שלושת הקצבים

ליאור פנחסי יצא לדייט ראשון במסעדת שלושת הקצבים הנתנייתית ונהנה מסלטים איכותיים ובעיקר מאחד הנתחים הטובים ביותר שטעם בחייו.

"אבל מה לא טוב בה?" "יפה, חמודה, חכמה, שנונה, איך זה לא הספיק?" אח שלי חפר לי בדיבורית בזמן הנסיעה שלי לנתניה ולא הצליח להבין איך הדייט שהיה לי בשבוע שעבר עם הבחורה שהוא ניסה לשדך לי לא צלח. לכו תסבירו לו שקרניבור כמוני פשוט לא מסוגל להיות עם צמחונית. אין מה לעשות, האהבה שלי לבשר יותר מדי גדולה. "טוב יאללה, הגעתי למסעדה. קבעתי כאן לדייט והפעם אני אופטימי, וויש מי לאק". עדי קוראים לה. נתנייתית. וכשלדייט הראשון היא רצתה שניפגש במסעדת שלושת הקצבים בנתניה, כבר הייתי מבסוט. בחורה שאוהבת בשר ואין לה בעיה לאכול בדייט? נשמע מבטיח. גם היא וגם המסעדה שכבר הספקתי לשמוע עליה הרבה וראיתי אותה מככבת ברשימת המסעדות הטובות בנתניה.

הכול התחיל באטליז האהוב


עדי והחיוך ההורס שלה חיכו לי בחוץ. נכנסנו לחלל נעים ומזמין, שהיה להפתעתי עמוס בסועדים, למרות שזה היה שני בערב. עדי סיפרה לי שהמסעדה הוקמה על ידי משפחת קצבים שמנהלת את אטליז בוארון הידוע והאהוב בנתניה, שנחשב לאחד האיכותיים בארץ ופועל כבר עשרות שנים. בעקבות הביקוש הגדול של הלקוחות שלהם למסעדה בה יוכלו לשבת וליהנות מהנתחים שלהם ולא רק לקחת אותם הביתה, הם קיבלו את ההחלטה המתבקשת, ובארבע השנים שהמסעדה קיימת, היא כבר הספיקה לצבור לעצמה קהל רחב ומגוון, שמגיע גם מערים רחוקות. בשולחנות לידינו ראיתי צעירים, מבוגרים, זוגות בדייט כמונו וגם משפחות ושולחנות של חברים, חילוניים לצד דתיים, כי המסעדה גם כשרה בהשגחת הרבנות ונותנת פתרון מעולה למי שמחפש קולינריה כשרה וטובה ולכל מי שפשוט רוצה לאכול בשר משובח.

כל הטעים שבסלטים


"אני מקווה שאתה רעב", עדי חייכה ואני טבעתי בעיניים היפות שלה וכמעט שכחתי שבאנו גם בשביל האוכל, אבל רק כמעט. על השולחן נחתו לאפות חמות ופלטה של סלטי הבית שמוגשים ללא הגבלה ומוכנים מדי יום ע"י השף. הרגשנו את הטריות והרעננות בכל ביס וממש שמחתי לגלות הרבה יותר מפלטת סלטים בנאלית. לא סתם עדי אמרה לי שיש כאלו שמגיעים לכאן במיוחד בשבילם, ולא רק בשביל הבשר. ונהנינו במיוחד מהחצילים, הקישואים, הדלעת והקוסקוס עם החמוציות. גם הלאפות היו טעימות במיוחד, אבל השתדלנו לעמוד בפיתוי ולא לחסל אותן, כדי להשאיר מקום להמשך.
לצד הסלטים נהנינו גם ממנות ראשונות שהזמנו אחרי התלבטויות קשות מתוך המבחר העשיר של הראשונות שחייך אלינו מהתפריט. צ'יפס טעים של תפו"א ובטטה שאי אפשר היה להפסיק לנשנש, וסיגרים פריכים ונהדרים במילוי שקדי עגל, שהוגשו בליווי טחינה. איזה כיף של פתיחה. אבל אני כבר חיכיתי לדבר האמיתי.

שחורה אני ונאוה


"טסססססססססס", הו הנה זה מגיע. הצליל האהוב עליי ביקום. רחש הבשר המתקרב ומגיע לשולחננו, כמו אומר, חכו חכו, אין לכם מושג מה מחכה לכם בכלל. ובאמת שלא היה לנו. גם כשראינו בתפריט בקטגוריית הספיישל נתחים את התיאור המפתה של סטייק עגלה שחורה על העצם, לא הבנו בכלל את גודל התענוג המצפה לנו, תרתי משמע. גולת הכותרת של התפריט ישבה לה במלוא הדרה על השולחן, והמראה היה כל כך מרהיב ומעורר תיאבון, שאי אפשר בכלל להסביר את זה במילים.
קילו ומאתיים גרם של אושר בדמות בלאק אנגוס אמריקאי, שפורק לנתחים יפים ולצידם העצם. הנתחים הגיעו בליווי מאתיים גרם כבד אווז נימוח, כמו גם עם מח עצם, פלחי תפוחי אדמה, קונפי שום ורוטב צ'ימיצ'ורי. כולם התגלו כמלווים מוצלחים, אבל מטבע הדברים הם פחות עניינו אותנו. אנחנו התרכזנו בעיקר בבשר, שהיה פשוט מושלם, נימוח בפה ועם צבע ורדרד משגע בדיוק במידת העשייה המדויקת. תנו לי בשר על העצם ואני מאושר. אין כמו התחושה הזו של האדם הקדמון. זו הייתה חגיגה לפה וחגיגה לעיניים, ואי אפשר היה לפספס את איכות חומר הגלם ואת העובדה שבאמת זכינו כאן לחוויה יוצאת דופן שתיכנס ללא ספק לרשימת הנתחים הכי מרשימים וטובים שאכלנו.

סיום בטעם של עוד


היינו כבר במצב של חצי עילפון, אבל לא ויתרנו על הסיום המתוק שלנו ונהנינו גם מעוגת שוקולד חמה עם כדור גלידת וניל, וממנה קלאסית של פבלובה בליווי פירות יער. פשטות מפנקת וטובה, שהמשיכה את התחושה הכללית הנהדרת שהייתה לנו מהמקום הזה. זה לא רק הבשר המשובח, זו גם האווירה, היעילות, ההקפדה על כל פרט, השירות הידידותי בגובה העיניים, וכל הסיבות שגורמות לך כבר כשאתה יוצא מדלת המסעדה, לחשוב על הביקור הבא שלך במקום.
ומה נסגר עם עדי? אם זה עוד לא היה ברור, נתניה הפכה ליעד קבוע בווייז שלי, ולא רק בזכות שלושת הקצבים...

לחם בשר הרצליה אירועים חדשבמסעדות או לקחת במשלוח - כבר 12 שנה - מקסיקנה