ענבל לורן מטיילת ברמת הגולן ועוצרת לאכול במסעדת בית הצייד בג'יש.
בפסח האחרון, באחד מימי חול המועד, נסענו, בן זוגי ואני, למפגש חברים ברמת הגולן, שכלל לינהובישול בשטח, ועצרנו לאכול בדרך בישוב ג'יש, רגע לפני שאנחנו מתנתקים מהציוויליזציה. יש לי חיבה לישוב הזה בגליל העליון שחיים בו נוצרים ומוסלמים, גם הודות לשמו (בעברית: גוש חלב), וגם הודות לביקור במקום לפני כעשור שנחקק בתודעתי. אז עשינו סיור עם חקלאי מקומי מג'יש, שהיה בעל לב וחזון גדולים. מאותו ביקור זכורים לי במיוחד אגוזי המלך שאכלנו מהעץ, הסמטאות העתיקות והנוף היפה הנשקף מהיישוב.
הפעם, כשנסענו לצפון בפקקים של החג, קיווינו לעצירה שתשיב את נפשנו עם אוכל טוב ומנחם, כך מצאנו את עצמנו בבית הצייד בכניסה לישוב. דרך הטראסה המקורה הבנויה סביב עץ זית עתיק, נכנסנו לחלל הפנימי של המסעדה הבנויה מאבן. עיצוב המקום מצדיק לחלוטין את שמו. את הקירות מעטרים פרוות, עורות, ראש צבי, ציורים ופסלים של בעלי חיים וכלי צייד. הרהיטים - מעץ כבד, הרצפה - מצוירת, התקרה מעץ ותלויים ממנה שנדלירים, ובחלל המסעדה שוררת אפלוליות נעימה. האווירה במקום מייצרת תחושה של חו"ל. הלב הפועם הוא משטח הצלייה הגדול במרכז ומקרר היישון שנחים בו נתחים מרשימים. התיישבנו לצד שולחן עם כסאות עץ בעלי מסעד גבוה במיוחד ומיד הוגשה לנו קערת בוטנים קלויים בקליפתם, שאותה משליכים על הרצפה אחרי הפיצוח, טרנד מהנה מאד עבור הסועדים.
המוטיב העיקרי
פתחנו בסלט ג'רג'יר, הקדמה שנועדה לעורר את מערכת העיכול לפעולה. בשם ג'רג'יר בערבית מכנים את "גרגיר הנחלים", עלה מעט חריף שצומח בארץ על גדות נחלים, וגם את עלה הרוקט, שהוא מאותה משפחה בוטנית כמו הגרגיר. הרוקט הוא בדרך כלל המרכיב העיקרי המככב בסלט הג'רג'יר, לצד רצועות פלפלים אדומים או צבעוניים ובצל לבן או סגול. כאן הסלט היה טרי מאד בחיתוך גס, עם חמיצות נהדרת ופתח לנו את התיאבון, כצפוי. מכאן ואילך, עד הקינוח, כל המנות שאכלנו התמקדו במוטיב העיקרי של המסעדה: בשר.
לראשונות טעמנו בשר בצורות מצורות שונות: ברוסקטה פילה עגל, פיקניה, עראיס וצ'וריסוס. הברוסקטה היתה עם פילה עגל קצוץ דק (ניתן לקבל גם בגרסת בשר נא), עגבנייה, בצל, ירוקים ופרמז'ן מלמעלה, וטרפתי אותה בביס אחד. הפיקניה (מנתח מיושן) הוגשה עם סלט עשבי תיבול, פלפל קצוץ דק ושום צלוי, והייתה עסיסית מאד. בן זוגי נהנה ממנה הנאה גדולה. העראיס הכיל קבב טלה ועגל, ירוקים ועגבנייה, בתוך לחמנייה שרופה מעט, בליווי טחינה ושבבי פיסטוק. הבשר והירקות היו באיזון קוסמי, הקבב היה רך ושומני והיה ניגוד נפלא בינו לבין גב הלחמנייה הקריספית. נקיניקית הצ'וריסוס הייתה עשויה בשר בקר, והוגשה בצורת ספירלה, לצד סלסת עגבניות ושום צלוי, והיתה מצוינת גם היא, שומנית ומתפצחת בנגיסה.
