סוהו ראשון לציון

"השרימפס עצמם היו עסיסיים ורכים, עטופים בתוך רוטב עשיר של שמנת, פרמזן, נענע, עגבניות שרי וגרידת לימון. צריך יד מאוד מיומנת בכדי להכין רוטב שמנת שלא יכביד על המנה ויטשטש את הטעמים..." סוהו בראשון לציון מצליחה כבר שנים להיות מותג קולינרי מוביל בארץ. טל יונאי שרייר יצאה לפצח מהו קוד ההצלחה של המקום

יש מסעדות שלא צריך להכביר במילים כדי להציג אותן, מספיק רק להגיד את השם שלהן בשביל שיידלק זיק של התרגשות בעיניים. מסעדות שמלאות בכל יום בשבוע, ואפילו יש תור ארוך בחוץ, ושלפעמים גם צריך לחכות כמה ימים כדי להשיג בהן שולחן, אבל אנחנו נהיה מוכנים לחכות כל פרק זמן שצריך בשביל לחזור ולפגוש את המנות שלהן. מסעדות שנסכים לנסוע בשבילן גם יותר משעה. מסעדות שהפכו כבר ממזמן למוסד קולינרי מוביל - והפעם, אני מתכוונת לסוהו.

אז לכבוד אווירת הולנטיין דיי שמתחילה לעטוף אותנו ולכבוד יום רביעי שהגיע, התארגנו, התייפינו, והזמנו מקום (כיאה לסועדים אחראים שכמונו) ושמנו פעמנו לכיוון ראשון לציון. האחרונה היא ממזמן כבר לא רק סופרלנד וקניון הזהב. אזור התעשייה של העיר שופע בברים ומסעדות מכל סוג שרק אפשר לדמיין, כשהמלכה של האזור היא ללא ספק הסוהו. קל לזהות את המקום, ולא רק בגלל השלט הגדול שמתנוסס מעל לכניסה. חפשו את התור הכי ארוך באזור ותדעו שהגעתם.

מבפנים הסוהו מפתיע בגודל ובמרחב, אבל מצליח לספק חוויה אינטימית ואישית לכל סועד. שולחנות העץ הכהים פרוסים על פני המקום במרחקים גדולים יחסית, המוזיקה נעימה ולא רועשת מדי והשירות תמיד יעיל ומהיר, גם כשהמקום מלא עד אפס מקום. רק התיישבנו וכבר הגישו לנו את התפריטים ולידם חמוצים יפניים רעננים וטעימים.

אסייתי עם טוויסט

התפריט של סוהו עשיר ומגוון, מסוג התפריטים שצריך להקדיש להם זמן, מחשבה ואולי גם קצת עזרה מהצוות המלצרים. הדגש הוא על אוכל אסייתי אבל לא רק. לצד מנות מוכרות של סושי ומוקפצים אפשר למצוא בשרים ומנות ראשונות שלוקחות את המטבח האסייתי המוכר למקומות חדשים ומפתיעים עם טוויסט לא צפוי.

אחת מהמנות האלו היא 'מקסיקו סיטי' שהזמנו בתור פתיח. ארבע יחידות טאקו מקסיקני עם טונה טרייה קצוצה, סלסה הבנרו וסלסלה צ'יוטל עם מיונז קארי, אבוקדו, עירית קצוצה וצ'ילי. השם אולי נשמע מקסיקני למהדרין, אבל בפועל מדובר באינטרפרטציה אסייתית למנה מקסיקנית מוכרת. הטאקו עצמם היו פריכים וגדולים ובתוכם נתחי טונה טרייה ועדינה, עם רטבים המשחקים במנעד של חריף-חמוץ שהתמזגו לכדי חגיגה ייחודית ומרעננת. לצד הטאקו הזמנו באן פנקו סלמון, לחמניות מאודות, אווריריות ומתקתקות המחביאות בתוכן נתחי סלמון מטוגנים בפנקו ותבלינים אסייתיים עם חסה, בצל, כוסברה צ'ילי חריף ואיולי קארי. הלחמניות הרגישו כמו חלום אוורירי, קלות ומתוקות וביחד עם נתחי הסלמון בפנקו נוצרה מנה עדינה ומנחמת עם טעמים מאוזנים ומדויקים. מנה שמיד לאחר הביס הראשון כבר יודעים שעבורה ניסע שוב שעה.

