Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> פר דרייר תל אביב

פר דרייר תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מגש גדול ועליו קוביות בקר צרובות, עשויות מדיום לבקשתי, שחמחמות מבחוץ ואדמדמות מבפנים, טובלות ברוטב צימיצ'ורי פיקנטי שמבליט את טעמן, יחד עם ירקות שורש צלויים, פרחי ברוקולי ותרמילי אפונה..." פר דרייר בתל אביב מציגה מיקום חדש, תפריט מורחב, שפע של אלכוהול ואווירה מנצחת. שפרה צח והבן חגגו שם את יום המשפחה

כאמא לילדים בוגרים, חגים דמיוניים כמו "יום המשפחה" כבר עוברים לידך. את קוראת בפייסבוק סטטוסים נואשים ומחייכת לעצמך בהתנשאות. לך יש פטור. אבל אז מתחילה להתגנב מחשבה אל הלב: מה, לי לא מגיע לחגוג עם הילד שלי? גם אם הוא כבר לא ילד? דווקא בגלל שהוא כבר לא ילד? בניגוד לחגיגות המאורגנות, זו הפרטית שלנו אפילו לא דורשת הכנות מסובכות. רק תנו לנו מקום שבו נוכל לשתות טוב, לאכול טוב, ליהנות מאווירה טובה, ולדבר על המיקום החדש בעבודה (שלו), על המיזם החדש (שלי) ועל החיים בכלל (של שנינו).

גדול שהוא קטן


'פר דרייר', במעונו החדש במתחם נוגה, עונה על כל הדרישות. שתיה? תפריט האלכוהול מקיף כ-100 יינות ומשקאות אלכוהוליים. יש בו חיבה ניכרת ליינות בוטיק ישראליים, ולצידם מבחר נאה של יינות העולם, בדגש על איטליה וצרפת. אוכל? יחד עם המקום החדש התרחב גם התפריט ונוספו אליו, לצד מנות הבר הקלאסיות, גם כמה מנות "רציניות" יותר. ואשר לסעיף האווירה – באופן מפתיע הצליח 'פר דרייר' לשמור על האווירה האינטימית והסטייל הפריזאי שאפיינו אותו בארבע שנות קיומו במשכנו הקודם. זאת למרות המעבר מחצר אחורית קטנה בקינג ג'ורג' אל אחד המבנים המרשימים של מתחם נוגה, בו שכנה במשך שנים מסעדת "לה רלה ג'פה" המיתולוגית.

כדי ליצור את אותה אינטימיות, שיחקו כאן עם חלוקת החלל, ובמקום אולם אחד גדול יצרו כמה חללי משנה קטנים יותר ובהם פינות ישיבה מזמינות, על ספות נמוכות או סביב שולחנות בר. כך שלמרות העובדה שהמקום כמעט מלא, נדמה כאילו כל שולחן מבודד לעצמו. קדמת המסעדה מוקדשת למעדניה, ובה קרואסונים, גבינות מקומיות וצרפתיות, בשרים מעושנים, פטה כבד, דגים כבושים ושאר מעדנים. אפשר לקבל אותם על פלטה כליווי לשתיה, בתוך כריך או במסגרת ארוחות הבוקר המוצעות כאן. לקראת הקיץ, מבטיחים לנו, תיפתח גם הגינה הפנימית, עם מסלול פטנק לשוחרי משחק הכדורת הצרפתי ועמדת משקאות על בסיס פסטיס.

קטן שהוא גדול


אבל אנחנו עדיין בעיצומו של החורף. תנורי החימום דולקים, פס-קול נעים מתנגן לו ברקע ולכוסות נמזגים ריוחה ספרדי ומלבק ארגנטינאי מלטפי חיך ועשירי טעמים, שמוסיפים לחמימות הכללית. זה הזמן להתעמק בסוגית ה"על-יד-השתיה" וכאן דרכינו מתפצלות קלות. כי ככל שהדבר נוגע לתפוח שלא נופל רחוק מהעץ, זה נכון עד שמדובר בפירות ים. אני מתנזרת. הוא דווקא אוהב. יאללה, תיהנה. מה זאת הורות אם לא לקבל את הבחירות השונות שלהם.

