מקס ברנר פתח תקווה

"לאחת - שניצל של מר שפיצר עם קטשופ, צ'יפסים מהצ'יפסר וירקות חתוכים במיקסר; ולשניה - ספגטי של האדון האיטלקי קרלטי ברוטב עגבנתי, הרבה גבינתי וגם קצת ירקותי..." דן תורן לוקח את שתי האחייניות הקטנות והמתוקות שלו לארוחה מפנקת וסופר מתוקה במקס ברנר פתח תקווה

בתור דוד לשתי אחייניות מקסימות (ואחיין אחד מדהים!) אני מוצא עצמי לעיתים מפנק ומתפנק בפעילויות ילדותיות מכל מיני סוגים. אז אם ראיתם פעם בחור בן 32 משתטה כמו ילד קטן בתוך בריכת הכדורים בג'ימבורי המקומי... אז יש סיכוי שזה הייתי אני - וזה רק כי אני נאלץ למלא את חובתי כדוד.

במסגרת החובה הזו אני נהנה לא רק מבריכות כדורים, אלא גם מטיולים בפארקים עם גביע גלידה ביד או מסע קניות חסר מעצורים במיטב רשתות השיווק לצעצועים (ואפילו יש לי תיק של דורה), אבל הכי אני נהנה מארוחות משותפות עם האחייניות.

ובכן, הפעם הייתי דוד לתפארת והחלטתי להתפנק ולפנק את ברצ'וק וליהי, האחייניות המקסימות שלי, בארוחת מתוקה בסניף הפתח-תקוואי של ממלכת השוקולד מקס ברנר. אזהרת ספויילר: נישנשתי שניצל ממנת הילדים ואפילו צבעתי בחוברת!

משפחה בממלכת השוקולד

מקס ברנר היא רשת שוקולד שבתוך כמה שנים הפכה מרשת של חנויות בוטיקיות לרשת של מסעדות המציעות תפריט איכותי, שלא רק מתמקד בשוקולד אלא גם באוכל של ממש. אחד הדברים, שבעיני מייחדים את מקס ברנר מיתר הרשתות, זו העובדה שלבילוי במסעדה אין גיל - מילדוד'ס ועד זקנים של ממש - כל אחד יכול למצוא את המנה שלו.

כבר בכניסה למסעדה, ניחוחות של שוקולד מתוק וחם ממלאים את האוויר - מה שגרם לשתי המתוקות שאיתי להתחיל לחייך עוד לפני שבכלל התיישבנו. תוך פחות משתי דקות כל אחת ידעה בדיוק מה היא רוצה: לאחת - שניצל של מר שפיצר עם קטשופ, צ'יפסים מהצ'יפסר וירקות חתוכים במיקסר; ולשניה - ספגטי של האדון האיטלקי קרלטי ברוטב עגבנתי, הרבה גבינתי וגם קצת ירקותי. אומנם אין לי ילדים, אבל לאחר לא מעט ביקורים במסעדות עם האחייניות שלי, אני יכול להגיד שנשבר כאן שיא אולימפי במהירות בה נבחרו המנות ובשקט שהיה עד שהמנות הוגשו לשולחן, זאת תודות לערכת הילדים המוצעת ברשת, ערכה שהעסיקה אותן, ואת האמת - גם אותי.

כששאלתי את בר, האחיינית הגדולה והיא רק בת תשע, איך המנה שלה, היא השיבה את המשפט הבא: ממש טעים לי ואני לא משקרת בכלל, אתה יודע למה? כי אם אני לא נהנית ואני אגיד שכן, תיקח אותי לכאן שוב ואז לא יצא לי מזה כלום - כך שתמיד כדאי להגיד את האמת. אם כזה משפט - אני כבר רואה איך הקטנה הזו תלך בדרכו של הדוד ותהפוך להיות מבקרת מסעדות.

הפינה לגדולים

אני ואחי ניר, שכאן היה על תקן האבא שהביא את הנסיכות לבקר את הדוד, בחרנו מנות מאגף "אוכל של גדולים". טעמנו מנה מכובדת וטעימה של פיש-אנד-צ'יפס וחלקנו טורטיה במילוי עוף ואבוקדו. המנות היה פשוט טעימות ומשביעות. גם המחיר בהתאם וכשמדובר בארוחה משפחתית הרי שהמחיר הוא פקטור בלתי מבוטל. לצד האוכל הטעים שתינו שייקים מגלידות ושוקולד שהוגשו בכוסות המיוחדות של הרשת: כוס החיבוקית המוכרת לשתייה חמה וכוסות אליס עם חור לקש.

בין ביס לביס הספקנו קצת לקשקש ולהתעדכן, ובאופן מפתיע כלל לא שמענו "אבא תחתוך לי, אבא תיקח לי, אבא תעשה לי..." וזה תודות לחוברות הצביעה, למלצריות החייכניות שעזרו לבנות לצבוע ולבחור את הציור הבא והאמת היא, כשחושבים על זה, שאולי גם בזכות העובדה שהבנות אכלו ונהנו מכל רגע.

וכמובן - הפינה המתוקה

את תשומת הלב שלהן קיבלנו בחזרה רק כאשר הכרזנו שהגיע זמן קינוח. שתי הבנות שאגו משמחה, אך כרגיל - זו רוצה את הקינוח הזה וההיא רוצה את הקינוח ההוא ויש הכל למעט הסכמה. מקס ברנר כנראה היה אבא טוב ודאג לפתור את הבעיה הזו עוד לפני שהיא התחילה - בתפריט הקינוחים העצום של המסעדה מוצעים שלל קינוחים מעוררי חשק לשוקולד על כל צורותיו אך את השיא הבלתי-מעורער קובעת מנת הסלבריישן המציעה מעט מהכל - שלושה וופלים בלגיים מעולים ועל כל אחד תוספת אחרת, כך שכל אחת מהנסיכות קיבלה את שלה והשקט התעשייתי הושב לשולחן.

את הארוחה סיימנו בחנות השוקולד הנמצאת בחזית המסעדה, ואת הבנות שלחתי הביתה עם מתנה לגיסתי, למרות שלטענתה, המתנה האמיתית היתה כמה שעות של שקט בחופש הגדול.

אז בפעם הבאה שאתם מחפשים בילוי משפחתי מעניין וגם מעט מתוק (או הרבה מתוק) חפשו את סניף מקס ברנר הקרוב אליכם, וכמובן - שיהיה בתאבון!