לא יכולנו לעבור למנות העיקריות בלי קצת סושי וסשימי, כך שמצאנו עצמנו מנשנים גם את מנת הסלמון ווסאבי, אחת ממנות הדגל של המקום, ואת ההוריקן רול. הסלמון וואסבי התהדר בחריפות עדינה, כזו שלא שורפת את החך אלא מדגישה את הטעמים השונים במנה ונותנת לה עומק. על מצע של סלט רענן ולימוני נחו להן חתיכות הסלמון הצרובות, ורדרדות וטריות, כאשר מעליהן נגיעות של איקרה, מיונז, עירית, בצל ולימון. הדג היה טרי, והטעם העשיר שלו הצליח להתבלט יפה על רקע התוספות. גם ההוריקן רול הצטיין בדגים טריים, טעמים, קלילים ומאוזנים. הרול עצמו הורכב מספייסי סלמון, עירית ואספרגוס שנעטף בטונה אדומה, ספייסי מיונז, עירית וטוביקו מפתיע, כזה שהוסיף המון קראנצ'יות נהדרת.

לקבלת השחקניות הקהל מתבקש למחוא כפיים

המשכנו את החגיגה עם שני קוקטיילים מעולים, הראשון, 'רמי מרטין', שהגיע בשיטת 'ערבב זאת בעצמך' עם בקבוק רמי מרטין קטן בצידו, והיה פירותי, קליל וטעים להפליא. השני, 'שיידי לאב', שאף הוא היה בעל נגיעות מתקתקות אך במידה הנכונה, ובלטו בו טעמים של קוקוס ואננס. אז אחרי שהטענו את הגוף, הגיע השלב להכיר את השחקניות הראשיות של הערב - שרימפס טום יאם וסלט תאילנדי.

הסלט התאילנדי היה שידוך מושלם בין אשכולית אדומה וחמוציות לכוסברה וכרוב אדום שהכל נושק לנתחי עוף בציפוי ברביקיו יחד עם אטריות שעועית דקות ומעל הכל רוטב דגים תאילנדי. מסוג המנות שכל ביס בהן הוא עולם אחר: פעם חמצמץ, פעם חריף, פעם מתקתק אבל תמיד טעים ומעניין. מנה קלילה ונהדרת שהיוותה איזון מושלם למנה שהגיע לצידה. ה-'שרימפס טום יאם' הוא עוד דוגמה מוצלחת לדרך שבה סוהו מצליחה לקחת מנות קלאסיות ולהפוך אותן למשהו מפתיע. השרימפס עצמם היו עסיסיים ורכים, עטופים בתוך רוטב עשיר של שמנת, פרמזן, נענע, עגבניות שרי וגרידת לימון. צריך יד מאוד מיומנת בכדי להכין רוטב שמנת שלא יכביד על המנה ויטשטש את הטעמים, והרוטב של הסוהו הצליח להיות גם עדין ומלטף וגם עשיר בטעם כך שירגש את החך. נגיעות הנענע והלימון הוסיפו לו טוויסט מרענן, והכל יחד התחבר לחגיגה סופר מיוחדת.

הפירמידה של סוהו

את הערב בחרנו לסיים עם קינוח הדגל של המקום - פירמידת קרם עוגיות. מגדל יפהפה ומתוק של חלבה, עוגיית פצפוצי אורז ושוקולד, כדור גלידת קרם עוגיות, אגוזי לוז מסוכרים ושיערות חלבה עדינות. נעצנו בנחישות את הכפיות בכל שכבות הטוב הזה והתענגנו על כל המתוק הזה. זו הייתה ללא ספק פצצת סוכר מרוכזת, הרבה יותר ממה שמדמיינים כשקוראים את תיאור המנה.

שמחים ושבעים עד מאוד יצאנו אל הערב הקריר של ראשון לציון ונדמה שבחוץ הלילה רק התחיל. זאת הייתה דרך נהדרת להתחיל בה את חגיגות הולנטיין דיי. עוד לא הספקנו להגיע אל האוטו וכבר מצאנו את עצמנו, שולפים את הניידים, בניסיון למצוא ביומן תאריך שבו נוכל לחזור וליהנות שוב פעם מכל העושר והאושר שיש לסוהו להציע.