שמות מאכלים ממטבחים זרים עלולים להוות מוקש תרבותי של ממש, כפי שיעיד המקרה הבא: לפני שנים, כשהאינתיפדה עוד היתה OUT והתיירים IN, התארחנו לסוף שבוע בבית הארחה בצפון. יחד עימנו שהתה במקום קבוצת צליינים מאיטליה, אשר התייצבו נרגשים וחגיגיים לסעודת ליל-שבת.
המנה הראשונה היתה כמובן פאר המטבח היהודי, גפילטע פיש. לרוע המזל, בתרגום התפריט לאנגלית הוכתרה המנה במילים TRADITIONAL FISH, דהיינו ''דג מסורתי''.
בזו אחר זו נחתו על השולחן צלחות שבכל אחת מהן קציצה אפרפרה, שוחה במקפא שקוף רוטט ומעוטרת בכובע גזר. ''מדונה מיה!'' אמרו מבטיהם המבועתים של האיטלקים.
''זה דג זה?!''
לשמחתנו, הפתעות מסוג זה נחסכו מאיתנו בעת הביקור ביאקוזה, המוגדרת כמסעדה יפנית-סינית-תאילנדית.
כל מנה מתוך התפריט העשיר מלווה במילות הסבר, וגם המלצרית ששרתה אותנו גילתה בקיאות מרשימה, וידעה לפרט לא רק את מרכיבי כל מנה אלא גם את צורת הגשתה ואת הטעמים השולטים בה, מה שאיפשר לנו לפלס את דרכנו בנבכי המטבח האסיאתי ולדעת פחות או יותר למה לצפות.
משימת הבחירה אינה פשוטה. התפריט כולל עשרות מנות, המייצגות שלושה מטבחים שונים. מצד שני, זהו יתרון כשבאים בחבורה גדולה. בשולחן לידינו חגגו כ- 25 איש ארוע משפחתי, ולפי כמות הצלחות, הקעריות והמגשים שזרמו בכיוונם, נראה שכל אחד מהם הצליח להרכיב ארוחה לפי טעמו האישי.
אנחנו אמנם היינו רק שניים, אבל עם החלטה נחושה לשמור על איזון דיפלומטי וקולינארי.
פתחנו בשני מתאבנים מהמטבח היפני: הגיוזה המוזכרת למעלה, שהיא כיסני בצק ממולאים בשר וירקות, שטעמה מאוד לבן-זוגי, וטאטקי - פיסות דקיקות מנתח בשר שנצרב מבחוץ ונותר כמעט נא בפנים, מנה שהיתה מיוחדת בטעמה עבורי.
שתי המנות הגיעו בכלי עץ אותנטיים, מעוטרים בגילופי ירקות וב''שערות'' צנון וגזר.
לגבי סושי מתנהל בינינו כבר שנים מאבק ארוך ועקוב מסויה. ''לא רוצה? לא צריך!'' הכרזתי, וחיסלתי לבדי את מגש הסושי שהוגש לנו לאחר מכן, ובו שלושה סוגי סושי, ששניים מהם - סלמון מטוגן בטמפורה ורול טונה – היו מוצלחים במיוחד.
בתור פיצוי, העיקריות היו מהמטבח הסיני החביב עליו. כאן סייעה לנו העובדה שהחל מהשעה 23.00 המקום עובר לעבוד בתור בר-לילה, עם דגש על אלכוהול ומנות מזון מוקטנות, מה שאיפשר לנו לקחת שלוש מנות עיקריות, קטנות יותר במימדיהן (וגם הן, האמת, עדיין די גדולות). הברווז בתפוזים מוגש כפיסות בציפוי פריך, עוטות רוטב חמוץ-מתוק. שתי מנות הבקר – האחת בדבש והשניה בירקות, מורכבות מנתחוני בשר קטנים ונימוחים מאוד, ברטבים פיקנטיים. כתוספת לקחנו פטאי – אטריות מוקפצות בירקות ואגוזי קשיו מהמטבח התאילנדי. המלצה אישית: הפטאי עומד כמנה צמחונית עשירה בפני עצמה. את המנות הבשריות עדיף ללוות באורז לבן פשוט, לאיזון הטעמים.
כפי שאומר פתגם סיני עתיק: תפסת מרובה – תפסת כאב בטן, לכן החלטנו בצער לוותר על הקינוח, למרות שהתפריט הציע כמה שחיתויות מעניינות, גם אם לא אסיאתיות בעליל, כמו קרם ערמונים על מצע בראוניז או טרה-קולד, שהוא שכבות מוס משלושה סוגי שוקולד.
יאקוזה פועלת רק כחצי שנה, אך נראה כי היא הצליחה לקלוע היטב לטעמו של הקהל הישראלי ולהוות אלטרנטיבה מקורית בנוף הקולינרי של סוף דיזנגוף ואזור נמל ת''א.
לכך תורמת גם מדיניות התמחור של המקום: מחירי המנות הראשונות נעים בין 15-30 שקל, ומרבית העיקריות בסביבות ה - 40 פלוס-מינוס , אלא אם תתעקשו על סטייק, שמחירו כ - 65 שקלים.
יותר מזה – חלק גדול מהמנות העיקריות נכללות בהסדר של ''עסקית כל היום'', שבו תמורת תוספת של 13 שקלים בלבד למחיר המנה העיקרית מקבלים ארוחה מלאה. אפשר גם לבחור באופציה של עסקית רגילה, שהיא מהאטרקטיביות ביותר בעיר – 38 ₪ לארוחה מלאה, הכוללת מרק, מתאבן, מנה עיקרית וקינוח.
לאור כל זה, ''יאקוזה'', הקרויה על שם המאפיה היפנית האימתנית, היא דווקא מסעדה מסבירת פנים וטעמים.
דיזינגוף 342 ת''א
טל' 03-6042360
פתוח מ - 12 בצהריים עד 3 לפנות בוקר
