קפריזה כפרית

 התמוגגנו מהמקום, שנמצא בתוך גינה פרטית (סליחה, תיקון - נחלה פרטית) ירוקה ומוצלת. התפריטים גילו שקפריזה עברה לאחרונה שדרוג מבית קפה של קפה פלוס עוגה או מקסימום ארוחת בוקר, לביסטרו כפרי שלא היה מבייש גם את כפרי פרובאנס או בורגונדי.

לגמרי לא קפריזי היה הביקור שלי בקפריזה, בית הקפה הכפרי שבמושב חרב לאת בצפון השרון. למעשה, הוא היה מתוכנן היטב. כשבוע לפני שהגענו לשם, כבר הרמתי טלפון ושריינתי מקומות, שניים, לשישי בצהרים, שעת העומס הרשמית של כל בתי הקפה באשר הם ושל קפריזה בפרט. בניתי על בוקר רגוע עם זוגתי חובבת השופינג, כזה שירחיק אותה מחנויות וישמח בו זמנית אותי ואת מנהל הבנק שלנו. בקרוב כך מספרות השמועות, צפויים הבנקים להפסיק לאפשר לנו אוברדראפטים וכדאי להתחיל להתכונן לתקופת היובש. האמת היא שחשבתי גם ששם, בחיק צמחייה ירוקה ובקצה העולם במונחים לב תל-אביביים, תהיה לי סוף סוף קצת הפוגה משגרת בוקרי השישי שלנו, שחגה קבוע סביב הסייל התורן באחד מקניוני גוש דן, או האירוע שלקראתו חייבים, אבל ממש חייבים, לצאת לחנויות ולרכוש מלתחה חדשה, ובדרך למדוד עוד איזה 37 רק בשביל הכיף (או שאולי זה מבחן לכוח הסבל שלי?).

בדמיוני ראיתי איך אנחנו מעבירים את היום החופשי שלנו מעבודה וממשפחה בקריאת עיתונים ובשיחה נינוחה על ארוחת בוקר גדולה ומפנקת. בפועל, הגענו בשתים עשרה ורבע, בדיוק רבע שעה לפני שמפסיקים להגיש בקפריזה את ארוחת הבוקר שלשמה נסענו כמעט חמישים קילומטר. היינו גם נורא רעבים. בכל זאת יצאנו מהבית בתשע בבוקר והספקנו כבר לצבור לא מעט קילומטראז' במסדרונות של מיטב חנויות המותגים של הרצליה פיתוח (ידעתם שיש שם מיני קניון שכולו עודפי קולקציות קודמות?), שפיים, געש וכמובן, איך אפשר בלי - איקאה.

החלטנו לשתות לימונדה ולחכות לשתים עשרה וחצי, השעה בה מחליפים במטבח את תפריט הבוקר בזה של הצהרים. בינתיים התמוגגנו מהמקום, שנמצא בתוך גינה פרטית (סליחה, תיקון - נחלה פרטית) ירוקה ומוצלת, ומרוהט בשולחנות עץ משפחתיים וזוגיים ובפינות ישיבה נמוכות על כורסאות וספות בהירות.
מהר מאוד הבנו שבחרנו נכון. התפריטים גילו שקפריזה עברה לאחרונה שדרוג מבית קפה של קפה פלוס עוגה או מקסימום ארוחת בוקר, לביסטרו כפרי שלא היה מבייש גם את כפרי פרובאנס או בורגונדי.

בחרנו בסלט של עלי בייבי ושרימפס ובחציל על הגריל עם טחינה וסלסלת עגבניות כמנות ראשונות. שתי המנות היו מוצלחות ונטרפו בתוך שניות. ניגבנו את הצלחות עד תום עם פוקצ'ת הבית שהגיעה יחד איתן לשולחן כשהיא חמימה וטרייה, והמתנו למנות העיקריות. אנטריקוט על הגריל עם סירות תפוחי אדמה, שהגיע חרוך מבחוץ ועשוי מדיום-רייר, בדיוק כנדרש, מבפנים, נועד עבורי. זוגתי התלבטה שעה ארוכה ובסוף, בהמלצת המלצר, הזמינה נתחוני אנטריקוט ברוב דבש ובלסמי שהוגשו על גבעה של פירה תפוחי אדמה. שתי מנות ביסטרו קלאסיות ומספקות שהותירו אותנו שבעים עד להתפקע.

לא שזה גרם לנו לוותר על הקינוח. מה, לא מגיע לנו אחרי הבוקר המתיש שהיה לנו? טעמנו מרקיז שוקולד ופצפוצי אורז נחמד אבל לא מזהיר והתלקקנו מעוגת פרג ותפוחים מעולה.

בדרך החוצה קלטו עיניה של ''שתחיה'' את השלט ''רוניתה – דברים יפים'' שאיכשהו חמק ממנה בדרך פנימה (האפשרות היחידה שעולה בדעתי היא שהרעב עיוור אותה זמנית). ''דקה אחת ואני בחוץ, אני פשוט חייבת לראות מה מוכרים פה בכפר'' היא ספק הבטיחה ספק התחננה. עם גישה נשית מתוחכמת כזאת יכולתי לעצור אותה? סבתי על עקבי וצנחתי על אחת הכורסאות מנסה בהיחבא לפתוח את הכפתור במכנסיים. ''את יודעת מה, אמרתי למלצרית. ''תביאי עוד חתיכת עוגת פרג. אם כבר אז כבר''.

קפריזה
משק 38, מושב חרב לאת (צפונית לצומת בית ליד)
טלפון 6251110 – 04