ג'פניקה אשדוד

"החלטנו ללכת על הספיישל של הסניף המקומי - קריספי סלמון רולס – רול סושי מיוחד וטעים עם טונה, סלמון ותוספות קריספיות מלמעלה. אני, כחובב גדול של ספייסי מיונז, טבלתי את הרול בלי הכרה..." כבר לא צריך לטוס אלפי קילומטרים בשביל ליהנות מהטעמים, מהצבעים ומהניחוחות של המזרח הרחוק. גיא סופר זמרני מגיע לג'פניקה אשדוד ומגלה שמדובר בפנינה אסייתית קסומה ומרתקת

כבר מזמן לא יצא לי לשבת במסעדה טובה. אז השארתי את הפעוטה עם אמא שלה, הרמתי טלפון לחבר טוב שגר באשדוד, ולו הייתה רק בקשה אחת – קרוב לבית. לי התחשק אסייתי, האם יש מסעדות אסייתיות באשדוד? ישבתי לבדוק. מקומות של פאסט-פוד פסלתי מיד. אני רוצה לאכול אוכל שיד שף נגעה בו, ועם רכיבים אסיאתיים אפשר לעשות פלאים. למרבה השמחה, באשדוד יש סניף של ג'פניקה. היתרון של הרשת הוא שהשף עושה ביקורות בסניפים, רמת האוכל מוקפדת מאוד ויש דגש על רמת שירות טובה וניקיון. היתרון של הסניף המקומי הוא שהוא ממוקם במתחם פתוח, אז בעיות חנייה אין, והוויז מוצא את המקום בקלות.

המקום קידם את פנינו עם מוזיקת רקע נעימה, מהסוג שמאפשר לשוחח בנחת. הבר נראה מצויד ומרשים, ויש גם מבצעים על קוקטיילים מיוחדים. כמו כן, בישיבה על הבר יש מבצעים מסוגים שונים, דוגמת מנה ראשונה חינם. אבל אנחנו חיפשנו קצת יותר פרטיות, אז בחרנו שולחן צדדי. מיד התייצב לצידנו מלצר נחמד, שהיה בקיא מאוד בתפריט, התעניין במה אנחנו אוהבים ו/או לא יכולים לאכול והמליץ על מנות לבקשתנו.

הרוטב שעושה את המנה

למנה ראשונה בחרנו, לפי ההמלצה, במנת סלט עוף עם מלפפונים. זוהי מנה שאני מרבה להזמין במסעדות אסייאתיות – הקלילות של המלפפונים עם חתיכות עוף טריות ורוטב מתקתק יוצרים שילוב שמותאם בול לטמפרמנט ומזג האוויר הישראלי הקייצי תמיד, גם באמצע החורף. פה הרוטב המריא. אני לא יודע לשים על זה את האצבע בדיוק – כמות הסלט הייתה יותר מנדיבה, אבל הרוטב המעולה היה השוס שחיבר את כל המנה יחד. המשכנו עם מנת ספרינג רול ירקות – למעשה מדובר באגרולס כי הם מטוגנים. מגיעות ארבע חתיכות בגודל יפה, על בסיס רוטב מתקתק עשוי במקום, לא הרוטב הסטנדרטי האדום-זרחני שנפוץ לעיתים במחוזותינו.

לעיקריות קצת התלבטנו, יש המון אופציות ראויות בתפריט. החלטנו ללכת על ספיישל של הסניף המקומי - קריספי סלמון רולס – רול סושי מיוחד וטעים עם טונה, סלמון ותוספות קריספיות מלמעלה. אני, כחובב גדול של ספייסי מיונז, טבלתי את הרול בלי הכרה, והחבר שלי עקץ אותי שאני אוכל ספייסי בלי סושי. הוא הסתפק בנגיעות טאריאקי קלות, וטען שהטעם אלוהי. לצידו לקחנו מנה קלאסית של מקאו ירוק עם עוף – אטריות מוקפצות בקארי ירוק וחלב קוקוס עם ברוקולי, פטריות, בצל ירוק, בזיליקום ובוטנים. מנה חרפרפה ושוב, גם פה, הרוטב היה מצוין, ביקשנו חריף אקסטרה וזה הפך את המנה למנצחת בעיניי.

הפסקת תה

אחרי הפסקת התאוששות קלה, חלקנו עוגת שוקולד וחמאת בטנים לקינוח, וליווינו אותה בתה לבן עם דובדבנים. החליטה הגיעה בקנקן יפני קלאסי – שטוח ורחב, עשוי מברזל יצוק (וכבד בהתאם) – עם מספיק תה לכמה כוסות לכל אחד מאיתנו.

אחרי האוכל הסתובבנו קצת בין החנויות השונות. הסתלבטנו אם להמשיך לטיילת לאיזה סיבוב קצר, אבל מבט בשעון ואנחות לגבי זה שמחר עובדים גדמו לנו לחזור איש איש למכוניתו בדרך הביתה. קבענו לצאת שוב בקרוב, יש עוד המון המון מסעדות באשדוד לדגום...