מסעדת שף בעיר הביל"ויים: אברטו גדרה

"הכוכב של הסיבוב הראשון מבחינתי הייתה דווקא מנת הטונה. את הסלק הפך שטרן לג'לי וקרץ ממנו עיגולים דקיקים שהונחו על גבי נתחי הטונה. הגזר בושל וגם הוגש כקרם עדין וכולם התחברו יחד למנה עדינה ומאוזנת עם מתיקות עדינה וטעמים אדמתיים..." יונתן שטרנברג מגלה את אברטו בה העיצוב אלגנטי ומאופק, במטבח הפתוח המולה טבעית, והמנות הן מיקס של כמה מטבחי עולם. קפיצה קטנה למושבת הביל"ויים

קשה לי לזכור את הפעם האחרונה בה ביקרתי בגדרה. אין שם יותר מדי אטרקציות ואלא אם כן יש לך סבתא או דודים שגרים שם ומזמינים אותך לארוחת חג, אין באמת סיבה להגיע למושבה. זהו, שעכשיו יש. לפני כשנה פתחה את שעריה מסעדת אברטו של השף אסף שטרן כחלק ממתחם תיירות חדש, הכולל מלון בוטיק, מסעדה ולאונג'-בר. המתחם גדול ומרשים, מוקף צמחייה ועצים ולמרות שהמלון עדיין לא נפתח, השמועות אומרות שיש בו גם ספא מפנק כך שאפשר להגיע ליום כיף וליהנות מארוחה טובה ומסאז'.

מהעיר הגדולה למושבת הביל"ויים

אחרי שצבר נסיון ועבד תחת השף-סלבריטי מאיר אדוני בכתית המיתולוגית ושימש כשף תפעולי של מסעדת המזללה, בחר שטרן לעזוב את תל אביב ולעבור לפרברים כדי להקים את אברטו, מסעדת שף, עם תפריט מצומצם אך מגוון מבחינת הסגנונות וההשפעות הקולינריות. קצת מזרח תיכון, קצת איטליה וקצת מאסיה וביחד יוצא מיקס מעניין שמאפשר להרכיב מספר ארוחות שונות מאוד באותה מסעדה.

רגע לפני האוכל, מילה על העיצוב. העיצוב של המקום מאופק ומתכתב עם הגן המרהיב שמסביב. מהתקרה משתלשלות מנורות בעיצובים שונים, הצבעים בהירים והעין נמשכת לשני מוקדים: המטבח הפתוח בו מתרחשת המולה טבעית, ובר גדול שנמצא בערך במרכז החלל. המבנה רחב ידיים, המרחקים בין השולחנות נדיבים, האקוסטיקה מצוינת והחלונות הענקיים משקיפים אל הגינה הפורחת. אפשר להגיד שהעיצוב של אברטו הוא הקדמה לאוכל.

פתחנו בשני קוקטיילים מרעננים, ספיישל שרקח הברמן על בסיס ג'ין בשבילי ו-אמרנה קוסמופוליטן לגברת. קוקטייל מתקתק פלוס על בסיס וודקה עם סירופ אמרנה, ליקר תפוזים וקרנברי. תפריט היין גם הוא מצומצם אך ניכר שהושקעה בו מחשבה ותוכלו למצוא בו מספר אופציות מעניינות מאזור גדרה (כהנוב, שורק), הרי ירושלים (קסטל, טריו, קלו דה גת) ואפילו יין הבית שמכינים עבור המסעדה בשלוש ורסיות, לבן, אדום זני – מבוסס קברה פרנק ובלנד אדום.

משחקי צבעים בצלחת

עודני מתלבט לגבי היין, ובדיוק הגיעה מלצרית נחמדה עם המנות הראשונות. פוקאצ'ה ביתית ופריכה עם סלסת עגבניות, "רול וויטנאמי" ומנה מתפריט הספיישלים של קרודו טונה אדונה עם סלקים וגזר צהוב. לא היה עוד מה להתלבט, הזמנתי כוס של יין לבן חמצמץ ועברנו לשלב האוכל. הפוקאצ'ה הייתה טובה אך השתדלנו להתאפק ולהתמקד באוכל. הרול הוויטנאמי היה טעים מאוד, דפי אורז מגולגלים וממולאים בסלט פאפאיה, מלפפון, קולי ג'ינג'ר, בוטנים ווינגרט סום-טאם. כזה לא אכלתי בחמישה שבועות שטיילתי בוויטנאם, אך מדובר במנה חמוצה-חריפה ונורא טעימה שמתאימה בול לקיץ הישראלי עם כוס יין לבן או בירה קרה. הכוכב של הסיבוב הראשון מבחינתי היה דווקא מנת הטונה. את הסלק הפך שטרן לג'לי וקרץ ממנו עיגולים דקיקים שהונחו על גבי נתחי הטונה. הגזר בושל וגם הוגש כקרם עדין וכולם התחברו יחד למנה עדינה ומאוזנת עם מתיקות עדינה וטעמים אדמתיים, שילוב טוב של צבע ומרקמים, ובקיצור – יופי של מנה שמייצגת את היד של השף עם קריצה למטבחים בהם עבד.

לעיקריות בחרנו בשתי מנות בעלות ניחוח איטלקי – "מפרץ טוסקנה" ולזניה אברטו. הלזניה לא דומה ללזניה קלאסית אלא מוגשת מפורקת עם שכבות של דפי פסטה טריים, תרד מוקרם, זוקיני וקציפת פרמזן. אל המנה ניתן להוסיף שקדי עגל בשביל השחיתות וכמובן שבחרנו באופציה המורחבת. המנה טעימה ועשירה מאוד והייתי מציע לחלוק אותה במקום לאכול את כולה לבד. דווקא שקדי העגל, קצת התפספסו ונצלו יתר על המידה לפני ששולבו בלזניה. "מפרץ טוסקנה" הייתה מנה מצוינת, פילה מוסר ים שנצרב בצורה מדויקת, ניוקי ביתי מתפוחי אדמה - באטר, פטריות צלויות, קרם בטטה עם טעמי עישון עדינים. שילוב מוצלח מאוד והתוספת של חמאה חומה ואגוזית החמיאה לה מאוד.

אברטו - הפתעה גם בקינוח

טרם הקינוח, עשינו סיבוב קצר בגינה וכשחזרנו לשולחן חיכו לנו שתי מנות: פאי פקאן עם קלתית מעט עבה מדי שהוגש עם פרוסת אננס צלוי ומנה עם השם המבטיח - ניחוחות של שוקולד - מוס שוקולד מריר, גנאש שוקולד גמיש, גלידת טחינה וקרמבל שוקולד – עוד מנה מושחתת למדי. שני הקינוחים היו טובים וההערה היחידה שהייתה לי היא שהם היו פשוט ענקיים. אני בדרך לא אחד שמתלונן על מנות גדולות מדי, אך פשוט לא הצלחנו לסיים אותן וגם כאן, מדובר במנות נהדרות לחלוקה. באברטו מגישים גם בראנץ' מפנק בסופי שבוע ולמרות שעדיין לא יצא לי לנסות שם את ארוחת הבוקר, זו בהחלט סיבה מספיק טובה לחזור לגדרה.