כתית – כל מילה נוספת מיותרת

  הקונספט של כתית הוא בישול גורמה, שעושה שימוש יצירתי בחומרי גלם מקומיים. בפועל זה אומר שבכל מנה משולב איזשהו מרכיב, שנותן לה ''טוויסט'' מתוחכם והופך אותה למשהו שכמוהו לא אכלתם בשום מקום אחר. לקרוא ולהיאנח.

באופן ספונטני, הבעלים שלנו החליטו שמתחשק להם לקפוץ לחופשה זוגית בפראג. זוגית – אחד עם השני, כי אנחנו הרי לא יכולות סתם כך לקחת פסק זמן מהחיים. כמובן שלא עמדנו בדרכם. אם להיות מדוייקת יותר, אפשר לומר שעמדנו מאחוריהם, כדי לדחוף אותם למטוס ולוודא שהדלת נסגרת. ואז, גם כן באופן ספונטני, התחלנו לחשוב איפה אנחנו יכולות להיפגש כדי לחגוג את החופשה הלא צפויה ולדבר על כל מה שנשים מדברות כשהן לבד (על עצמן, כמובן, מה חשבתם?!).

החלטנו לפרגן לעצמנו עד הסוף וללכת על ''כתית'', שעד כה שמענו עליה שני דברים: ראשית, שהאוכל שווה נסיעה מיוחדת עד מקום שנקרא ''כפר רות'', ושנית – שאף אחד לא ממש יכול להסביר לנו איך להגיע לשם. לשמחתנו התברר שהמסעדה בדיוק עברה ל''בית אלנבי'' שבקיבוץ נצר סירני, שלפחות לפי המפה נראה נגיש יותר. (טוב, נכון שפספסנו את הפניה מהכביש הראשי והמשכנו עוד קילומטרים הלאה לפני שגילינו את הטעות, אבל ממילא לא היה שום גבר בסביבה שיעיר משהו על כישורי הניווט שלנו).

מרגע שהגענו היה ברור שיצא לנו הכי ''חוץ לארץ'' שאפשר, ואנחנו התרווחנו במקומותינו, לקחנו את הזמן והתמסרנו לחוויה מכל הלב. קודם כל בגלל יפי המקום: המסעדה ממוקמת בבית אבן יפהפה בן 100 שנה, עם רצפות מצויירות, קמרונות ועיטורי קיר, אליו מובילה דרך עתיקה העוברת בין עצי אקליפטוס ענקיים, עתיקים גם הם.

אבל השחקן הראשי הוא ללא ספק האוכל. ובעניין הזה אפשר להוריד את הכובע בפני שני השפים של המקום. הקונספט הוא בישול גורמה, שעושה שימוש יצירתי בחומרי גלם מקומיים. בפועל זה אומר שבכל מנה משולב איזשהו מרכיב נוגד או משלים, שנותן לה ''טוויסט'' מתוחכם והופך אותה למשהו שכמוהו לא אכלנו בשום מקום אחר, כולל הרבה שילובי ים-יבשה, כמו למשל במתאבן שקיבלנו לפתיחה – סביצ'ה אנשובי ממולא בטרטר בקר. וגם במנה עיקרית נפלאה, שהיתה, ציטוט מדוייק מהתפריט: ''דג לברק צלוי במחבת בשילוב כבד אווז, על מצע ראגו פטריות, קורמסקי בצלים וקציפת פורצ'וני''. אגב, הפירוט הזה מאפיין את כל המנות המופיעות בתפריט, שכולן נוטלות חמישה או שישה מרכיבים עשויים בקפידה ומשלבות אותם ליצירה קולינרית מקורית.

אותו קונספט חל לא רק על המנות עצמן, אלא גם על משובבי החיך הקטנים המוגשים לפניהן וביניהן, כמו למשל ''סביצ'ה דג ים בדפי אורז על מצע תפוחים וסלרי עם יוגורט עזים'', שהוגש לנו בין מנה ראשונה של ''נתח כבד אווז על מצע טארט שום בקרמל בליווי ציר עגל וחמשת התבלינים'' לבין עיקרית נוספת של ''סינטה טלה במילוי פיסטוק, לצד חציל, תורמוס וירוקים בציר טלה טבעי וערער'' כל מילה נוספת מיותרת.

ההקפדה והמקוריות מאפיינות גם את דרך הגשת המנות. במיוחד שבו את עינינו (ואחר כך גם את חיכנו) מנה ראשונה שהוגשה בסירת חרסינה מוארכת בה שכבו גבעולי אספרגוס בגריל כשעליהם ניצבים גלילי חציל קלוי במילוי גבינת עיזים מפוחמת; התוספת לסינטה - פולנטה ברוטב שקדי עגל, שהוגשה בפנכת נחושת בסגנון עתיק; מתאבן מקסים של קציפת פורצי'ני ופיסות כבד אווז שהוגש בתוך קליפת ביצה מרוקנת; והמנה האחרונה אותה חלקנו – קרם ברולה. המנה הסטנדרטית הפכה כאן לציור צבעוני על צלחת, בה הונח ריבוע קרם ברולה מעוטר בתלתלי אננס טרי ועלי לואיזה מסוכרים, לצידו תלולית קטנה של טפיוקה ממותקת, ועל ידו – סורבה דלעת(!) עז צבע על מצע של גרניטה קפה.

למען ההגינות יש לציין כי מחיר החוויה אינו זול. ארוחה זוגית מלאה יכולה לעבור בקלות את החמש מאות שקל, עוד לפני יין. מצד שני, מעטות המסעדות המספקות תמורה כל-כך מענגת. אנחנו, מכל מקום, קמנו אחרי שעתיים ומשהו מחוייכות, נינוחות ומפוייסות עם העולם כפי שלא היינו מזמן. ותאמינו לי, זה שווה הרבה.

כתית
בית אלנבי, נצר סרני
9278050 – 08

.