פיאצה רוסטיקו תל אביב

"שתי פרוסות פילה דניס צרוב על הפלנצ'ה, קריספי מבחוץ ומאוד רך ועסיסי מבפנים, עם ירקות ירוקים ופסטה פפרדלה ברוטב שמנת לימוני עם עירית קצוצה, שהיה מעודן כך שלא הכביד על המנה...". מה עושים כשהחברה לא מפסיקה לספר על הטיול באיטליה? הפתרון של ליאור פנחסי - לקחת אותה לפיאצה רוסטיקו שבמתחם שרונה תל אביב המעניקה חוויה איטלקית אותנטית

בקיץ האחרון חברתי הטובה, מיכל, נסעה לאיטליה עם המשפחה, ואני נשארתי בדירתה לשמור על החתול ולקנא עם כל תמונה שהיא שלחה. אבל זה עוד היה החלק הקל. פרגנתי לה, באמת. הבעיה שמאז שהיא חזרה היא לא מפסיקה לחפור לי על איטליה וכמה שהיה מדהים שם ושהיא חייבת לחזור. אז לקחתי אותה לפיאצה רוסטיקו במתחם שרונה, הדבר הכי קרוב לאיטליה שחשבתי עליו.

יש קסם מסוים במתחם שרונה, בטח בתחילת הסתיו, כשתם השרב הגדול ובריזה נעימה של ערב מקדמת את פנינו. המתחם הירוק והשוקק עם בתי הטמפלרים המשוחזרים והמרהיבים נותן הכי הרגשה של טוסקנה קטנה בתל אביב.

קפלן פינת פיאצה נאבונה

פיאצה רוסטיקו היא האחות הצעירה והיפה לבית רוסטיקו ("כפרי" באיטלקית) והתפריט שלה שונה מאחיותיה מדיזנגוף ומבזל. התיישבנו בחצר הגדולה והפסטורלית. שולחנות עץ, עציץ אורגנו על כל שולחן, הכול ירוק מסביב. ממש אפשר לפנטז שאנחנו עכשיו בפיאצה נאבונה במקום ברוסטיקו. רק חסרה המזרקה. שירים איטלקיים נעימים לאוזן השתלבו עם הדי השיחות של הקהל המגוון שהתיישב ועם צחוק הילדים מהגינה הסמוכה.

בקומה למעלה יש מרפסת מקסימה. לרגע ניתן היה לדמיין את מארק שטלר, הפרדסן ובעל משק החלב של מושבת הטמפלרים, מביט עלינו בחיבה תוך פמפום מקטרתו. לשמחתנו, נאמר לנו שלמסעדה יש הסדר עם חניון TLV של המתחם, כך שהחנייה ללא תשלום בהצגת שובר מהמסעדה. כבר התחלה טובה.

פוקצ'ה עם טקס

מיד כשהתיישבנו, עוד לפני שהוצאנו מילה, קיבלנו קנקן מים לשולחן, הרגל שכל מסעדה ראוי לה שתאמץ. התחשק לי יין לבן ומושיקו, מנהל המסעדה החביב, המליץ לי על סדרת "הלבנים האצילים של צרפת – יינות מעמק הלואר ושאבלי" המתארחת במסעדה. בחרתי ביין סאנסר, סוביניון בלאן ארומטי, אלגנטי ונהדר. מיכל בחרה ב"מלוגרנו", קוקטייל הבית, המכיל קמפרי, ואן גוך רימון, טוויסט תפוז וקרנברי. קליל ורענן.

הפוקצ'ה החמימה והמהבילה שהגיעה לשולחננו לוותה בטקס משובב בו דניאל, המלצרית החייכנית והמקצועית, הביאה קערית שטוחה, יצקה לתוכה שמן זית, קטפה עלים מעציץ האורגנו שעל שולחננו, הכניסה אותם לקערית ומזגה לתוכה בלסמי. זו ללא ספק ההגשה הכי מקורית ומרעננת שנתקלנו בה.

