פרי מגדים – גלויה מנורמדי

 לארוחה בפרי מגדים צריך להקדיש ערב שלם, להתרווח, להזמין יין טוב מתוך התפריט ולתת למנות לזרום לשולחן. החוויה מהממת וניתן להגדיר אותה כלונה פארק לגרגרנים. איציק, הבעלים של פרי מגדים והשף הראשי, מבין מאד ביין, וישמח לייעץ, להסביר ולהתאים את היין המוצלח ביותר לאוכל.

בטיול האחרון שלנו לנורמנדי, נקלענו ערב אחד למרכזו המדויק של שום מקום. נסענו על האוטוסטרדה, החשיכה התקדמה בהדרגה, וכמו כדי להרגיז, החל מבול שהפך את הדרך שלפנינו למסך מים אטום. העיר שאליה כיוונו נראתה לפתע מחוץ להישג יד, ונאלצנו לרדת בפנייה הקרובה לכפר קטן, שלא הוזכר באף אחד ממדריכי הטיולים. עייפים ורטובים התחלנו לחפש מקום ללילה, כשלפתע הבחנו בפונדק בקצה הרחוב. כאשר הגענו לשם, קיבל אותנו גבר גדל ממדים, כבן ששים, שבאנגלית רצוצה במבטא צרפתי הראה לנו את החדרים שבמקום. המיטה המכוסה ריפודי סבתא פרחוניים נראתה כמו גן עדן באותם רגעים, וריח חם של אוכל מתבשל עלה מהמטבח למטה.

מאוחר יותר התברר לנו שאותו איש, ברטי, נשוי ליהודיה ובכלל התנדב בקיבוץ לפני שלושים שנה. הוא סיפר לנו על כך כאשר ישבנו איתו על בקבוק יין בחדר האוכל. כל כמה רגעים הוא היה קם לפתע, מתנצל ונכנס בחיפזון למטבח. ''אנחנו בדיוק מגישים את זה לאורחים. אשתי אמרה שאתם חייבים לטעום את זה'' הסביר, והביא בכל פעם מטעמים מופלאים, שלא ידע אפילו לומר לנו את שמם באנגלית. הם הדיפו ריח עמוק של בישול אטי, והשוויצו בצבעים בוהקים של בשר שנצלה שעות בחמאה.

הופתעתי מאוד לפגוש את ברטי שוב בארץ כשהגעתי למסעדה הכפרית שלו, פרי מגדים. הוא טען משום מה ששמו איציק, ושהוא בכלל לא מכיר אותי, אבל פשוט אי אפשר היה לטעות בתחושה. זה היה אותו ריח משכר של אוכל שנעשה באהבה עצומה, ואותה תחושה ביתית של מקום מפלט מהעולם שבחוץ. כמו בנורמנדי, גם פרי מגדים מעוצבת כביסטרו כפרי קטן. שולחנות עץ כבדים, מנורות עתיקות ומוסיקה צרפתית חרישית ברקע. גם כאן, המקום נחבא מעין כל, בלב ליבה של מזכרת בתיה הישנה.

כשהגענו, קיבלנו מייד לחמניות מתוקות וחמות (תוצרת בית, כמובן) וחמאה עשירה. אלו פיתו אותנו לקראת המנות הראשונות: פרוסות חזה אווז בעישון טבעי (29 ש''ח) וזוקיני שמולאו בגבינות עזות טעם ונאפו בתנור (36 ש''ח). שתי המנות הצטיינו בטעם חזק וישיר, שנתן לכל אחד מהרכיבים במנה להתבלט ולהפגין את איכויותיו. מאוחר יותר למדתי שבמסעדה לא מתפשרים כלל, ומתעקשים להכין את הכל בעצמם, מאלף ועד תו: מעישון הבשרים ועד לאפיית הלחמים והקינוחים. במין נחישות ששייכת רק למי שמסור עד כאב לאוכל שלו, הם מקפידים שלא להכין את המנות מראש, אלא בו במקום, עם קבלת ההזמנה, כך שכל הרכיבים זורחים בטעם ובטריות.

המנות העיקריות היו קרנבל עשיר של בשרים. מנת קונפי האווז ברוטב תפוזים (89 ש''ח), שוק אווז עסיסית, שנצלתה זמן ארוך בשומן האווז, היתה נימוחה ומלאה טעם, ואילו העור היה שחום, פריך ומתפצפץ בפה. המנה לוותה ברוטב תפוזים מתקתק, שעטף אותה כמו בד סאטן חלק. צלעות הטלה בגריל (89 ש''ח) נעשו בדיוק במידה, והיו עסיסיות ואדמדמות מבפנים. בנגיסה הראשונה הפה התמלא בטעם עז של בשר שנצלה עד למידה הנכונה. איציק התעקש שנטעם גם את העוף המעושן (59 ש''ח). ''אני יודע שזה נשמע סתמי'', הוא אמר, ''אבל תנסו, אתם חייבים''. ואכן, הגיעה מנה ענקית של עוף בוהק ושחום, שנשא טעם מעושן ומגרה. היא באמת לא אכזבה, והזכירה מנות שניתן למצוא במסעדות כפריות בצרפת.

הקינוחים, כמו יתר המנות, היו יצירות ענקיות שהוכנו במקום. מוס השוקולד, בסירופ קפה וקרמל (28 ש''ח) וסופלה השוקולד בקרם קקאו וברנדי (36 ש''ח) היו מצוינים. אולם אני מתחנן בפניכם שלא לפסוח על השטרודל של המקום (36 ש''ח). אפוי מבצק פילו פריך, שהדיף ניחוחות של חמאה אמיתית ועטף מילוי חמים ועסיסי של תפוחים, צימוקים וקינמון, זה היה אולי השטרודל הטוב ביותר שאכלתי עד היום.

הארוחה כולה ארכה כשלוש שעות. מדובר בתפיסה אחרת לגמרי של אוכל, המציבה אותו במרכז הבמה. לארוחה בפרי מגדים צריך להקדיש ערב שלם, להתרווח, להזמין יין טוב מתוך התפריט ולתת למנות לזרום לשולחן. החוויה מהממת וניתן להגדיר אותה כלונה-פארק לגרגרנים. איציק, הבעלים של פרי מגדים והשף הראשי, מבין מאד ביין, וישמח לייעץ, להסביר ולהתאים את היין המוצלח ביותר לארוחה.

כמו אז, המשכנו, גם אחרי הקינוחים, לשבת אל תוך הלילה ולשוחח עם איציק. שתינו קצת, ודיברנו הרבה, על יין, על החזון של פתיחת המסעדה לפני שש שנים, ועל האהבה הגדולה לאוכל. לא הצלחתי לשכנע אותו שהוא ברטי. גם הוא לא הצליח לשכנע אותי שהוא לא. מסקרן היה להפגיש יום אחד בין שני האנשים הגדולים הללו, שאוהבים אוכל, אוהבים יין ואוהבים את אורחיהם, גם אם הכירו אותם רק ללילה.

פרי מגדים
רוטשילד 3 מזכרת בתיה
טלפון: 9349946 – 08