אלדד וזהו זה

   מנת הדג היתה יוצאת מן הכלל. פילה של פרידה ועליו פרוסות בטטה, עטוף בעלי מנגולד ואפוי ברוטב שמנת ועירית. הדג, שממש נמס בפינו, היה מלווה בפרוסות בטטה נוספות ובבורגול. זללנו אותו וליקקנו את הרוטב

לפני ארבע-עשרה שנה, פתחו אלי לוי ואלדד ירון מסעדה. לאלדד היה אז בר, שנקרא ''זהו'' וכך קיבלה המסעדה את שמה, ''אלדד וזהו''. בערב ירושלמי חורפי וסוער, הגענו, טל ואני, אל המסעדה, שנמצאת עד היום בחצר פיינגולד הירושלמית הוותיקה. את החבר של טל השארנו לבד, לכתוב את הצעת המחקר שלו. כל אחד והבחירות שלו בחיים, לא ככה?

אלי לוי שנשאר הבעלים של המסעדה עד היום, הוא אספן ''ענתיקות''. לכן מקושטת המסעדה בחפצים שונים ומעניינים, שמאחורי כל אחד מהם, אמר לנו רפי קינן, אחד השפים (השני הוא ישראל בכר), יש סיפור. יש שם מכשירי רדיו ישנים, סיפולוקסים, פעמונים, מזוודות ישנות, כלי מטבח, כלי נגינה ועוד. בין היתר, תלוי על הקיר גם שטר התחייבות של אישה שמכרה את ביתה ובתמורה קיבלה התחייבות מהקונה שתקבל ממנו כיכר לחם בכל חודש עד סוף ימיה.
''אנחנו טבחים שאוהבים לבשל לאנשים'' לחש לנו רפי וידוי מבטיח בעודנו סוקרות את הקירות, וידוי שהתגלה כאמת לאמיתה: הארוחה שטעמנו באותו ערב, היתה מקורית, מעניינת ועשויה באהבה.

המנות הראשונות שטעמנו היו קרפצ'יו פילה עגל במרינדה של לימון ופסיפלורה עם פרמזן ומעט חומץ בלסמי (טעים מאוד!), סלט ירוקים ברוטב ויניגרט ובוטנים קלויים, שרימפס ברוטב לימון עטוף בחזה אווז מעושן (''נשנוש'', על פי הגדרת המלצר), וסביצ'ה בורי, בליווי ירקות קצוצים, שהיה נחמד, אלא שהבצל היה קצת ''חרפריף'' וחסרתי את הטעם הלימוני של כבישת הדג. בנוסף, הגיעו לשולחן לחמניות חמות וטעימות עם חמאה, וזה העיקר בכל ארוחה, לא?

בהמשך ניסינו מנה של מוח עגל ופטריות עם תפוחי אדמה קטנים, ברוטב יין אדום ודמיגלאס (ציר מרוכז מאוד של בשר, בפירוש מילולי ''חצי מזוגג''), שהיה טעים מאוד ומיוחד, והורגשה בו חמיצות נעימה וטעימה.
קיבלנו גם את המלצת המלצר, ללוות את הארוחה בקיאנטי רופינו 2004. הקיאנטי הוא יין איטלקי מאזור טוסקנה והוא עשוי מענבים מהזן ''סנג'ובזה''. היין שקיבלנו, כאמור בציר 2004 מיקב RUFFINO היה מצוין, צעיר ופירותי, וללא יומרות מיותרות של יישון ממושך בחביות.

למנות העיקריות טעמנו מנה דגית ומנה בשרית. מנת הדג היתה יוצאת מן הכלל, פילה של דג פרידה ועליו פרוסות בטטה, עטוף בעלי מנגולד ואפוי ברוטב שמנת ועירית. הדג, שממש נמס בפינו, היה מלווה בפרוסות בטטה נוספות ובבורגול. כמובן שזללנו את הרוטב מבלי להעיף בבורגול אפילו מבט.

המנה הבשרית שלנו הורכבה ממדליוני פילה בקר ברוטב יין אדום, מונחים על מצע תפוחי עץ אפויים ברוטב וחזה אווז מעושן, המעוטרים ברוטב בלסמי מצומצם והדרים. את המנה ליוותה עגבנייה חלוטה, מתובלת במלח ופלפל שחור גרוס. ''האם לתאר את טעמה של העגבניה כחורפי יהיה קיטשי מדי?'' תהיתי בקול, והנה, למרות חילופי המבטים בין טל והמלצר, הכנסתי את התיאור הפיוטי הזה לכתבה.

גם הקינוחים היו טובים. טל הזמינה פירמידת שוקולד מלווה בעלה שוקולד וגלידת קוקוס, ואני הזמנתי פרוטנאטס (fruit-nuts), תערובת של דבלים מבושלות בחמאת קינמון וציפורן, בתוספת עוגיית חמאה וגלידת וניל, ולקישוט, שבבי פיסטוקים. המנה מוגשת חמה כשעליה קישוט מסוכר.

מחירי המנות ב''אלדד וזהו'' נוחים והתפריט כולל גם ארוחות עסקיות משתלמות. כדאי גם לדעת שחלק מהמנות אינן מופיעות בתפריט משום שהן במסגרת ''המיוחדים'' (אבל המלצר יספר לכם עליהן בשמחה), שהמנות משתנות בכל שבוע או חודש, בהתאם לדרישת הקהל, ושבמקביל מתחלף גם יין הבית, שמחירו נוח ביותר. זה שאנחנו שתינו למשל, עולה החודש 79 שקלים.

בכלל ב''אלדד וזהו'' שמים דגש מיוחד על יין. תפריט היינות מגוון ומחיריהם נוחים, והוא פונה הן לקהל הרחב והן לחובבי יין מנוסים. יש בו בין היתר, יינות ישראלים במחירים שבין 70 ל- 160 ₪ ויינות מצרפת, ספרד ואיטליה בטווח מחירים דומה. חובבי יינות בסגנון ''העולם החדש'' ימצאו בו יינות מעניינים מאוסטרליה וארצות הברית.

''אנחנו מוגדרים כמטבח צרפתי-ישראלי, אבל הייתי מגדיר אותו ים-תיכוני'', אמר לנו רפי, השף, כשליקקנו את כפיות הקינוחים. הבנו למה הוא מתכוון כי הרגשנו את זה בחלק מהמנות, אבל אם תשאלו אותי, הייתי מוסיפה לרשימה, מיד אחרי מנות צרפתיות -ישראליות וים-תיכוניות, גם את התואר יצירתיות, ובעיקר את המילה ''אישיות'', כאלו שהאופי של הטבחים (כפי שהם אוהבים לקרוא לעצמם ב''אלדד וזהו'' בלי הפוזה של המילה שף) מתבטא בהן בכל ביס.

אלדד וזהו
יפו 31, חצר פיינגולד, ירושלים
טלפון: 02-6254007 או 02-6247033