הראשונה שלו היא קלמארי על הפלנצ'ה, שמוגש עם גרגרי רימון, עגבניות שרי, עשבי תיבול ופרוסות ממזריות של פלפלון צ'ילי, "ותכתבי שהחמוץ-מתוק של הרימון והשרי מאזנים את המליחות של הקלמארי ומדגישים את הטעם הימי שלהם, וזו מנה מיוחדת". הראשונה שלי, מאגף הספיישלים היומיים, היא פרוסות שמנמנות של אינטיאס כבוש, שמוגשות על קרם ירקרק של סלרי ובזיליקום, בלווית נענע ושמיר – מנה "פרשית" וקלילה. אבל את ההפתעה הגדולה מספק דווקא סלט החסה התמים שהזמנו לצד הראשונות. במבט ראשון, צרור עלי חסה, ואפילו לא חתוכים! אבל אז מסתבר שאלו לבבות שלמים של חסה רומית, פריכים מרוב טריות, עטופים ברוטב קיסר קטיפתי, וביניהם מסתתרים 'גילוחי' פרמזן, רצועות אנשובי, גבעולי אספרגוס טרי בחליטה קצרה וקרעים של לחם שום קלוי, כך שכל ביס משגר לחלל הפה שילוב מפתיע ומענג של מרקמים וטעמים. סלט חסה, מי היה מאמין.

ועוד הפתעות, מהעיקרית עד הקינוח


העיקריות שוב מפלגות בינינו. הוא עם קוסקוס של פירות ים – "אני אוהב את זה שהוא לא כבד כמו קוסקוס בשרי, ופירות הים משתלבים כחלק מהתבשיל. תצייני גם שהרוטב מוגש בנפרד כך שכל אחד יכול לשים לו לפי טעמו. מנה לא שגרתית". זה לא מפריע לו להתכבד גם מהמנה שלי, שקרויה בפשטות piece de boeuf עם ירקות גינה. ושוב מתחולל הפלא של מנה שהיא יותר מסך כל מרכיביה: מגש גדול ועליו קוביות בקר צרובות, עשויות מדיום לבקשתי, שחמחמות מבחוץ ואדמדמות מבפנים, טובלות ברוטב צימיצ'ורי פיקנטי שמבליט את טעמן, יחד עם ירקות שורש צלויים, פרחי ברוקולי ותרמילי אפונה, ובצד תלולית של פירה נהדר. משכשכים קוביית בשר ברוטב, נוגסים בחתיכת ירק, נועצים מזלג בפירה, ונהנים עד מאוד.

הארוחה כולה, עשירה אך ללא טיפת כובד, משאירה אותנו עם חשק למתוק. ההיצע, שגם ככה מצומצם מראש לקלאסיקות הצרפתיות, קטן עוד יותר כשמסתבר שנגמר הטארט טאטן. נשארנו עם שתי אופציות מוכרות ובטוחות: קרם ברולה ומוס שוקולד, ועוד אחת חשודה-משהו, תחת השם "חלווה וגזר". את ההמשך אתם בטח מנחשים כבר לפי הפרקים הקודמים: הקרם ברולה היה קטיפתי בדיוק כמו שצריך, מוס השוקולד עם גנאש שוקולד היה עשיר ושחיתותי כמו שרק קינוח של שוקולד 80% יכול להיות, אבל מי קטף את כתר התהילה? החלווה-גזר הצנוע, ששילב כדור צחור של גלידת חלווה במתיקות מאופקת עם כדור כתום של פתיתי גזר מבושל ומבושם בתבלינים.

יומשפחה שמח היה לנו, וזה הזמן להיפרד, גם מהילד, שכבר חוזר לדירה משלו, וגם מ"דר פרייר". "השביחו יפה עם הגדילה", אני חושבת לעצמי, "שניהם".