חופי הפלא של נווה צדק - קימל


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

  ''אז איפה נפגשים?'' אלוהים יודע, צריך לחשוב, אמרתי. ''אולי בקימל?'' היא שאלה. קימל? וואוו לא הייתי כבר יובלות, ממממ.... את יודעת מה? למה לא? יש מצב, תודיעי לבנות. וכך קרה שפגישת הבנות הרבע שנתית, יומולדת זה רק התירוץ, נחוגה הפעם בקימל. ושם, יש לומר, נחוגה בפאר והדר, אבל למה להקדים את המאוחר.

קימל למי שעוד לא הספיק לבקר בה אף פעם, יושבת בקצה קצה של נווה צדק, השכונה הכי חושנית ומלאת קסם של תל אביב. פסיעה אחת ממנה כבר מתנחשל מגדל שלום, ומעבר לו, מה שהיה מתוכנן להיות עיר גנים לבנה. אם תגיעו אליה מתוך העיר, כמונו, תחוו במלוא העוצמה את המעבר המהיר בעולם, מהחיים בזבל לפרובאנס.

חלל המסעדה הנמוך ממפלס הכביש, חמים ונעים כמו קן. התפאורה תוכננה כמו שאנחנו מדמיינים לעצמנו את אותן מסעדות בחופי הפלא של דרום צרפת - נכון שהיום כבר קשה לדעת אם מסעדות המקור נראו ככה, אבל בעצם, למי איכפת. ערמות של ירקות דחוסים על מדפים בתצוגה משובבת עין, קערות עמוסות חמאה וזיתים, הכלים על השולחנות הם מכל מיני, מעט מחרס מעט זכוכית, חלקם מצויירים, אחרים חלקים, והכל ביחד עם תצוגת בקבוקי היין וחפצי החן משתלב לכלל שלמות מרגיעה וחמימה. מתאים לנו בול.

היינו ארבע וכבר אכלנו בחיים איזו ארוחה או שתיים, לכן, לצורך הגיוון הלכנו על ארוחת טעימות (יש להזמין מראש). ראשונה הגיעה מרגריטת לימון קפואה בתוכה שחו פירות יער אדומים. תמיד נחמד לפתוח באיזה אלכוהול קטן, לא? ואז, שיירת מנות.

עושה רושם שמישהו במטבח של קימל עושה חיים משוגעים, משתולל עם מבחר המצרכים שהשוק הסמוך מציע. סלט ירקות טרי עם בוטנים, גבינה וקרוטונים היה לא רק טעים, מפגש הטעמים והמרקמים הציג דוגמא טובה לסינרגיה. מוצרים פשוטים שיצרו יחדיו סך כל משובב חיך. טרטר הסלמון תובל בגרגירי כוסברה החביבים עלי ובג'ינג'ר, אחריו כיסוני רביולי ממולאים בגבינת צאן, עם קוביות בטטה ששמרו על נגיסות נעימה. רוטב השמנת תובל בקצח ועשבי תיבול. שילוב הצבעים שדרג את המנה הטעימה ממילא, לכלל יצירה שאחזור לטעום בשנית. אחר כך היו גם פטריות ממולאות בכבד אווז ושרימפס ברוזטה, ויסלח לי אלוהי המטבח אם היו עוד.

במנות העיקריות הבנו שיש בעיה, אחרי הכל אנחנו בנות ויש גבול למה שאנחנו יכולות לאכול (גם כשאנחנו לא בדיאטה. לא שזכור לנו מתי קרה שאף אחת מאיתנו לא דייטה אבל למה לעסוק בקטנות, היום יומולדת). קאבבונים בסלסת עגבניות מתקתקה היו הראשונים, והם היו עשויים בדיוק, עסיסיים, ומתובלים במידה, משתפים פעולה נפלא עם הרוטב המתקתק. אחר כך הגיעו נתחי דג מוסר ברוטב שמנת זעתר וזיתים. השמנת עידנה את תוקפנות הזעתר שהפך לבן לוויה מצוין מקומי ומרענן לדג. מומלץ.

אם אינני טועה בשלב זה, כשהכרתנו הולכת ומתערפלת, טוב גם שתינו לא מעט, ביקשנו שיוותרו לנו על שאר המנות, אבל איפה, רק תטעמו, התחנן המלצר. עוד מילותיו מרחפות בחלל, הגיעו נתחוני העוף בטריאקי. הפטנט של הקפצת הפסטה ברוטב בו התבשל קודם העוף הזכירה לי מנה נפלא שאכלתי בביסטרו פריזאי, שם הוקפצו האטריות ברוטב צלי העוף ובחמאה. טכניקה שהפכה לבת בית קבועה במטבח שלי. בשלב כבד האווז בפירות יער נאנחה רוני כשעיניה מצועפות, זוכרות את כבד האווז של מרי אנטואנט (מסעדה צרפתית ז''ל), ''זה כל כך מזכיר....''.

בסך הכל ספרנו שבע מנות ראשונות ושבע עיקריות, ולפני שעוברים למנה האחרונה אני פשוט חייבת מילה על תוספת אחת (מיני רבות, כמובן) ששבתה את לבי: פרוסות גזר בטרגון. הגזר, שהוא לא ממש ירק גורמה, בושל לדרגת אל דנטה, המתקתקות הטבעית שלו השתלבה מצוין עם התיבול העדין, כשעשבי הטרגון משתלבים ליצירה מושלמת. הייתי אוכל מזה גם מנה שלמה.

אם לא ידעתם, בנות, גם כשהן חנוקות, לא יכולות לוותר על משהו מתוק לקינוח. לכן, בהתעלם מכל הנאמר למעלה, טרפנו ואף ליקקנו את הצלחת עליה הונחו קציפות מרנג פריכות מבחוץ ורכות בפנים, שריחפו מעל ענני קצפת ורוטב פירות יער. אחר כך חיסלנו גם את מבחר הסורבטים שהגיעו בכלי חרס קטנטנים (והנה ההוכחה שיש אלוהים).

כל זה ואף יותר עולה 175 שקל לאדם כולל יין וקפה, ויש תמורה לכל שקל.
יצאנו לרחוב השחר, בעל השם הקסום, העמדנו פנים שמגדל שלום לא שם, פנינו חדות אל שבזי וצחקנו כל הדרך עד לים. כדאי גם לכם. מאוד.

קימל
השחר 6, תל אביב
5105204 – 03