"מנת הסקאלופס העסיסיים, שנחו על מצע ריזוטו של שום פרא, ויניגרט עגבניות פיקנטי נהדר, צ'ילי ועירית, נכנסה אצלנו מיד לפנתיאון...". ליאור פנחסי מגיע לפאסטל השוכנת באגף החדש של מוזיאון תל אביב ונהנה ממנות מיוחדות של השף הלל תווקולי המתכתבות עם יצירות האמנות העוטפות את המקום
מאז שאני זוכר את עצמי, קינאתי באמנים, שפים ובעיקר בציירים. אהבתי לצייר כשהייתי ילד, אך כמו שפיקאסו אמר: "כל ילד הוא אמן, הבעיה היא איך להישאר אמן גם כשהוא גדל". הוריי אמרו לי אז שאת כל הציורים שהיו על המקרר, הם שלחו לדוד מאמריקה, אותו אחד שהכלב טומי בן ה-16 נשלח אליו יום אחד. יש לי הרגשה מוזרה שהם שיקרו לי. מי שנטלה בלי בושה תשעה קבין של כישרון במשפחה, היא בת דודתי ורד, ששמחה לחגוג עמי את פתיחת תערוכת היחיד שלה. לא היה לי ספק מהי המסעדה המושלמת לחגוג אירוע כזה.
עיצוב מרהיב
"וואו!", אמרנו שנינו ביחד בכניסה למסעדת פאסטל, השוכנת בצמוד לאגף החדש של מוזיאון תל אביב. זו לא הפעם הראשונה שלי במסעדה, אך העיצוב המרהיב עם התקרה הלבנה הא-סימטרית הנשאבת פנימה, מדהים אותי כל פעם מחדש. אין פלא שהמסעדה זכתה ב-2014 בתחרות עיצוב בינלאומית בתואר "המסעדה המעוצבת ביותר בעולם", ומגזין Affair הנחשב ציין את שמה בין שמונה מסעדות המוזיאונים הטובות בעולם.
השילוב בין אוכל ואמנות ניכר בכל פינה, עם תמונות אוכל מרהיבות על הקירות של הצלם דן לב, ובכלל – השף המוערך, הלל תווקולי, ולירן, מנהל המסעדה, מקפידים לחבר בין השניים בפרויקטים מרתקים, כמו למשל פרויקט "תארוחה", בו הלל הכין ארבע מנות ספיישל בהשראת יצירות אמנות במוזיאון. כל היופי הזה עשה אותנו בהחלט מוכנים לתפריט.
ראשונות ומהנות
אלכוהול ואמנות תמיד הולכים מעולה ביחד. אז באווירה כזו, הבחירה הטבעית שלי הייתה יין בלאן דה נואר של יקב הרי גליל. יין לבן מענבי פינו נואר, המשמשים בדרך כלל ליין אדום. יין קליל, מעניין ומיוחד. ורד, שתמיד בודקת בעיון את תפריט האלכוהול ובסוף חוזרת לקוקטיילים האהובים עליה, נהנתה מקוקטייל מרענן הקורץ ל"משחקי הכס", Summer is coming, עם אפרול, קטל וואן, נקטר אננס וסירופ פסיפלורה ביתי.
המשכתי להתפעל מיצירות האמנות שעל הקירות, וורד אמרה שאם כבר אמנות – היא תשמח לקבל גם אמנות על הצלחת. בקיצור – העלמה רעבה. אז התחלנו מיד עם לחם הבית – פוקצ'ה מענגת שהלל מכין במקום עם סלסת עגבניות טריות, שמן זית, זיתים שחורים ושום קונפי.
כל המנות הראשונות בתפריט הבראסרי-ים תיכוני חייכו אלינו. החלטנו שאם אנחנו כבר חוגגים בפאסטל, זה הזמן ליהנות בלי להצטנע. מכאן הגיעו לשולחננו בזו אחר זו מנות יפיפיות, שבוויזואליות המרהיבה שלהן הצדיקו את שם המסעדה ומיקומה. ברוסקטת טרטר דג ים עם מיקס של טונה ואינטיאס, עגביות קצוצות, צ'ילי, עירית ואיולי צ'יפוטלה, עטפה אותנו בעושר טעמים. בכל ביס נגלה עוד נדבך. תחילה מליחות, אחר כך חריפות הצ'ילי, פתאום מתיקות. גם ורד, שאינה חובבת עגבניות במיוחד, הודתה שזו הייתה מנה נהדרת.
במנת הסשימי טונה, נתחים עבים ובשרניים של הדג הטרי נחו על מצע של ויניגרט קארי, תפוח גראן סמית, גרגר נחלים, צנונית ומלפפון קריספי בחיתוך א-סימטרי שהתכתב עם העיצוב של התקרה. הרוטב עטף את הכול בנעימות מעודנת. מנה מגובשת ומאוזנת.
