געגועים לבית (תאילנדי)

    הבית התאילנדי חוגג בקרוב יום הולדת עשר ועדיין שומר על הטעמים האותנטיים שהופכים את המסעדה לחביבת השפים הישראליים. ניר דודק היה שם, טעם את הטום קא גאי, קדירה ענקית של חלב קוקוס עם נתחי עוף, פטריות וירקות, ונדבק בהתלהבות

יש טעמים שאפילו לא ידעת שהתגעגעת אליהם. לא הייתי מעולם בתאילנד ולכן מעולם לא השתתפתי בדיון האם בית תאילנדי היא המסעדה האותנטית ביותר בארץ. הדבר היחיד שאני יודע הוא שהמטבח שם שונה מכל מסעדה תאילנדית אחרת בארץ. כאן המנות לא טובעות ברוטב טריאקי (שהוא בכלל יפני) או מוקפצות עם מגוון המצאות מערביות. הטעמים כאן ייחודיים מאד, לא מתפשרים, ועם זאת הגיוניים מאד לחיך המערבי.

הגענו לבית תאילנדי בלילו של יום חמישי. איכשהו תמיד פספסנו את המסעדה הזו. מתחבאת לה במקום המואר ביותר בתל אביב, בין בן יהודה לבוגרשוב, באזור שתמיד נראה כאילו הוא מיועד רק לתיירים או לאנשים עובדים. נירית אומרת שכשאנחנו יוצאים משם תמיד יש תחושת בלבול קלה: המעבר בין הפנים לחוץ פשוט חד מדי. רגע אחד היינו בתוך בקתות במבוק חרישיות, ומיד אחר כך יוצאים לתוך הרעש וההמולה של מרכז תל אביב.

מבט חטוף בתפריט מגלה לי כמה מעט אני יודע על אוכל תאילנדי. יש כאן מנות שלא מופיעות בשום מקום אחר ואינן נמצאות באוצר המלים שלנו או של מסעדות תאילנדיות אחרות שבהן ביקרתי בארץ. הפה למד כבר להגיד פאד-תאי ומרק טום-יאם במיליון מקומות אחרים, אבל מה זה לעזאזל טום קא גאי, ובמה הוא שונה מגנג קייאו וון גונג? לזכותו של הבית תאילנדי יאמר שהתפריט מפורט להפליא וכל מנה מופיעה על רכיביה וצורת ההכנה שלה. המלצריות הבקיאות מוסיפות מגע אישי לכל מנה ומתארות את התחושה שלה מעבר לכתוב בתפריט.

החלטנו שהפעם הארוחה תתקדם בשני קווים מקבילים. אני אלך על הטעמים האקזוטיים ואילו נירית תדגום בכל פעם מהמנות המוכרות יותר. כך נוכל לקבל מבט רחב על יכולותיו של המטבח: מידת היצירתיות שלו מחד, אולם גם יכולתו להבריק במנות הסטנדרטיות מאידך. לפתיחה הזמנו סלט פפאיה סומ-טאם (23 ש''ח) עבורי ואגרול הבית (14 ש''ח) בשבילה. הסלט הורכב מרצועות דקיקות ופריכות של פפאיה ירוקה, עגבניות שרי ולוביה, אשר תובלו בשום ולימון וקושטו באגוזים קצוצים. היה משהו טבעי והגיוני מאד בסלט הזה, כאילו מאז ומעולם אכלנו פסים של פפאיה ירוקה לארוחת ערב. הטעמים היו חדים וחיים, והפלפל החריף שבסלט עיקצץ את הלשון ברעננות. האגרול היה גם הוא מצוין: פריך, לוהט מהטיגון וגדוש בירקות ובאטריות שעועית שקופות.

למנה עיקרית בחרתי בטום קא גאי (48 ש''ח) – קדירה ענקית של חלב קוקוס עם נתחי עוף, פטריות וירקות, שתובלו בתערובת שורשי תיבול תאילנדיים. היה במנה טעם לא מוכר, לא דומה לשום דבר אחר אבל עם זאת נכון מאד. משהו שאתה מתאהב בו כבר מהנגיסה הראשונה. גם חוויית האכילה הייתה נהדרת: רגע אחד אתה לוגם מהמרק החמצמץ והעשיר בכף, ולאחריו נוגס בעוף הפריך או משלב בין הירקות לאורז שהוגש בצד. יש אינסוף אפשרויות לאכול את המנה הזו, ומומלץ לנסות את כולן.

נירית לקחה את הפאד תאי (36 ש''ח), שמורכב כידוע מאטריות אורז שהוקפצו עם ביצה טרופה, טופו, נבטים ובוטנים. בניגוד למקומות אחרים, המנה לא טבעה ברוטב סויה, אלא נעטפה בו בעדינות. אטריות האורז היו רכות, קטיפתיות ועשירות באופן שלא הכרנו לפני כן. מטבח נמדד בדברים הקטנים, וכאן נראה היה שמישהו ידע לטפל בהן היטב.

לקינוח הזמנו ביחד פונץ' טפיוקה בסוכר חום, עם אננס ומלון (18 ש''ח). הפונץ' הוגש בגביע עמוק ושקוף, שהיה מלא עד קצהו בחלב קוקוס מתוק ומתובל. בתוכו שחו פנינים קטנות ושקופות של טפיוקה, בין קרחונים קטנים ופירות טריים צבעוניים. המראה כולו דמה לאגם קסום בפנטזיה מעולם אחר.

לפעמים יש געגוע לטעמים שלא טעמת אף פעם, לריחות שלא הרחת, למקומות שלא היית בהם. מוזר לחזור לבית שלא היית בו מעולם. ועם זאת, במקום כלשהו במוח אני יודע שהייתי שם פעם, הרי הכל מרגיש כל כך נכון והדברים משתלבים בהרמוניה. בבוקר שאחרי התעוררנו עם תחושה עמומה של געגוע לבית חדש.

בית תאילנדי
בוגרשוב 8 פינת בן יהודה, תל אביב
טלפון: 5178568 – 03