פולנטה ומוצרלה עם קטע

לפתיחה חלקנו מוצרלה בורטה – כדור מוצרלה שהגיע קשור בסרט וכבר העלה חיוך על פנינו. וכמו ביצת הפתעה, ברגע שחצינו את הכדור, גילינו שמבעד למעטפת הקשיחה טמון בו תוכן ניגר, רך וקטיפתי, שכמעט מתחשק לצלול לתוכו. המוצרלה השתלבה נפלא גם עם רוטב הפסטו הביתי והעגבנייה הצלויה. מנה מיוחדת וטובה גם בפני עצמה וגם עם הפוקצ'ה. לצדה נהנינו מפולנטה שהמשיכה את הקו המרענן והיצירתי, עם שתי פרוסות עגולות, זהובות ויפות של פולנטה שהפכה למאפה נפלא בתנור. חבריה לצלחת: ברוקומיני צרוב (שילוב עדין וטעים בין ברוקולי לאספרגוס), טפנד זיתים וקרם פרש, הוסיפו נדבך נוסף של טעמים ומרקמים.

המשכנו עם טעימות של פיצות: מרגריטה קלאסית; קלבריה פיקנטית עם סלמי, עגבניות ופלפל קלוי; צ'יפולה רוקולה עם עלי רוקולה טריים, גבינה וצ'ילי טרי עוקצני; ופיצה לבנה עם ארבע גבינות ופטריות. הרגשנו את הקראנצ'יות בכל ביס, ואפילו הפיצה מרגריטה הבסיסית הצליחה להפתיע אותנו. הבטחנו לעצמנו שנקפוץ בהזדמנות לדלפק הפיצות של רוסטיקו בשרונה מרקט, המציע מבחר גדול יותר של פיצות.

תענוגות מהים התיכון

בין לבין, דניאל הקפיצה אתנו צ'ייסר של ליקר לימונצ'לו מסורנטו איטליה, שכמובן פרץ שוב את סכר הגעגועים של מיכל. העיקריות הגיעו בדיוק בזמן לפני שמיכל תתחיל לספר לי שוב על איטליה. לינגוויני פירות ים – פסטה עם שרימפס וקלמרי סגול ביין לבן וחמאה. התחושה האותנטית של טרטוריה איטלקית מסורתית המשיכה כשדניאל גיררה לנו את הפרמזן ישירות לצלחת, ומיכל אמרה שזה בדיוק כמו שעשה המלצר החתיך מנאפולי. ערבבנו את כל המרכיבים והרגשנו איך כל הטעמים נספגים ומשתלבים בפה. מנה נהדרת וקלילה למרבה הפלא, למרות שמדובר בפסטה.

אבל גולת הכותרת של הארוחה עוד הייתה לפנינו. שתי פרוסות פילה דניס צרוב על הפלנצ'ה, קריספי מבחוץ ומאוד רך ועסיסי מבפנים, עם ירקות ירוקים ופסטה פפרדלה ברוטב שמנת לימוני עם עירית קצוצה, שהיה מעודן כך שלא הכביד על המנה. מושיקו טען בתוקף שזו המנה הכי טובה בתפריט, ולנו נותר להסכים איתו בפה מלא.

אריוודרצ'י, פיאצה רוסטיקו

לסיום המתוק שלנו בחרנו בטירמיסו קלאסי, עם טעם קפה בדיוק במידה הנכונה. אין יותר איטליה מזה. עברו כבר שבועיים מאז שהיינו במסעדה. החדשות הטובות הן שמיכל הפסיקה לחפור לי על איטליה, אבל עכשיו היא שבה ואומרת כמה שהיה נהדר בפיאצה רוסטיקו ושהיא ממש רוצה לחזור שוב. אין בעיה, פרינצ'יפסה, מתי שתרצי.