את הארוחה ליווינו ביין לבן יבש מזן ויוניה, שבאשיר סלימאן השף מכין בעצמו מכרמים באזור. הוא היה קליל ונתן טון רקע נעים מאד לארוחה, בדומה לבאשיר עצמו, שניצח על התזמורת במסעדה שהייתה מלאה כמעט עד אפס מקום, מדבר עם הסועדים ועם העובדים שלו, עם שפם משעשע, כובע בוקרים ואנרגיות נהדרות. סלימאן למעלה מעשרים שנים במקצוע, ולפני כחמש שנים פתחו הוא ואשתו את המסעדה.
אנטרקוט על העצם
לעיקרית חלקנו מנה זוגית של אנטרקוט על העצם, שהוגש על מגש עץ רחב ידיים, כשלצדו נחים עגבנייה ובצל צלויים (יש לי כמעט פטיש לירקות שנצלים לצד הבשר וסופגים ממנו ניחוחות וטעמים), מעט תפוח אדמה וצ'ימיצ'ורי, שהחמיאו מאד לכוכב הראשי. אכלנו את האנטרקוט בידיים להעצים את החוויה. זה היה נתח משובח של בשר עגל, שהתיישן במסעדה משך כמה שבועות. הוא היה עסיסי מעין כמוהו, עם טעמי יישון עמוקים. לא התאפקתי ואכלתי גם מחתיכות השומן. אגב המחירים במסעדה, ביחס לבשר המשובח, הם הוגנים בהחלט לטעמנו (ראשונות בשריות וסלטים: כ-30-40 שח, אנטרקוט או פילה 300 גרם – כ-100 שח).
בשולחנות לצדנו ובטראסה בחוץ היה ערב רב של סועדים, מקבוצות מטיילים דרך משפחות, מקומיים, חיילים ושוטרים. ברקע התנגן אלבום של מלחם ברכאת, זמר ויוצר לבנוני, שהיה בן לוויה נהדר לסעודה. הייתה זו מחווה חד פעמית לכבוד חג הפסחא, למוצא משפחתו של השף סלימאן בקבוצת הנוצרים המארונים בלבנון, ולטעמי כדאי לבעלים לאמץ אותה גם בימי חול.
לילות ביירות
לקינוח הזמנתי ליאלי ביירות (לילות ביירות), קינוח לבנוני שניתן להשיג בגליל: זוהי עוגת סולת עם קרם ופיסטוק. כאן הקינוח נעשה על ידי אשתו של השף והורכב מבסיס קאפקייק סולת עם קרם מסטיקא בכמות הגונה, סירופ סוכר ושבבי פיסטוק (המסטיקא מקורו בשיח אלת המסטיק, ומשמש בין היתר ליצירת מרקם בקינוחים וגם כתבלין). המנה הוגשה על צלחת חרוטה נאה מכסף. הקרם היה יציב מאד ובעל איכות פחות קרירה מזו האופיינית לקרמים חלביים, כנראה זו הסיבה שהזכיר לי קצפת צמחית, ולכן גם פחות נהניתי ממנו. לצדו שתינו תה עם נענע טרייה, כהרגלנו בקודש ובחול (המועד).
באופן מפתיע, הרגשנו קלילים באופן יחסי לארוחה הדשנה שחלקנו. אני מייחסת את זה למיעוט הפחמימות בארוחה, שהתמקדה בחלבונים וירקות. שמחים וטובי לבב, המשכנו לגולן, לבילוי שונה בתכלית.
בית הצייד בג'יש, עצירת חובה בצפון לחובבי בשר משובח ואנרגיות מרוממות.
