סופשבוע של אוכל טורקי

אחרי החגים ולפני הגשמים, רגע לפני החזרה לשיגרה, יצאנו למסע קולינרי קצר באיסטנבול, במטרה קצת לטייל, קצת לנוח והרבה לאכול. כי אם יש מטבח ששווה לנסוע במיוחד בשבילו זה המטבח הטורקי, על תבשיליו, תבליניו וטעמיו המיוחדים.

היצע המסעדות, בתי האוכל, בתי הקפה והממתקיות לסוגיהן מסחרר ממש, וארבעה ימים הם רק טעימה על קצה המזלג – תרתי משמע. לכן כדאי להצטייד מראש בכמה המלצות בטוחות, אך גם להיות פתוחים לגיחות ספונטניות למה ששובה לכם את העין והלב באותו רגע.
אז הנה כמה טעימות ממה שיש לאיסטנבול להציע ל"פודיז" שביניכם, בעיקר משני צידיו של גשר גלאטה, שהוא הלב הקולינארי של העיר.

מסיור:

שוק התבלינים - את היום הראשון פתחנו בצעידה מהמלון אל גשר גלאטה הסמוך, החוצה את הבוספורוס לכיוון העיר העתיקה. בעבר השני חיכה לנו שוק התבלינים, המכונה גם "השוק המצרי". איזה שפע! איזה מגוון! הררי תבלינים צבעוניים, ממתקים טורקיים מכל הסוגים והמינים, דברי מאפה, חמוצים, מגשי בקלווה, רחת לקום בציפויים ומילויים שונים, העין לא שבעה.

העממית:

מסעדת חמדי – ממוקמת במיתחם של שוק התבלינים. שמה מתנוסס בענק מחוץ לבניין ואי אפשר לפספס אותה, והיא מגישה אוכל עממי באיכות גבוהה ומחירים סבירים. החומוס הטורקי שדגמנו התגלה כגירסה גרגרית יותר ממה שאנחנו רגילים, ולא היה בשורה גדולה. לעומת זאת הדולמאס (ממולאים), היו מעולים. בנוסף לעלי הגפן היו שם מעין כיסונים שחומים שהתגלו כפרוסות זוקיני ממולאות, ושני הסוגים כללו מילוי טעים של אורז מתובל עם צנוברים וחמוציות. גם הבשרים המוגשים במקום טעימים מאוד – מנה של דונר, הלא היא השווארמה הטורקית הספוגה בשומן כבש, פרוסה דק-דק ומוגשת על עלה בצק שסופג את מיציה, וקבב עם פיסטוקים, עסיסי, "קפיצי" ומלא טעם. קינחנו בבקלאווה תוצרת בית, שהצליחה להיות לא מתוקה מדיי, ובתה חזק, שמוגש אוטומטית בתום כל ארוחה.

היוקרתית:

מסעדת קושבאשי – ממוקמת בפינה נסתרת ברובע קרקוי הציורי, מתהדרת בסניפים בכל ארצות ערב, וכוללת גירסה יוקרתית (ויקרה) יותר של האוכל הטורקי. בעיקר אהבנו כאן את מנות המזה- המלצר מגיע עם מגש ועליו דוגמאות של כעשרה סוגים, מתוכם מצביעים ואומרים – את זה! וכך הגיע לשולחננו שילוב מענג של שלושה מטבלים: האחד באבאגנוש - חציל קלוי עם יוגורט, השני לבאנה סמיכה מאוד עם בצל ירוק ונענע, והשלישי סלט של עגבניות מיובשות בשמן זית מתובל עם אגוזי מלך. כל אחד מהם טעים בפני עצמו ושלושתם משתלבים להפליא ביחד. לעיקרית חזרנו גם כאן על השילוב המנצח של אחד דונר ואחד קבב עם פיסטוקים, ואז חגגנו על שני קינוחים – כנאפה מסורתית עשויה אטריות דקיקות מטוגנות עד פריכות וספוגות מי ורדים במילוי גבינה מותכת ותלולית קימאק מעל, וקינוח בשם קנטאר שאותו לא הכרנו, עשוי עלי פילו מטוגנים במילוי קרם וניל ופיסטוקים.

אוכל עם נוף:

בית הקפה שמעל מסגד סולמינייה - למען האמת, כאן באים פחות בשביל האוכל ויותר בשביל התצפית הנפלאה על כל העיר, עם להקות השחפים החגות מעל. אבל אם כבר יושבים, (ואפשר להאריך שבת, כי השירות במקום איטי ומנומנם), כדאי להזמין את מה שמכונה כאן "פנקייק טורקי" – שכבות בצק רך מקופלות שביניהן מילוי של תרד או גבינה מלוחה, אפויות בתנור ומוגשות כשהן חתוכות לריבועים. מנה גדולה ומשביעה, שיחד עם הסלט שמלווה אותה, וכמובן כוס התה הבלתי נמנעת, היא ארוחה קלה וזולה שתחזיק אתכם עד לארוחה הרצינית הבאה.

מעדניה:

נאמלי – שוכנת גם היא לא רחוק מגשר גלאטה, בצד של רובע קרקוי. מבחר אדיר של כל סוגי המזון: גבינות, בשרים מעושנים, מאפים, מרקחות פרי, חלות דבש ענקיות, רטבים ועוד. ואפשר גם לאכול במקום. אמנם אין כאן תפריט אך האוכל מדבר בעד עצמו. במקררים מוצג מבחר מפתה של סוגי מיני מֶזָה, שיפודי בשר מוכנים לצלייה, סלטים וקינוחים, מהם אתם מוזמנים להרכיב את הארוחה שלכם.
מתוקים: הלוגו של "חאפיז מוסטפה" נושא בגאווה את שנת ייסודה – 1864. יש לרשת כמה חנויות, שהמתוקה מכולן, תרתי משמע, נמצאת במרתף אותנטי באיזור טופקאפי. מדפי התצוגה כוללים מגוון מדהים של מיני מאפים, ממתקים וקעריות קינוחים, מהם אנחנו בוחרים את הסוטלאץ', שהוא פודינג אורז בחלב שנאפה בתנור עד לקבלת קרום שחום ומעורר תיאבון, ופודינג חלב עם שכבת פירות יער מעליו. זה גם המקום להצטייד באריזות מתנה מהודרת עם מבחר מטעמי המקום.

אוכל רחוב:

גם הוא קיים כאן בשפע, החל מארוחות בוקר שופעות מזטים, דרך מיתקני שווארמה אימתניים ששומן כבש ניגר עליהם בלי חשבון, ועד המנה שהכי שבתה את לבי: ממש על המזח עמדו כמה נערים וצלו פילטים של דג טרי על מנגל גחלים מאולתר, כשריח הצליה נישא באוויר ומושך אליו את העוברים ושבים. השלושה עבדו בזריזות: אחד מפלט, אחד צולה והשלישי כורך את הדג המוכן בתוך פיתה דקיקה, מוסיף שפע בצל ירוק ונענע, צולה עוד כמה דקות את הפיתה המגולגלת, יוצק עליה רוטב ארומטי ומגיש לך בשקית נייר מנה לוהטת ופריכה. ומכל מעדני איסטנבול, זה הטעם שנשאר איתי עד עכשיו.