דליה אנגלשטין - על מסעדת טוטו 19/12/2010
חיפשנו (7 אנשים בוגרים ורעבים) מקום מיוחד לחגוג יום הולדת עגול (כל הספרות במספר עגולות, אז נותר לכם לנחש)לראש המשפחה. ההחלטה נפלה על טוטו התל אביבית, שבת ב-14:00. כבר ברביעי הוזמן מקום. בררנו אם אפשר להביא יין משלנו ולשלם כמובן על החליצה (?), והגענו שמחים וטובי לב, בזמן. "חכו בבקשה כמה דקות, מיד מתפנה שולחן" ואנחנו ממושמעים יצאנו החוצה וחיכינו . אין איפה לשבת, רוח קלה קרירה- לא נורא.
אחרי כמה דקות ניגש מישהו מהצוות –"רוצים להזמין משהו בינתיים??"- מה להזמין כאשר אתה עומד ברחבה בחוץ , בלי אפשרות לשבת?? .לא תודה, ויתרנו. אחרי עוד רבע שעה – "אפשר לדעת מה קורה איתנו??" התשובה, כמה מפתיעה- "האנשים של השולחן שלכם (הבאנו אותו קודם מהבית..) הבטיחו שיפנו בזמן ולא מפנים. אבל רק עוד דקה אתם נכנסים..". רק כדי לקצר את הסיפור אחסוך מכם את שרשרת ההבטחות שקיבלנו, ולא קוימו. השיא הגיע דמות מישהו מהצוות "שלא אחראי על ההזמנות" שהרים את קולו. בשלב זה, מאוחר מדי(רבע שעה איחור נשמע בהחלט הגיוני, אבל 45 דקות??), נטשנו את המשמרת ברחבה שלפני המסעדה. השעה- כמעט שלוש.
בערב הגיע טלפון מתנצל ממנהל ה-טוטו. נו, לא כל יום כנראה (אני מקוה) מפסידים 7 לקוחות ....
לפחות מישהו שם עם נימוסים.
