונה וחצי. חיכינו בסבלנות (מזל שיש צומת ספרים במתחם).
בשמונה וחצי פסענו חגיגית אל הכניסה הראשית ומארחת אחרת זיהתנה אותנו, חייכה ואמרה אמרה ''עכשיו פתוח, תהנו''. הכניסה למקום זוועתית – יש לטפס כשלוש קומות בגרם אפלולי. לעומת זאת רחבת הכניסה הפתוחה מעוצבת למשעי. כשנכנסנו פנימה נתקלנו בחזית התנגדות ראשונה. האחראי על המקום גירש אותנו החוצה ואמר שהוא מאוד מצטער אבל הפתיחה נדחית בחמש עד עשר דקות ובכלל הוא לא מבין איך נתנו לנו לעלות.
חיכינו חמש דקות בחוץ שלאחריהן יצאה מלצרית, התנצלה שעדיין סגור, ושאלה אם נרצה להזמין קוקטייל. כשהסברנו לה שקר לנו ואין לנו כוונה להשאר בחוץ היא הלכה לבדוק את הנושא עם האחראי ששוב סירב לתת לנו להכנס. בדרכנו החוצה רעבים וכועסים פגשנו במארחת ובאחד הברמנים שהתפלאו על כך שלא נתנו לנו להכנס.
לסיכום, ולתשומת לב הבעלים שהשקעתם הכספית ניכרת, אולי לנון היא מסעדה טובה (לצערנו נבצר מאיתנו לבדוק זאת) אבל דבר אחד ברור, למסעדה שמתייחסת כך ללקוחות אין זכות קיום. אולי הסיבה לשם ''לנון'' היא נבואה שמגשימה את עצמה מבחינת הזכות להשאר בחיים...