הפנינה שבצדף
מנת הקלמרי פלנצ'ה כבשה אותנו עם כרוב סגול כבוש בוויניגרט עגבניות שרי צהובות וכמון. גופי וראשי הקלמרי האיכותיים נצרבו בדייקנות ונחו בחושניות על מצע הכרוב הנפלא ברוטב פיקנטי מעולה, שבהחלט יכול היה לככב במנה נפרדת על שמו. אמנם הקלמרי והכרוב טעימים מאוד בנפרד, אבל השילוב המפתיע והלא שגרתי ביניהם התגלה כעונג צרוף.
הסקאלופ הצרוב הותיר אותנו משתהים מול יצירה אסתטית מרהיבה של סקאלופס שנחו על צדף גדול בקערה שחורה עם חלוקי נחל שחורים. ההגשה הייתה כה יפיפייה, שכמעט כאב לנו לאכול את זה ולפגום במראה, אבל רק כמעט. לשמחתנו, האסתטיקה לא באה על חשבון הטעם, שאף התעלה על הוויזואליות. מנת הסקאלופס העסיסיים, שנחו על מצע ריזוטו של שום פרא, ויניגרט עגבניות פיקנטי נהדר, צ'ילי ועירית, נכנסה אצלנו מיד לפנתיאון. זו ללא ספק אחת המנות הראשונות הטובות ביותר שזכיתי לטעום!
לוקוס אבסטרקטי ומופלא
הראשונות היו נפלאות ועשו לנו חשק לטעום את העיקריות. בהמלצת המלצרית שירן, שהייתה חייכנית, מתוקה ומקצועית, הלכנו על שתי מנות מתפריט הספיישלים. כקרניבורים, לא יכולנו שלא לבחור בנתח אנטריקוט 450 גר', נתח עסיסי, מיושן ומשויש היטב, במידת עשייה מדויקת, שלווה בכמות נכבדת של מח עצם נדיב במיוחד, ציר בקר ופירה קטיפתי. קלאסיקה.
שיפוד הלוקוס המושחר כבר אפשר לשף הלל להפגין את כל הכישרון והיצירתיות שלו. השיפוד שהגיע על מקל שומר בר, התחבא מתחת לעלי ריג'לה, עגבניות ושום קונפי. מנה יפיפייה וצבעונית כציור אבסטרקטי, שכבר עשתה לנו שמח. השמחה התעצמה עם הנגיסה הראשונה בדג הנימוח, שהיה פשוט נפלא. מופת של אנינות ועידון. המנה הזו חייבת להשתלב בתפריט הקבוע!
חוויית בילוי כוללת של אוכל, אמנות ושירות
הבטנו שבעים ומאושרים מסביב. זמן מצוין לנוח קלות לפני הקינוח, לטייל קצת ולחקור את כל יופיו של המתחם. הקהל מתגלה כמגוון מאוד, מחובבי אופרה מבוגרים ועד צעירים שיושבים על הבר המוארך ונהנים מתפריט בר אטרקטיבי וקוקטיילים, יין ואלכוהול ב-1+1 בין 17:00 ל-20:00. המרפסת המרווחת משקיפה אל גן הפסלים ונהנית מווייב יותר צעיר, עם בר חוץ, מוזיקה מהנה ואפילו די.ג'יי בשבתות ולהקה פעם בשבוע. ואז הגענו ל"קוקון", הבר הסודי והנסתר שהוציא מאתנו השתנקות "וואו" בפעם השנייה הערב, עם עיצובו המרהיב בגווני אדום וזהב. שלושה חללים שונים, ובכל אחד מהם, מצליחים בפאסטל להעניק חוויית בילוי שונה ומהנה, עם שילוב בין אלגנטיות ועיצוב לפאן טהור.
ורד חששה בתחילה מאווירה פלצנית בגלל המיקום הצמוד למוזיאון וסמוך לאופרה ולקאמרי, אך פאסטל משכילה בזכות המלצרים המקסימים המעניקים שירות אדיב ומחויך, להקליל את אווירת התרבות הכבדה ולתת לכולם תחושה נעימה ומהנה.
מקנחים וממשיכים לקוקון
חזרנו לשולחן, כי בכל זאת, אי אפשר בלי קינוח. בחרנו אחרי התלבטות קשה ב"פררו רושה", כדור ענקי של מוס שוקולד מריר, מוס שוקולד חלב ופרלינה, על מצע קראנץ' וגרניטה של אגוזי לוז. היה כיף לנתץ ביחד את הכדור ולגלות בו צבעים ומרקמים מרהיבים. המתיקות והמרירות של השוקולדים השתלבו נפלא בינם לבין עצמם וביחד עם הפירורים הפריכים. קינוח נהדר ולא כבד מדי. אידאלי לחובבי השוקולד.
נפרדנו ממתחם המסעדה עם צ'ייסר לימונצ'לו מרענן, והמשכנו את הבילוי עם החברים שהצטרפו אלינו ל"קוקון". אומרים שבאמנות כמו באמנות – אין דבר כזה שאין דבר כזה, אך נראה כי בפאסטל אין דבר כזה שלא ליהנות.
