Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> דרבי בר דגים רמת אביב תל אביב

דרבי בר דגים רמת אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"וכקונטרה לעדינות של הלברק, הצלחת השניה מציעה לנו את המוצקות והנוכחות של פילה לוקוס 350 גרם עשוי בתנור בתיבול מינימליסטי של שמן זית, לימון, שום ורוזמרין ולצידו פירה חמאתי וטעים..." שפרה צח ובן הזוג נשאבו אל תוך עולם הים הקסום המתגלה במלוא תפארתו בדרבי בר דגים ברמת אביב

שלבים בהתפתחות הקולינרית הזוגית שלכם: שנים ראשונות – הוא מצהיר על עצמו כשונא דגים. הדג היחיד שהוא מוכן לאכול זה גפילטע-פיש. לאט לאט את מצליחה לגרום לו לטעום, פה ושם, ממנת הדג שלך, ואפילו לשמוע לפעמים ש"זה דווקא טעים". עוד כמה שנים חולפות והוא עצמו כבר מחליט מפעם לפעם שסטייק בא לו כבד מדיי וכבר עדיף דג, ואת כובשת חיוך ומתאפקת שלא לומר "אמרתי לך". ואז מגיע הרגע שהוא אומר לך מיוזמתו: את יודעת, כבר מזמן לא היינו בדרבי! וברור לך שהוא לא מתכוון לכדורגל אלא לרשת "דרבי-בר" דגים, ששניכם זוכרים לטובה, והנה המהפך הושלם.

הפתיח שאינו נגמר


אחרי שכבר פקדנו את הסניפים של נמל תל אביב ונמל הרצליה, החלטנו לתת הפעם צ'אנס לזה של רמת אביב – מין בועה ימית בלב המרכז המסחרי. לעומת הסניפים "הימיים" הסניף הזה יותר שכונתי ואינטימי באופיו, ורבים מהבאים הם משפחות מהאזור וסועדים קבועים. לא פלא. ב"דרבי" אתם יודעים בדיוק מה תקבלו: המון צלחות פתיחה נהדרות, שהמלצרים הקשובים ידאגו למלא לכם שוב ושוב, ואז דגים טריים ומשובחים, במגוון צורות הכנה: שלמים או מפולטים, בטיגון, אפיה או גריל. אז אנחנו מרימים כוסיות של יין החודש – מרלו של הרי גליל במבצע של 20 ש"ח בלבד לכוס – וכבר מבחר הסלטים מתחיל לכסות את השולחן יחד עם סלסלת לחם שיפון טרי. וכמו תמיד האיקרה המתפצפצת המכוסה גזיזי בצל נגמרת לנו ראשונה, ואחריה הפלמידה – מוצקה ועם ניחוח עישון קל, ואז אנחנו מתפנים להרינג מלוח-עוקצני, ומלווים אותו עם סלט חריף וזיתים נהדרים, ובין לבין מנשנשים מהלבנה הסמיכה-על-גבול-השמנת, מהטחינה הטעימה וסלסת העגבניות הפיקנטית, ונותנים נגיסה בפרחים הפריכים של הכרובית המטוגנת, וכמו תמיד מזהירים זה את זו לא להתמלא יותר מדיי, וכמו תמיד לא באמת מצליחים לעצור, כי, כמו שהוא מצהיר תוך כדי ניגוב יסודי של הצלחות, "אחד יותר טעים מהשני".

לוקוס, לברק, לאב יו!


בשלב העיקריות אנחנו מחליטים לחלוק שני דגים ושתי צורות הכנה, כדי שיהיה לנו מעניין. וכך מגיעות לשולחן שתי צלחות חרסינה לבנות, באחת לברק שלם עשוי בגריל, עורו פריך ומתפצפץ ובשרו הלבן נימוח עד שהוא נפרד מאליו מהעצם, ולצידו פרוסות תפוחי אדמה ברוזמרין. וכקונטרה לעדינות של הלברק, הצלחת השניה מציעה לנו את המוצקות והנוכחות של פילה לוקוס 350 גרם עשוי בתנור בתיבול מינימליסטי של שמן זית, לימון, שום ורוזמרין ולצידו פירה חמאתי וטעים. אנחנו מצרפים אליהם את שרידי הסלטים שנשארו מהמערכה הראשונה ונהנים מכל ביס, עד ש... זהו, נגמר.

היו שלום ותודה על הברולה


ורק בשלב הקינוח, בעוד אני מתלבטת בין עוגת גבינה בסגנון ניו-יורק, בראוניז ריבת חלב וקרם קפה או מוס שוקולד בלגי עשיר, ובסוף מתבייתת על קרמבל תפוחים עם גלידת וניל, הוא חוזר, כרגיל, לקרם ברולה הקבוע שלו. כי אפשר לגרום לאדם להתחיל לאהוב דגים סוף-סוף, אבל יש גבול לשינויים הקולינריים שהוא מוכן לעשות. ורק אל תקחו לו את הברולה.