האיטלקייה החדשה בנמל יפו: סיקיליה

"גם מנת הרביולי זנב שור עשתה את העבודה, עם רביולי במילוי עשיר של תבשיל זנב שור מפורק, ירקות שורש ובטטה ברוטב ציר בקר וגבינת גראנה פדאנו. הבשר הנימוח והנהדר בהחלט קיבל עטיפה אוהבת וראויה של רביולי, שהטריות שלו הורגשה בכל ביס...". ליאור פנחסי ביקר באחות הצעירה של 'הזקן והים'. על רקע נופי הנמל והסירות, הגלים והשקיעות, תמצאו את 'סיקיליה', בעלת חלל פנימי בסגנון כפרי-מודרני, וארוחות מושקעות מהמטבח הסיציליאני. אל תשכחו להזמין מקום מראש!

"יפה כאן, באמת יפה. יש פוטנציאל כל כך ענקי למקום הזה וחבל שהוא לא זוכה להצלחה שמגיע לו, כמו נמל תל אביב". מרגע שהגענו לנמל יפו והתחלנו להסתובב במקום, מעיין אחותי לא הפסיקה לחפור לי על כמה שמשגע פה ושהיא לא מבינה איך פרויקט חידוש נמל יפו לא עמד בציפיות ורוב המסעדות שהוקמו בו לא שרדו, חוץ כמובן ממסעדת הדגים הפופולרית הזקן והים, שהיא סיפור הצלחה מטורף. אני הסכמתי כמובן עם מעיין, אבל הייתי יותר מדי רעב בשביל החפירות שלה. לכן, ברגע שעברנו ליד הזקן והים וראיתי ממש לידה את סיקיליה, המסעדה האיטלקית החדשה שמחמוד דאוד, הבעלים של הזקן והים פתח, היה לי ברור שאנחנו נכנסים.

הנוף היפה מתחרה ביופי על הצלחת

כמו הזקן והים, גם סיקיליה עצומה בגודלה, ובחלל הפנימי והחיצוני יכולים לשבת מאות סועדים. בחרנו להתיישב בחוץ, נהנים משמש מלטפת ובריזה נעימה מהים. תוך זמן קצר, שמש כתומה-צהובה החלה לשקוע ולהזכיר לנו שוב כמה שהמראה הזה יפיפה. מעיין נכנסה למוד פסטורלי ופיוטי ושרה "השחפים על המזח כבר עפו והים השתתק ונדם, זוהי יפו ילדה, זוהי יפו..." אבל אנחנו לא רצינו לעוף לשום מקום, ושתקנו רק כי העדפנו להתעסק בפלטת הפתיחים שהגיעה לשולחננו און דה האוס, עוד לפני שבכלל עיינו בתפריט. פוקצ'ה חמה ונהדרת עם מטבלים, ועוד חמישה סוגי סלטים משתנים: כרובית, קישואים, סלט פסטה קר, סלט כוסברה ופטוש. אחלה פתיחה.

התפריט הכל כך עשיר הצליח לבלבל אותנו. מגוון באמת מרשים של כל המנות שרק תעלו בדעתכם וגם כאלו שלא. עם נוף הים המשכר מול העיניים, החלטנו לטעום קצת מאוצרות הים, ולראשונות הזמנו קרפצ'יו תמנון ושרימפס ג'מבו. הקרפצ'יו תמנון, שכבר הספיק להפוך ללהיט בשלושת החודשים מאז שהמסעדה נפתחה, התגלה כמנה מאוד נדיבה ויפה למראה. נתחי תמנון דקים וטעימים ברוטב ויניגרט ים תיכוני חמצמץ ומרענן, עם סלט שורשים קטן במרכז.

"באיזו עוד מסעדה היינו נתקלים במנה מיוחדת כזו?", שאלה מעיין, החופרת הנצחית, אבל אני כבר הייתי שקוע כולי בלחפור במנת שרימפס בלאק טייגר אפוי עם רוטב חמאת זרעי עגבניות וצ’ילי. שרימפסים בשרניים ועסיסיים, שהרוטב הפיקנטי החמיא להם מאוד.

הכול סביב המטבח

בזמן שנחנו קצת לפני העיקריות, ניצלנו את ההזדמנות לשוחח עם השף אודי מאירי שהסתובב בין הסועדים. הוא סיפר לנו שלמחמוד, הבעלים של המסעדה, היה חלום לפתוח מסעדה איטלקית בנמל יפו, אשר תזכיר לו את דרום איטליה וסיציליה, ושם המסעדה הנבחר, סיקיליה, היה בעצם השם המקורי של סיציליה. בתהליך תכנון המסעדה והתפריט, הם נסעו גם לסיציליה, כך שגם העיצוב הצבעוני והכפרי במקום שאב את השראתו משם, וגם התפריט כמובן, שהוא איטלקי אומנם, אבל עם נגיעות יפואיות-ירושלמיות. וכמו המטבח הסיציליאני, גם כאן בסיקיליה שמים דגש על חומרי גלם איכותיים, טריים ועונתיים, ואת הכול הם מייצרים לבד בעצמם, מבצקים ופסטות ועד לרטבים ולקינוחים. לבקשת מעיין הסקרנית, אודי עשה לנו סיבוב במטבח המרשים, הגדול והמצוחצח. וואו, לא חסכו כאן בכלום. הכול יש כאן, חדר קמח שבו מכינים את הפיצות והפסטות, טאבון ענק, ציוד חדשני ומה לא.

אז מה היה לנו כאן עד עכשיו? מקום גדול, מושקע ונעים עם מטבח חדיש, שירות מהיר ויעיל, ואוכל טעים ונדיב במחירים נוחים יחסית למסעדות איטלקיות. אכן, סיקיליה מסתמנת כמו הצלחה שנמל יפו כל כך זקוק לה. לפי החיוכים של הקהל הרב והמעורב שישב לידינו, שכלל ישראלים ותיירים, נראה שאנחנו לא היחידים שחשבו ככה.

קלאסיקה איטלקית

לעיקריות הלכנו על פיצה ופסטה, הכוכבות הבלתי מעורערות של המטבח האיטלקי. לא בחרנו בפיצה סטנדרטית על בסיס רוטב עגבניות, אלא בפיצה על בסיס רוטב לבן, עם חזה אווז מעושן, אגסים בזעפרן, גבינת גורגונזולה, אגוזי מלך וארוגולה. וכל השפע הזה התחבר נהדר בפה ויצא שילוב טעמים מעניין ונכון.

גם מנת הרביולי זנב שור עשתה את העבודה, עם רביולי במילוי עשיר של תבשיל זנב שור מפורק, ירקות שורש ובטטה ברוטב ציר בקר וגבינת גראנה פדאנו. הבשר הנימוח והנהדר בהחלט קיבל עטיפה אוהבת וראויה של רביולי, שהטריות שלו הורגשה בכל ביס.

לא עבר הרבה זמן עד שעוגת הטרה לצ'ה נחתה על שולחננו. זוהי עוגת "שלושת החלבים" - עוגת טורט רכה ספוגה בחלב, עם שכבת רוטב קרמל מעליה. סיום שהשאיר לנו טעם מתוק בפה. כשעברנו שוב דרך הנמל בדרך חזרה, מעיין כבר לא חפרה, היא רק חייכה ואמרה שהיה כיף.

אבל בינינו, אחרי שלא ראיתי אותה שבוע, אני כבר מתגעגע לחפירות שלה. נראה לי שאקח אותה שוב להסתובב בנמל יפו בקרוב.